"אני זוכר את היום הראשון שמישהו קרא לי הומו בקונוטציה שלילית, זה היה בבית הספר היסודי", כותב בנג’מין פרדל במכתב פתוח שפורסם במגזין הספורט הגאה OutSport, "אני זוכר איך זה שמקצים אותך, אני זוכר שהבחנתי שקראו לי הומו יותר מכל חבר אחר לכיתה, אז התחלתי להתקשח". פרדל נמצא בשנתו הראשונה באוניברסיטת וושינגטון-טקומה, ובמכתב הוא מפרט על חייו בתור ספורטאי בארון.
"זו לא הייתה קהילת ההוקי שהראתה לי מה זה הומופוביה, אלא הסביבה שעזרה לחזק את זה ובנתה והקשיחה את השנאה העצמית שלי", הוא משתף, "מעולם לא שמעתי את המילה 'מתרומם' כל כך הרבה פעמים, עד שלא נכנסתי לחדר המלתחות של נבחרת הנוער בהוקי”.
"אני לא מעוניין לטעון שכולם אמרו את זה, ואפילו לא שזה לא הייתי אני, בגלל שלפעמים בהחלט אמרתי", הוא מודה, "אני חושב שמה שהכי הוגן לומר זה שזה קרה. הייתי בתוך הספורט שהתעלם מתופעות הלוואי של נירמול תוקפנות מסוג זה. אפילו התעלמתי מהמשמעות של להסתיר את מי שאני".
>> "אם אני חוזר לכפר, יורים לי כדור ברגליים"
>> לפני שהפך לגיבור תרבות הוא התפרנס כנער ליווי
הוא ממשיך לספר כי המאבק שלו עם עצמו והסביבה ההומופובית הגיע לשיא, כשעלתה בפניו אופק חדש לקריירה. "בסופו של דבר התחלתי לשנוא את החיים שלי, ולתהות אולי אוכל לעשות עם זה משהו", אמר ושיתף כי נהג לפגוע בעצמו, "זה גרם לי להרגיש טוב יותר. סוג של כאב מובן יותר. כאב גברי, פיזי. הגעתי לבית הספר עם חבורות על הפנים ואמרתי שזה מהוקי".
"הפתרון הגיע כשקיבלתי הזדמנות לשחק הוקי בקבוצת נוער מובחרת בלוס אנג’לס. חשבתי לעצמי שאפתח דף חדש, ואם זה לא יקרה, אהרוג את עצמי". למרבה המזל המצב השתפר עם הגעתו לקליפורניה, אולי בגלל האווירה הפחות הומופובי בחוף המערבי, גם בספורט.
אולם פרדל אומר שכל מה שהוא היה צריך כדי להציל את עצמו היה מקרה אחד. כששמע על ניסיון התאבדות של חבר בעיר הולדתו, הוא מיהר לנסוע בחזרה, נרשם לטיפול, ובמהלך החודשים העוקבים סיפר בהדרגה למשפחתו וחבריו על מצבו. וזה בסדר, הוא טוען, שנוער להט"בי לא יהיה סגור במאה אחוז על נטייתו המינית.
הוא מספר כי כרגע הוא יוצא עם בחורה טרנסג’נדרית שהכיר בתיכון. "אם הייתה לי מכונת זמן הייתי חוזר אחורה ואומר לעצמי שזה רק משחק, למרות כל מה שכולם בקהילת ההוקי אומרים", הוא מסכם, "לא שווה להרוס בשביל זה את הבריאות הנפשית שלך. ואתה לא לבד. ואם מישהו שואל אותך אם אתה הומו, פשוט תסתכל עליהם בקוליות ותגיד, כן, אז מה?".