>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"תוכל אולי לדבר איתו?" שאל בהיסוס. מיד הסכמתי. כששוחחתי עם רמי שמעתי עד כמה הוא מוטרד מההשלכות של מבנה משפחתי אחר, חד מיני, על עתידו של הילד או הילדה שיוולדו. עיקר הדאגה של רמי הייתה סביב שתי שאלות מרכזיות: הראשונה- האם העובדה ששני ההורים מאותו מין תגרום לחסך אצל הילד ולהתפתחות פגומה, והשנייה – האם ההעדפה המינית של ההורים תשפיע בבו היום גם על ההעדפה המינית של הילד או הילדה.
שמעתי את רמי ונזכרתי בדרך הארוכה שעברנו גם בן זוגי ואני מאז עלתה המחשבה לפני מספר שנים ובכך שגם אנחנו בזמנו שאלנו את אותן שאלות. כמעט כל זוג הומואים או לסביות שהחליטו להפוך להורים, מתעסקים בדילמות אלה עוד טרם הכניסה לתהליכים הארוכים והמייגעים שבדרך. מלבדם, תוהים גם בני משפחה, חברים וגם סתם אנשים שנתקלים במשפחה חד מינית, איך בדיוק התא המשפחתי הזה עובד והאם בטוח לגדל בו ילדים לתפארת.
ולעובדות תחילה
נתחיל בעובדות המחקריות. מזה למעלה משני עשורים קיים גוף הולך וגדל של מחקרים ועבודות אקדמיות שעוקבות אחר ילדים שגדלים במשפחות חד מיניות. המחקרים הוותיקים יותר עסקו בילדים שנולדו בתוך נישואים הטרוסקסואלים, כאשר לאחר שההורים יצאו מהארון והתגרשו, הילדים המשיכו לגדול אצל אחד ההורים ובני או בנות זוגם כמשפחה חד מינית.
המחקרים המאוחרים יותר כבר החלו לעסוק בילדים שנולדו לתוך זוגיות חד מינית, ולכן הם גם יותר רלוונטיים וחלקם אף עקבו אחר הילדים עד להתבגרותם. הממצאים כולם חד משמעיים ומצביעים על כל שאין הבדלים מובהקים במדדים שונים של בריאות נפשית, התפתחות קוגניטיבית ורגשית ותפקוד בבית ספר בין הילדים שגדלו במשפחה חד מינית ובין ילדים שגדלו במשפחה קונבנציונאלית עם אבא ואמא.
ילדים שגדלו במשפחה חד מינית אף אינם נוטים בבגרותם לפתח העדפה מינית הומוסקסואלית, בשיעור שונה מכלל האוכלוסייה, בניגוד לדיעה קדומה שסברה כך.
אז אחרי שהעובדות הרגיעו מספר חששות, רצוי בכל זאת להסביר כיצד הילדים גדלים ומתפתחים באופן תקין לחלוטין גם כאשר יש להם שתי אימהות או שני אבות.
פונקציה אימהית ופונקציה אבהית
בלי קשר לנושא של משפחות חד מיניות, אנו מבינים כיום כי לצורך התפתחות תקינה ילד זקוק לקבל מהוריו חלקים אימהיים ואבהיים שאינם בהכרח קשורים דווקא למין של ההורה.
גם במשפחות הטרוסקסואליות רבות, אנו יכולים למצוא אב שנתפס על ידי ילדיו כדמות החמה, הרכה יותר והמקבלת (מה שמזוהה בדרך כלל כפונקצייה אימהית), בעוד האם היא דווקא זו המציבה גבולות, דוחפת להישגיות ומעודדת סקרנות ועצמאות (מה שמזוהה לא פעם כפונקציה אבהית). לכן באופן דומה, גם בזוגיות חד מינית, יכול ילד לקבל מהוריו, בין אם הם שני גברים או שתי נשים, את מכלול המרכיבים ההוריים להם הוא זקוק.
זהות מינית כמרכיב מולד וחברתי-תרבותי
רבים מופתעים לשמוע כי כאשר ילדים שגדלים במשפחה חד מינית משחקים במשחקי תפקידים בבובות, הם בוחרים לשחק לא פעם כ"אבא ואמא" ולאו דווקא כ"אבא ואבא" ו"אמא ואמא". משחק זה מראה שהתבנית החברתית המקובלת של זוגיות הטרוסקסואלית חזקה מאד וטבועה עמוק בתרבות אליה נחשפים הילדים, הן דרך ספרים והן במה שהם רואים במשפחות אחרות.
לכן, החשש שמא הגדילה במשפחה אחרת משפיעה על הבחירה המינית של הילד בעתיד אינו מבוסס. ברור כיום כי זהות מינית ונטייה מינית אינן מבוססות על חיקוי אלא נשענות על מרכיב מולד שעל בסיסו מתפתחת ההעדפה המינית כאדם בוגר.
המשולש הקדוש
ובכל זאת נשאלת השאלה – האם העדר דמות אם או אב ישפיעו על גיבוש הזהות וההתפתחות של הילד. פרויד בזמנו תיאר את המשולש האדיפלי לפיו ילד מתאהב בהורה מהמין השני ומבקש את קרבתו, אך לבסוף מקבל את הזוגיות בין ההורים ומזדהה עם ההורה בן מינו. תהליך זה לפי פרויד מעצב את הזהות של האדם והוא חיוני להתפתחות נורמלית.
הרבה מים זרמו מאז בדנובה וההסתכלות התעדכנה מאד. כיום מדגישים כי ילד זקוק לשני הורים שנבדלים זה מזה, אך לאו דווקא במינם, אלא די בהבדלים באישיותם ובסוג הקשר שנוצר עימם. למשל, ילד שלו שתי אימהות יכול ליצור מערכת יחסים קרובה עם האם שנשארה עימו בבית לאחר הלידה והיניקה אותו, בעוד האם השנייה היא ה"אחר" שמעוררת את סקרנותו ואולי גם מהווה מוקד לחיזור ולעניין. ממקור ראשון אני יכול להעיד, כי כאשר בן זוגי חוזר מהעבודה, הוא זוכה מהבת שלנו להתחנחנות ולחיוכים מיוחדים, שאני שנשארתי עימה כל היום יכול רק לחלום עליהם.
מעניין אף לראות כיצד ילדים שגדלים במשפחה חד מינית מצביעים על ההבדלים בין שני ההורים גם באמצעות מתן כינוי שונה לכל אחד מהם – אמא ואמאל'ה, אבא ואבוש או פשוט אבא רון ואבא רמי.
זוהי תמצית המשולש שהוא כה חיוני להתפתחות הרגשית והשכלית ולהבנה של מערכות יחסים בעולם.
החשיבות של דמויות בסביבה
מוסכם על רובינו אם כך, שההורות החד מינית היא עשירה ומספקת את צרכי הילד, ובכל זאת, ישנם הבדלים ביולוגיים בין המינים שלא ניתן לערער עליהם. כך למשל, החוויה של מגע של גוף נשי שונה לחלוטין מזו של הגוף הגברי ושני גברים גם אם מאד יתאמצו לא יוכלו לספק בעצמם את התחושה העוטפת של חיבוק נשי, ממש כמו שזוג נשים לא יוכל לספק את החספוס והבטחון המיוחד של חיבוק גברי.
ולסיום - התמודדות עם החסר
כפסיכולוג קליני, אני פוגש מדי יום אנשים בוגרים (כולם גדלו אצל הורים סטרייטים), שמספרים על החוסרים והחסכים שהיו להם מהוריהם. גם בהורות הכי מיטיבה תמיד ישנם מרכיבים חסרים שלא היו. בהקשר זה, גם ההורות החד מינית האידיאלית לא תצליח למחוק לגמרי מהילד את השאלה האם הפסיד משהו בתא המשפחתי הייחודי לו נולד.
הורים צריכים לצפות לכך שילדיהם יעסקו בשאלה זו ולא להיבהל מכך או לראות בכך עדות לכישלון, להיפך.
היכולת בעתיד, כשהילדים יגדלו, לדבר על הנושא בפתיחות ובכנות רק תחזק את הקשר ותעצים אותו. בגדול, אני סבור, כי כשבמשפחה יש אהבה, מודעות עצמית ויכולת לתקשר ולשוחח, הנורמליות הזו מנצחת גם את הקשיים שמסביב. מרבית ההורים החד מיניים מגיעים לשלב ההורות לאחר ששאלו את עצמם שאלות רבות ועשו עבודת הכנה מאומצת. בכך הם בשלים לא פחות (ולעיתים אף יותר) ממקביליהם הסטרייטים למורכבות הרבה שבהורות.
