נועה שדמי-ינאי (27) גרה כיום בתל אביב עם אמיר בן זוגה. לפני כחצי שנה החליטו השניים למסד את הקשר, דבר שהציף שאלות בנוגע למוסד הנישואים ולאופי החתונה. "בהתחלה חשבתי שאני פסולת חיתון, שהרי אם לא נותנים לאנשים בקהילה להתחתן אז כנראה שגם לי לא", מסבירה שדמי-ינאי את תפיסה לגבי מוסד הרבנות, "רבנות נתפסה בעיני כדבר שלילי שלא מקבל את המשפחה שלי, ואין סיבה שזה יהיה שונה במקרה שלי".
את רוב חייה העבירה שדמי-ינאי באזור השרון לצד אחותה ושתי אימהותיה, ננה ושרקה. "אחד הדברים שבולטים לדעתי בחינוך של זוגות להט"בים, זו ההבנה שהכל אפשרי ושכולנו קודם כל בני אדם", מתארת את החינוך בתא המשפחתי הגאה, "גדלתי על ערכים של קבלת השונה, והיום הכי חשוב לי שאנשים יהיו מודעים לאחר גם אם הם לא תמיד מקבלים אותו".
במובנים רבים נועה הייתה חלוצה במגוון מסגרות כבת לתא משפחתי להט"בי, החל מתקופת בית הספר, דרך המסגרת הצבאית ועד למוסד הנישואין. "חשבתי שיש כל מיני סוגים של משפחות ושזה לא עניין", מספרת שדמי-ינאי על האופן שבו ראתה את הדברים כילדה בית הספר, "הפעם הראשונה שהרגשתי שונה הייתה בכיתה א' , כשהנושא המשפחתי עלה. סיפרתי שיש לי שתי אימהות, כי מבחינתי לא הייתה סיבה להתבייש בזה, ואני זוכרת שצחקו עליי. הזיכרון הכי קשה שלי היה שזרקו עליי אבן בגלל זה".
"ילדים קטנים הם עם רע, ומספיק שתהיה שמן או שיהיה לך שם מצחיק כדי שיצחקו עלייך", מבהירה שדמי-ינאי, "אני גם מניחה שזה קשור לעובדה שזה קרה לפני 20 שנה ברעננה. כשעברנו לכפר סבא, למדתי עם אחותי הקטנה בבית ספר דמוקרטי. היא סיפרה שיש לנו שתי אימהות וכולם קיבלו את זה, היא לא חוותה כלל את מה שחוויתי. מגיל קטן הסתרתי את התא המשפחתי גם בסביבות מקבלות, ולצערי זה משהו שליווה אותי רב חיי. היום כל כך חשוב לי לדבר על זה כי הבנתי שהקושי שלי נבע אך ורק מהיחס של החברה".
לאחר אותו אירוע נועה לא חוותה דחיה או סגירת דלתות במסגרות חברתיות, ומספרת כי הקשיים עולים מול המוסדות הבירוקרטיים בישראל. "ההגבלה הראשונה שבה נתקלתי הייתה בצו הראשון בצבא", היא משחזרת, "זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי במוסד שלא מכיר בתא המשפחתי שלי". היא מספרת כי המערכת הצבאית בתקופתה לא הצליחה לעדכן את פרטיהן של שתי האימהות בתיק האישי שלה, ובמקום זאת בחרה להכיר בנועה כבת לאם חד הורית.
אז מתי בעצם יצאת מהארון המשפחתי שלך?
"בכיתה י"א סיפרתי על שתי האימהות שלי לידיד שהגיב באהדה, ומאז הפסקתי להסתיר. אני זוכרת מן התרגשות כזו לפני שסיפרתי לאנשים על המשפחה שלי, והיא כמובן כבר לא הייתה שלילית. רציתי שאנשים ישמעו שיש לי שתי אימהות ויתרגשו".
"הרגשתי שאני בסוג של אמבוש"
לפני כחמש שנים הכירה את בן זוגה אמיר, ובעקבות היכרותו עם התא המשפחתי של נועה החל לגלות עניין בנושא הלהט"בי. "הוא גדל במשפחה מסורתית, לא הכיר ילדים לזוגות להט"בים ולכן לא כל כך הבין מה זה אומר", מספרת שדמי-ינאי על ארוסה, "אמיר בקשר מאוד טוב עם האימהות שלי ומתרגש לספר על התא המשפחתי שלי לאנשים בכל פעם מחדש. הוא אומר שאחד הדברים שהמשפחה שלי הביאה לו לחיים, זו רגישות לכל מיני סוגים של שוניות בחברה, והוא יותר ביקורתי כלפי חוקים במדינה או אמירות חברתיות".
בחצי השנה האחרונה החלו השניים לקדם את הארגונים לקראת החתונה. בעוד שנועה העדיפה למצוא חלופה לרבנות, הוריו של אמיר הביעו קושי לקבל את הרעיון. "אחרי לחצים מאוד גדולים ולא נעימים, הסכמתי להיפגש עם 'צוהר'", מספרת נועה על המפגש עם ארגון רבני "צוהר", הפועל להנגשת שירותי דת ולחיבור צעירים לזהותם היהודית, "אני זוכרת שהרגשתי שאני בסוג של אמבוש, כאילו כולם בחדר מאמינים במשהו אחד ומנסים לשכנע אותי".
"ב'צוהר' אמרו שהם יכולים לחתן אותי, אבל זה דורש ממני ללכת לבית הדין הרבני, להוציא היתר נישואים ולבדוק את יהדות האב", מסבירה שדמי-ינאי על שרשרת הבירוקרטיה אליה נחשפה בפגישה, "הכעיס אותי בכלל לעבור משהו כזה, והרגיש לי לא בנוח. הסברתי להם שאין לי אבא, ושאני רוצה ששתי האימהות ייקחו חלק שווה בחופה. הם אישרו, אבל אמרו שאת בירור היהדות רק האם הביולוגית תעשה, ושבכתובה יהיה כתוב את שם האם הביולוגית בלבד. היה לי קשה עם זה והרגשתי מועקה ממש גדולה. חשבתי לעצמי שעד כיתה י"א הסתרתי את המשפחה שלי, ואני לא רוצה להסתיר יותר. אני גאה שיש לי שתי אימהות".
העיסוק סביב החתונה לצד האירועים האחרונים בקהילה, ביניהם המאבק על הזכות לפונדקאות, חזקו אצל נועה את הרצון להיאבק על מקומן של אימהותיה במסגרת החתונה. "אני ואמיר הלכנו יחד להפגנה נגד חוק הפונדקאות בכיכר רבין באוגוסט האחרון, ופשוט בכיתי מעצם העובדה שעמדו איתי מלא אנשים שבאו ואמרו שהם מקבלים את המשפחה שלי", היא נזכרת.
>> מרימים עד הסוף: 11 סרטים גאים עם סוף טוב
>> צורכים סמים במסיבות? את זה באמת חשוב שתדעו
"גם אני עברתי יציאה מהארון באיזשהו מקום כשהייתי קטנה, וזה היה כל כך מרגש לראות מלא אנשים תומכים, גם אם הם לא מהקהילה", היא מוסיפה, "זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית ופתאום הרגשתי חלק ממשהו. הרגשתי שאני לא רוצה להסתיר או לשתוק יותר, שאני רוצה לעמוד מתחת לחופה ולצעוק שיש לי שתי אימהות".
"הרב אמר שיקריא את השם של שתיהן"
בעקבות המתחים שנבעו מההתנהלות מול מוסד הרבנות בהקשר לתא המשפחתי הלהט"בי, נועה ואמיר החליטו לפנות לרב רפורמי. "ידעתי שהרפורמים יותר שוויוניים, אבל לא ידעתי עד כמה", מצהירה שדמי-ינאי בהתלהבות, "נפגשנו עם הרב דניאל מאיר, אדם מדהים שהתלהב בטירוף משתי האימהות שלי. אמר שיקריא את השם של שתיהן ושהן יהיו איתי תחת החופה. הרגשתי בבית, דמעתי מהתרגשות והרגשתי שמקבלים אותי ואת המשפחה שלי בשמחה ובחיבוק, זה גרם לי סוף סוף להתרגש מהחתונה".
שדמי-ינאי החליטה שלא לבדוק האם בית הדין הרבני יאשר לה להינשא. בעקבות המתחים שנבעו מההתנהלות מבירור התהליך מול הרבנות, נועה ואמיר החליטו לפנות לרב רפורמי, דבר שהותיר את סוגיית הנישואים ברבנות עבור ילדים לזוגות להט"בים בסימן שאלה.
"כמו שלא התחלתי בבית ספר דמוקרטי, ככה גם לא התחלתי את תהליך של החתונה עם הגורמים שבהכרח מתאימים לי", היא חותמת, "מצד שני, אם לא הייתי מתחילה את הדברים בדרך הקשה לא הייתי יודעת להעריך ולקבל דברים בצורה כזו חיובית. זה מחשל אותך וגורם לך להיות מי שאת היום. העניין של החתונה הציף כל כך הרבה דברים שלא חשבתי שיעלו, ולמרות הכל, אני רוצה להרגיש שיש לי את האפשרות להתחתן גם דרך הרבנות אם ארצה".
מבית הדין הרבני נמסר בתגובה כי "כל מקרה נבדק לגופו ואין שום קשר לזהות המינית של הוריי החתן או הכלה, ובוודאי שאין הנחיה לפסול את נישואים של ילדים לזוגות חד מיניים ברבנות. במסגרת התהליך נדרשים מסמכים הכוללים פרטים גם אודות זהותו של האב, וזאת על מנת לבדוק אם האדם כשר להינשא, שאינו מעוכב חיתון ויהודי כדת וכדין".