>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בישראל חיים מאות ואולי אלפי גברים נשואים בארון. חלקם מכחישים או מדחיקים וחיים בשלום על עצמם – אחרים חיים חיי שקר וסיוט מתמשך, חצויים בין זוגתם וילדיהם ובין זהותם המינית. ביניהם יש מי שהחליטו להמר על הכל וללכת על הקופה - בדרך לשלום עם עצמם ועם זהותם. עופר שמר נמנה עליהם.
בגיל 33 ואחרי שהתחתן והפך לאב, גילה את זהותו המינית. הוא החליט לחיות את חייו ולהתמודד עם ההשלכות - קשות כל שיהיו.
"מי שלא היה נשוי והתגרש - לא יבין זאת"
מהמקום הזה הוקמה קבוצה להורים גאים גרושים בפייסבוק, המשמשת כקבוצת תמיכה עבור גברים ונשים במצבו של שמר. הקבוצה החלה לפעול לפני חודשיים נפגשת אחת לשלושה שבועות.
הקבוצה נותנת לחברים בה המון כוח. "חברי הקבוצה מגיעים ממקומות אחרים, אבל יש עוצמה רבה באנשים שנמצאים באותו מצב כמו שלך. יש בארון ולא בארון, כאלה שסיפרו או לא סיפרו – אך כולם הומואים או לסביות, לכולם יש ילדים וכולם התגרשו", מספר שמר. "יש קבוצה סגורה בפייסבוק ועוד עמוד סודי שאפשר להיכנס אליו רק באישור". המפגשים מתקיימים באזור המרכז, בליווי מנחה קבוצות הומו שחי בזוגיות.
אופיר, שהקים את הקבוצה, מדגיש כי הומואים ולסביות שהתגרשו מרגישים תלושים ולא שייכים הן לקהילת הגרושים-גרושות והם לקהילה הגאה. "המחויבות לילדים כמעלה ראשונה ולא לבן זוג אכן מערימה קשיים במציאת ובשימור זוגיות. היכולת להכניס בת זוג הביתה כאשר יש ילדים אינה פשוטה כי הילדים צריכים להתמודד עם דמות חדשה. מעבר לכך, הילדים מתמודדים עם הנושא וחלקם לא 'גדלו' על זה שיש להם אבא או אמא גאים. פעמים רבות יש משברים".
כפי שמסביר אופיר, בנוסף על משבר הגירושים מתווסף כל עניין היציאה מהארון שבאה בגיל מאוחר. "יש משהו מדהים בקבוצה שגורם להרגשה של 'בבית' והרבה מחברי הקבוצה מרגישים כמו משפחה. התמיכה המופלאה והיכולת להסיר מסכות ומגננות לשתף ולתמוך מביאים המון עצמה כך שנוצר קסם מיוחד שנוצר בכל מפגש".
אופיר מציין, כי הומואים שהתגרשו ופירוק הנישואים לא עלה יפה, נאלצים לעתים קרובות להתמודד מול שרותי הרווחה ומגלים לא פעם שרותי רווחה הומופובים לחלוטין, בעלי כח השפעה רב וחוסר טולרנטיות מזעזע כלפי הנושא, כך שזה מכשול גדול ונוסף לכל המכשולים שכבר גם כך קיימים".
אופיר וחברי הקבוצה מקווים להגיע לעוד אנשים שנמצאים במצוקה כזאת או אחרת על מנת שידעו שהם לא לבד ושיש מקום לדבר ולהיתמך.
שמר והחברים האחרים נעזרים בקבוצה על מנת לעשות את המעבר מהעולם הסטרייטי אל תוך זה ההומואי. גם שמר מתחבר לדבריו של אופיר בעניין הקשיים שהקהילה הגאה מערימה על הומואים שהתחתנו בעברם עם נשים והביאו ילדים לעולם, וזו לא מקבלת אותם בקלות. במצבו המשפחתי ובהיעדר חיבוק מהקהילה, חיפש שמר אחר אחרים במצב דומה לשלו.
בנוסף, היה לו קשה להכיר גברים הומואים. "מי שלא נמצא במצבי לא יבין מה המשמעות של זה. מה זה אומר שהילד תמיד יהיה לפני בן הזוג, מה המשמעות של לנהל מערכת יחסים ומקביל להיות בקשר עם האקסית, של להיות גרוש".
היציאה של שמר מהארון הייתה כרעם ביום בהיר. "דבר לא היה חסר לי במערכת היחסים עם גרושתי", הוא אומר. "לא הייתי בארון או לא מודע לעצמי. אולי הייתי בהכחשה עמוקה". כל זאת עד שהגיע הרגע בו הבין כי הוא מעדיף גברים. רק לאחר שסיים את הקשר עם גרושתו התפנה לבדוק את עצמו ואת משיכתו. "אני לא מרגיש צורך להתנצל על דבר. עשיתי מעשה אמיץ", הוא אומר, "על זה שהחלטתי לסכן את הדבר היקר לי בחיים – הילדים שלי – ולפרק את החבילה כדי להיות נאמן לעצמי, וזה לא שהדרך הייתה קלה".
עד שהתגרש לא הרגיש שמשהו חסר בחייו
המסלול הארוך שעשה שמר, כיום בן 38, היה ארוך יותר משל רבים אחרים. הוא הכיר את אשתו בתחילת שנות העשרים, התחתן בגיל צעיר והפך לאב לילדה כבר בגיל 23.
עד שנת 2008 הוא היה רק עם נשים, חשב על נשים ולא פזל לכיוון השני. "היו לי מערכות יחסים עם נשים לפני הנישואין. גם מערכת היחסים עם גרושתי הייתה מספקת. לא חשבתי על גברים בכלל".
השינוי קרה לאחר שקיבל ג'וב בקריית שמונה. שמר, בוגר לימודי תיאטרון מסמינר הקיבוצים, מצא עניין בניהול תיאטרון בעיר הצפונית, והחליט לעבור לשם – כשמשפחתו נותרה במרכז. "חייתי ארבעה ימים לבד בצפון וסוף השבוע ביחד עם אשתי והילדים במרכז. ניסינו להמשיך חיי משפחה רגילים". זה החזיק מעמד שנה. שמר עבד מסביב לשעון ולאט מצא את עצמו מתרחק מאשתו. "התגעגעתי לילדים, אבל לא לאישה ולחיי הנישואין".
באותה תקופה התוודע לעולם הגברים וגילה כי הוא נמשך לכיוון. "התחלנו להתרחק והחלטנו על טיפול זוגי. יום אחד הרגשתי שאני לא יכול יותר. היה לנו משבר עמוק שבסופו החלטנו 'עד כאן'".
התקופה שלאחר מכן הייתה קשה מכל. "אשתי הרגישה מרומה, שהולכתי אותה שולל. השמחה הכי גדולה שלי הייתה הצער שלה. הרנסאנס שאני עברתי הייתה עבורה גיהינום".
יצא מהארון - ולא ראה אף אחד
רק לאחר הפרידה, החל להיכנס לתוך העולם ההומואי. "הייתי חייב לעבור את השלב הסטרייטי כדי להיות הומו", הוא מסביר וטוען שאין כזה דבר ביסקסואל. "אותם גברים פוחדים להודות שהם הומואים. זו זכותם. לא חייבים לצאת מהארון. אם הם מאמינים שזה הם אז בכיף. אני נגד הגדרות, אבל אין ספק שהם יותר נהנים עם גברים, אחרת הם לא היו עם גברים".
מהר מאד נכנס לאתר ההיכרויות "לאב מי" ומצא בן זוג. "לא הכרתי את 'אטרף' או כל אתר אחר". בפעם הראשונה עם בחור גילה שמר ש"זה זה", כדבריו. "מאותו שלב נכנסתי מיד לתוך העולם הזה: צ'אטים, היכרויות – במקביל לתהליך הגירושים. זו הייתה תקופה של כמו הר געש מטורף, טלטלה חזקה".
ולמרות העצב של אם ילדיו, באותם ימים שמר לא ראה אף אחד. "לא הבנתי איך היא לא שמחה בשבילי. עשיתי מעשה שהייתי חייב לעשות מבחינה מוסרית. הרגשתי שאני עושה לה טובה. שהיא לא תחיה איתי בשקר. אני הרגשתי הקורבן בכל הסיפור - שאני מופרד מהילדים". למרות הכאב והכעס של אשתו לשעבר, היא ביקשה שיחזור הביתה. הוא סירב. עם כל הקושי, הוא בטוח שעשה את הצעד הנכון. "אני מצטער שהגרושה כעסה ועודנה כועסת – היא לעולם לא תשמח בשמחתי. היא לעולם לא תסלח לי. אני לוקח את זה בחשבון וזו תחושה שתלווה אותי כל החיים."
"מהרגע שהחליט שזה הכיוון, יצא מהארון. "בצ'אטים מהר מאד גיליתי את זהותי. ויתרתי על שם בדוי. לא היה לי צורך להסתיר מי אני. די מהר סיפרתי גם לחברים ולמשפחה, שהגיבו באדישות יחסית". זה שיצא מהארון עם שני ילדים הקל על תגובת החברה, לדעתו. "הרבה יותר קל לחברה לקבל אותי. דווקא לקהילה הגאה יותר קשה עם גבר הומו עם שני ילדים שהיה נשוי. בקרב הקהילה הגאה הצלע הנשית לא קיימת ועל כן קשה יותר להבין אותה ולקחת אותה במערכת השיקולים שאני כגרוש מחויב לעשות".
השיחה הרצינית הייתה עם בתו הבכורה, בת 11 בזמנו. "באותה התקופה היה לי בן זוג. בתקופת החגים ובגלל המרחק, הילדים גרו אצלי למשך מספר שבועות. אני הייתי עם בן הזוג והבנו שהבת יודעת עליי. החלטנו ללכת יחד לפסיכולוג ילדים כדי להבין איך לספר לילדה".
הפסיכולוג הציל אותו. "הוא אמר לגרושה שהיא חייבת להבין שאני הגיבור ושמה שעשיתי זה מעשה אמיץ. הוא הוסיף כי זה שהיא לא מקבלת את מערכת היחסים שלי עם בן הזוג שלי זו בעיה שלה".
הפסיכולוג הבהיר לאישה כי הפגיעה בה היא לא רלוונטית לילדים, ואם תציג את זה כך לילדים אז כולם יסבלו בסיפור הזה. "היא באה עם תחושה שבגללי יהיו לילדים חיים קשים והפסיכולוג הסביר שהבעיה שלה ושהיא הלא נורמלית. אשתי אמרה שתשחק את המשחק למען הילדים, אבל שהיא לא מאמינה בו".
שמר מתאר את היציאה מהארון מול הילדה כמו שרבים מתארים את היציאה מהארון מול הוריהם. "פחדתי. היו לי פרפרים בבטן. הייתי בטוח שאחרי השיחה יחרב העולם. שהיא תכעס, תבכה ותתבייש בי. ראיתי שחור".
הילדה גאה באבא שלה
את הצעד עצמו עשו שמר ואשתו יחד. "הילדה הכירה את בן הזוג שלי. הסברתי לה שאני אוהב אותו בצורה מיוחדת. היא חיבקה אותי ואמרה שהיא גאה באומץ שלי, כמובן שבכינו". בהמשך שמע את הבת אומרת לחברים שהיא גאה באבא שלה.
מפאת גילו, הבן הצעיר בן ה- 10, פחות מתחבר לעניין. "פעם אחת הלכתי איתו לעשות עגיל באוזן. באופן טבעי החלטתי לחורר את אוזן ימין. הבן הזדעק ואמר לי 'בצד ימין זה של הומואים'. יחד עם זאת, נראה שהוא לא ממש מבין את העניין לעומק. "מבחינתו 'הומואים' זה מי שלא קולע לסל".
לשאלה האם לדעתו נגרם לילדים נזק כתוצאה מיציאתו מהארון, מעדיף שמר לראות את הצדדים החיוביים. "אני מצטער שאני עושה להם חיים קשים, אבל זה מה שיש וזה הכי טוב שיש. הם יצאו ילדים טובים ומחוזקים. אני מודל לחיקוי בשבילם הרבה מעבר לאבא – על האמת שאני חי בה והמחיר שאני משלם. אני חושב שזה עושה אותם אנשים הרבה יותר טובים".
שמר מדגיש כי רבים לא מעזים לעשות את מה שעשה. "רק בשביל זה מגיעה לי מדליה. אני מנסה לשמור על הילדים. לא הולך עם בן זוג יד ביד או מתנשק איתו בפומבי. ביציאה מהארון החלטתי שאני לא מסתיר כלום אבל מצד שני לא מביך את הילדים. זה שיצאתי מהארון לא אומר שהם צריכים לסבול או להתבייש. זה שלי. בבית שלי הם יחיו כמו שאני חי אבל בחוץ אני לא פוגע בהם".
יחד עם זאת, ליציאה מהארון עדיין יש השפעה ישירה על חיי הילדים. "העברנו את הילד מבית ספר אחד לביה"ס אחר גם כי אנחנו יודעים שיהיה עליו להתמודד עם זה. ההומואיות שלי הייתה חלק בקבלת ההחלטה".
לשאלתי מה גרם לו להתראיין, מסביר שמר: "חשוב שהקול הזה יישמע. אני היום במקום טוב ואמיתי עם עצמי - מכל הבחינות. מבחינת האהבה והקבלה שלי את עצמי באלפי מונים ממה שהייתי כשהייתי נשוי בחיים הסטרייטים שלי. אני מאחל את זה לכל הומו נשוי בארון. אני חושב שלילדים שלהם מגיע להכיר את האבא האמיתי שלהם ולא את האבא הפצוע, המצולק והמתוסכל. הם לא שווים את זה. הם שווים הרבה יותר".
>> ילדים להורים גאים לא סובלים יותר?