>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
כדי לתאר יום אחד בחיי, אני אצטרך כל פעם לכתוב דפים ארוכים ומתישים של מילים וחפירות. הפעם אני אסכם, אנסה לא לשעמם אתכם. אני אנסה להשאיר אתכם דבוקים למסך. אני אצליח בזה, אני בטוח.
אז כך.. בעולם הזה אליו נולדתי, אני משתייך לקבוצה מאוד קטנה של אנשים. חוץ מזה שאני מיעוט ישראלי בעולם ענק, אני גם מיעוט בתוך ישראל: ערבי. אני מיעוט בתוך החברה הערבית: נוצרי, ומיעוט בין הישראלים הערבים הנוצריים: הומו.
נסגר בתוך קוביה אפלה
כשאתה גדל בסביבה בה אתה כ"כ שונה, זה מקבע אותך בתוך קופסה שחורה, קטנה ואפלה, שבה יש לך רק אותך, קובייה שמפרידה אותך מהעולם. אני כבר חי בקובייה הזו כמה שנים טובות, מאז שהתחלתי לראות את השוני שבי (גיל 9). היא הפכה להיות הבית החם והבטוח היחידי שישנו, בועה מוגנת בתוך עולם אכזרי ופוגע.
כל פעם שהעירו לי "אתה נשי", הגבהתי את קירותיו של בית זה, ואטמתי עוד ועוד חללים פתוחים. כשלעגו לי בבית-ספר, סגרתי עוד חלון, ועוד דלת. כל מילותיהם של אותם הומופובים, הרסו לי את ביטחוני העצמי, ובנו עבורי קובייה מבודדת מהעולם החיצון.
אחרי כמה שנים וחוויות ילדות צורבות, אחרי דמעות רבות שזלגו לי בשירותים – אחרי שרצתי חזרה מבית-הספר מדי יום כדי לרוקן את מצבור העצב שנערם לו תוך כדי היום וההערות ההומופוביות ששמעתי בכל מקום ומכל עבר, החלטתי לגור בקובייה הזו לעד. נעים לי בפנים, אני לבד, אף אחד לא יפריע לי.
הכל התחיל מגיל אפס, אבל הסיוט שלי מול החברה התחיל רשמית בכיתה א' ונמשך עד י"ב. מאז, כך אני מקווה, זה רק הולך ונחלש. 12 שנות הלימוד שלי היו עמוסות בחוויות רגשיות קשות, עמוסות בבכי שהרטיב את הכרית שלי כל לילה, הכרית שהפכה לחברתי הטובה ביותר. שלא לדבר על המצב הכלכלי הנמוך שלנו במשפחה, על דפיקות הדלת של המשטרה מדי פעם – בגלל חובותיו של אבא, על ההטרדות של כל מיני אנשים שאבי היה חייב להם כסף, על הצעקות והקטטות בבית. הכל הייתי צריך לשלב יחד, עם המבחנים, יחד עם המשפטים ששמעתי מ"חבריי" בבית-ספר שנחקקו טוב-טוב בזכרוני.
גייז זה לא רק סקס
יהיו אלה שיקבלו אותי, יחבקו וימשיכו לאהוב אותי. יהיו אלה שירחמו עליי. יהיו אלה שלא כ"כ יעניין אותם מה שאני כותב כאן. וכמובן, יהיו אלה שילעגו, שייגעלו וישנאו. מהאחרונים אני הכי פחות מודאג. הם תמיד היו שם, תמיד לעגו לי, תמיד עשו לי את החיים קשים. אני כבר רגיל לזה, ואתם יודעים מה? זה כבר לא כ"כ מעניין אותי.
אם הייתי שואל אתכם מה זה להיות סטרייט, האם הייתם עונים לי: "גבר ואישה עושים סקס" ?. בטוח שלא. אז למה אצל הומואים זה נשאר רק סביב הסקס?
אני מקווה שיום אחד העולם יבין שגיי זה סה"כ עוד בנאדם שמחפש אהבה וחום, כמו כל בנאדם אחר. אני מקווה שאתם תבינו שבשלב בו בחור מתחיל להרגיש שהוא שונה, הוא לרוב ייבהל, ייפחד. הוא לא יקבל את עצמו, והוא יעשה הכל כדי לשנות את נטיותיו המיניות – אבל לשווא כמובן. זה משהו שנולד איתנו.
היום אני חזק יותר, למדתי לאהוב את עצמי ולאהוב את מי שאני. הצלחתי להתחבר ליופי שבי. היום, אחרי שהצלחתי להציץ מחוץ לקוביה שלי, אני בעיקר מרחם על אותו מתבגר בן 15 שסבל כ"כ הרבה ללא סיבה. הוא לא פגע באף אחד, לא הגיב, לא ניסה להגן על עצמו. הוא התרגל לאותו מסלול שעשה מבית-הספר לבית, ואז לשירותים, התרגל שלחייו יירטבו כל יום מרוב דמעות.
בבקשה, בבקשה, אל תלעגו לאותו בחור הומו, אל תפגעו בו. הוא נולד כך, תאמינו לי. הרבה מקרים הסתיימו בהתאבדות, כי פשוט נמאס לאותם בחורים לחיות באותה קובייה קרה. גם אם קשה לך לקבל מישהו שונה בחברה שלך, קח את הזמן שאתה צריך, תנסה להבין, לקבל, לחבק ולאהוב. כל מילה הומופובית שהומו שומע, תגרום לעוד דמעה ולעוד דמעה. אל תרטיב את הכרית של מישהו רק כי הוא שונה, כמו ששלי נרטבה למשך שנים רבות.