לפני כשנה וחצי נדקרה הראפרית שורטי על ידי האקסית של בת הזוג שלה. המקרה המזעזע הזה העלה לכותרות את הבעיה שרבים בתוך העולם הלהט"בי מעדיפים לא לדבר עליו: אלימות במערכת יחסים לסבית.
“בחמש השנים האחרונות בהן אני מתעסקת בתחום של אלימות בזוגיות לסבית, שמעתי על עשרות זוגות של לסביות שהיו במערכת יחסים אלימה. אני יודעת כי יש עוד הרבה יותר מקרים שלא שמעתי אליהם", אומרת אנה טליסמן, עובדת סוציאלית המתמחה בתחום אלימות בקרב זוגות לסביות ומתנדבת במרכז הגאה בתל אביב.
20 אחוז חוו אלימות במערכת היחסים
מחקרים שנעשו בארה"ב בשנים האחרונות, בעיקר בקרב נשים לבנות, ממעמד בינוני, שאינן בארון, מלמדים כי לפחות 20% מהנשים הנמצאות בזוגיות לסבית חוו אלימות מינית ופיזית.
"סביר להניח שהמצב בקהילה הישראלית איננו שונה באופן מהותי", אומרת טליסמן, ומדגישה כי נשים לסביות מתקשות לחשוף את האלימות וזאת מסיבות שונות, שעיקרן נטוע עמוק בעצם הזהות המינית שלהן והיותן בארון.
בין היתר, נראה כי גם בקרב הקהילה הלהט"בית מעדיפים לא לדבר על זה, ויש תחושה שאין דבר כזה 'אלימות במערכת יחסים לסבית'. לכן, גם אם מישהי נמצאת במציאות של אלימות היא מתקשה לקרוא לזה בשם.
"אישה החווה אלימות מבת הזוג שלה, לעתים קרובות לא יודעת להגדיר האם מה שהיא חווה זה אכן אלימות או אולי זו התנהלות נורמטיבית שנובעת מהקשר", אומרת טליסמן. "מי שכבר חושבת להתלונן, חוששת מפני יחס מזלזל או חוסר הבנה וקבלה מצד הרשויות השונות".
שתי הנשים שהסכימו להתראיין לכתבה, חוו אלימות קשה במערכת יחסים לסבית. הנשים הסכימו לחשוף את סיפורן באומץ, מתוך מחשבה לסייע לנשים הנמצאות במצב דומה.
סיפורה של חגית - אלימות כלכלית ובידוד
"יצאתי עם שולמית כשנתיים בערך, אני הייתי אז בת 34 והיא הייתה מבוגרת ממני בת 48. היא הייתה אז אם לילד בן שמונה וילדה בת שנה וחצי. מרגע שעברתי לגור אתה היא אמרה שמאחר ואנחנו חיות יחד אנחנו צריכות להתנהל כמו בני זוג רגילים, והיא החלה לנהל את כל העניינים הכספיים שלי".
אחרי שנתיים החליטה חגית לאזור אומץ ולצאת בסופו של דבר מהקשר הזה, אבל עד היום היא נושאת עמה את הכאב והטראומה שחוותה. "במהלך של חצי שנה ראיתי את אימא שלי פעמיים וזה אחרי שהיא באה מהדרום במיוחד כדי לפגוש אותי בלי ידיעתה של שלומית. אפילו לחתונה של אחותי היא לא נתנה לי ללכת בגלל שהיא לא הייתה מוזמנת".
מאז מנסה חגית לנהל מערכות יחסים בריאות, אך התקופה הקשה נחטרה אצלה עמוק והשאירה אצלה צלקת עמוקה.
סיפורה של נועה - מסיפור אהבה לאלימות פיזית קשה
"הכרתי את יסמין בלימודים באוניברסיטה, אני הייתי בת 28 היא הייתה בת 25", מספרת נועה על הקשר ששינה את חייה מהקצה אל הקצה. "היא הייתה סטודנטית מצטיינת, פעילת זכויות אדם, אינטליגנטית ויפה. הקשר בהתחלה היה מאוד אינטנסיבי. היא נורא אהבה ודאגה לי, ובחודש הראשון כמעט ולא רבנו". 
לאט לאט הרגישה נועה, כי הקשר הטוב ביניהן הופך לקשה ומאיים. "בהדרגה המצב התחיל להידרדר. בהתחלה יכולתי לראות שהיא מאוד קנאית, היא בעיקר הייתה מתעצבנת עלי בכל אירוע משפחתי שלי או בגלל שיחות טלפון שניהלתי עם חברות שלי וכו'. אז לא כל כך ייחסתי לזה חשיבות, וגם חשבתי שזו אשמתי ושאני לא מספיקה רגישה וקשובה אליה".
סטירות, יריקות וחניקות
מרגע שעברו לגור יחד, המצב הלך והדרדר, בעיקר לאחר שבת הזוג של נועה פוטרה מהעבודה. "בהתחלה היא נקטה באלימות כלפי המחשב האישי שלי בו יש חומרים לימודיים חשובים. היא הייתה אוחזת במחשב ומאיימת שאם אעזוב את הדירה היא תפיל אותו מהחלון. בהמשך כל וויכוח קטן היה מוביל אותה להיסטריה שגרמה לה להחזיק אותי בכוח ולא לתת לי ללכת עד שאני לא אגיד לה שאני אוהבת אותה. באותו זמן היא אפילו לא הייתה מאפשרת לי ללכת לשירותים. זה היה יכול להוביל גם לסטירות, יריקות ואפילו לקראת הסוף היא ניסתה לחנוק אותי".
לאט לאט המעשים של בת זוגתה של נועה הלכו ונהיו יותר קיצוניים והובילו את נועה לתחושה של חוסר אונים. "פעם אחת היא הזיזה לי את ההגה תוך כדי נסיעה חשוכה בלילה. פעם אחרת כשניסיתי להתנגד לאלימות שלה היא קרעה לי את המכנסים והחולצה שהיו עלי. במקרה אחר בו אמרתי לה במכונית שאני חושבת שאנחנו צריכות להיפרד, היא פשוט פתחה את הדלת למרות שזה היה בנסיעה של 50 קמ"ש בערך, הוציאה את החגורה והטתה את הגוף שלה החוצה. מהבהלה נועה חזרה בה, ונשארה בקשר זה לתקופה נוספת.
"בדרך כלל אחרי אירועים מהסוג הזה היא הייתה בוכה ואומרת לי שהיא תשתנה ושהיא לא תעשה את זה יותר. היא הייתה שוכבת על הרצפה ובוכה בהיסטריה שאני לא אעזוב אותה. הדחקתי את זה רוב הזמן, היא גם אמרה לי שהכול זה באשמתי".
"הבנתי שאני חייבת לברוח מהקשר הזה מהר"
נועה מספרת כי מכיוון שאין לה חברים, היא האשימה את עצמה, והרגישה תמיד חרדה ובושה. אחרי חצי שנה בערך של אלימות מהסוג הזה, נפל לנועה האסימון. "נסענו עם ההורים שלה לחתונה משפחתית בחו"ל. היא דחפה אותי שם לכביש ואפילו הרביצה לאימא שלה. פתאום באמצע הלילה אחרי אותו יום של אלימות הבנתי שאני חייבת לברוח לארץ".
באותו הלילה כשכולם ישנו התקשרה נועה לשלוש חברות בארץ וסיפרה להן על האלימות שהיא חווה בפעם הראשונה, הן היו בהלם. "אף אחד לא ידע מזה, ואף אחד גם לא חשד בכלום. בבוקר אמרתי לבת הזוג שלי שאני הולכת לספרייה, ולקחתי איתי רק את המחשב הנייד ודברים הכרחיים בתיק גב. השארתי שם את כל הבגדים שלי, שעד היום לא קיבלתי בחזרה, ותוך שלוש שעות טסתי חזרה לארץ".
כשהגיעה לארץ, הלכה נועה לבית המשפט להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת. "השופטת נתנה לי באופן מידי צו הרחקה ל-180 יום וגם הגשתי תלונה במשטרה. מאוחר יותר גם יצרתי קשר עם המרכז לאלימות במשפחה כדי לטפל לעומק בטראומה שעברתי.
"היחס של המשטרה, המרכז לאלימות במשפחה ובית המשפט היה יחס הוגן ומכבד", אומרת נועה. "לא הרגשתי לרגע שמישהו מפלה אותי או מתייחס בפחות רצינות לתלונה שלי בגלל שאני לסבית. העזרה הזו לימדה אותי שאני יכולה לצאת מחוסר האונים שבו הייתי ולהשיב לעצמי את השליטה לחיים שלי.
אין לי ספק שהמקרה שלי קיצוני, אבל אני רוצה להגיד לכל אחת שנמצאת במצב הזה שלפחות תדבר על זה עם מישהו. אין ספק שהפרידה היא תהליך כואב ואפילו מסוכן במקרים כאלו אבל בעזרת הסיוע המתאים אפשר לעשות אותו. בלי שינוי אמיתי ובקשת עזרה, המצב אף פעם לא ייעשה טוב יותר, להפך - הוא אפילו עלול להחמיר”.
>> לקבלת תמיכה במרכז הגאה בתל אביב
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?