אומרים שאנחנו דור ה-Y נחיה בממוצע עד גיל מאה, אך מהן מאה שנות חיים, אם עוברים אותם בחשכה ובשקר?
יום הולדת הוא זמן מצוין להביט באלבומים ולהרהר בעבר: תמונות ילדות מושלגות, תמונות מחגים ומימי הולדת, תמונות מהצבא ומטיולים בעולם. אני מביט בתמונות ושואל, האם הייתי מאושר באותו היום בו צולמה התמונה? האם ואיך החיים השתנו מאז?
אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים
המסיבות, הארוחות והרמות הכוסית היו מלווות שנים רבות בעצבות על כך שאינני עושה את מה שאני רוצה לעשות, אלא את מה שמצפים ממני. הנה חלפה לה עוד שנה שבה היו עוד כמה מערכות יחסים לא מוצלחות עם בנות המין היפה ( לא שאתם לא יפים, פשוט ככה קוראים להן). הבחורה הבאה תהיה זו שתאהב עד כדי כך שתשכח מי אתה, ושניכם תגורו בבית עם רעפים אדומים, שלושה ילדים וכלב. כמה פעמים כיביתי את הנרות כאשר זו הייתה משאלת יום ההולדת שלי?
אבל בת השכן עם עיני השקד לא הצליחה להגשים את המשאלה ביום ההולדת ה-15, גם לא הברונית בהירת השיער מאוסטריה שהעירה אותי בבוקר עם קול ערב ששר את "דובוני אכפת לי" בגרמנית, וגם לא כל אלו שהיו ביניהן. "אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים”, חשבתי.
האבסורד הוא שחבריי תמיד התקנאו על היפיפיות שאיתן יצאתי, אך לא ראו את אוסף השברים שהלב שלי הפך להיות פעם אחר פעם. לכולנו יש "פלייליסט תירוצים" שמלווה אותנו כמו : “היא לא בשבילי", “היא רוצה רק מישהו שיפגע ואני לא כזה" , “וינה קרה מדי גם ככה". הפלייליסט שלי לא הפסיק להתנגן, למרות שהסיבה האמיתית הייתה אי שם, בחלק של הנפש שבו נמצאים כל הדברים שאנו מדחיקים.
התמונה החלה להתבהר איפשהו לפני שנתיים ביום כיפור, זמן מצוין להרהורים. חשבתי לעצמי, כי החיים קצרים מדי מכדי לבזבז אותם על ריצה במעגלים, גם לי מגיע לאהוב. ההחלטה הייתה לחפש נסיך במקום נסיכה. (ברונית זה פאסה).
כפי שהתברר די מהר, נסיכים יש בעיקר באגדות, בחיים האמיתיים יש בני אדם. שטחיות ואכזבות יש בשפע, אך כמו בשיר המפורסם מהארוויזיון של קטיה אבשטיין : "פלאים תמיד קורים", והם קורים בדרך כלל שנייה לפני שהייאוש משתלט עליך ואתה הופך לציני שאינו מאמין עוד באהבה.
קולות בגרמנית? ככה זה כשאוהבים
יום אחד זה קרה. להפתעתי הרבה, אנו גרים באותה השכונה, ואפילו ממש קרוב.
בהתחלה, לאור הניסיון הקודם, היו פחדים וחששות, אך כשמוצאים את "האחד”, הם נעלמים מהר מאוד. הוא בא אחרי ליפן, בצד השני של העולם בהפתעה גמורה, והוא קיבל את כל השיגעונות - הקטנים וגם הגדולים: ההקפדה על המוצרים שלא נוסו על בע"ח לא הפכה לבעיה או לקרב בחדר האמבטיה, ואפילו מסתבר שלהתעורר בבוקר כשמהרדיו בוקעים קולות בגרמנית זה גם לא כזה נורא... ככה זה כשאוהבים.
החיוך לא יורד לי מהפנים באותם הימים, ואף אחד לא מבין מדוע. המחשבה שאצטרך לעבור אפילו עוד יום אחד כאשר צריך להחביא את האהבה, האושר והזהות מכל המעגלים החברתיים, היתה בלתי נסבלת. ההרגשה היא וירטואלית לחלוטין- אתה כאן, אבל לא ממש. רוצה לצעוק לעולם, אבל שמו אותך על Mute. כלוא בתוך סרט אילם ולא מבין שאתה מביים אותו.
כנראה שהרצון להגיע להשלמה עם עצמי הוא שגרם ליצירת שביב האומץ הגדול ביותר שהצלחתי לחלץ מעצמי ב-27 שנותיי, והוא שגרם ליציאה מהארון. קשה לחשוב על עוד רגע בחיים של כזו התרגשות, אחרי בכי תמרורים של שעתיים, המוח כבה מעצמו, הלוגיקה מפסיקה ונשאר רק הלב שרוצה לזעוק את האמת שלו. שום דבר לא היה מתוזמר ומתוכנן, זה היה רגע טהור של אנושיות טלוויזיונית, ולמעשה, מה שתוכנית ריאליטי לכאורה אמורה לספק לצופה, כמה רגעי נחמה בתוך בליל של טייפקאסטינג שמייצר תככים ומזימות ומי יודע מה. כמה חבל שהשידור הופסק.
לא מסתתר יותר כדי לחגוג את זהותי
ביום ההולדת הזה אני מרגיש שלם ככל שניתן, לא יאומן כמה הוא שונה מיום ההולדת הקודם, אולי אני לא עומד בציפיות הקונפורמיסטיות של פנטזיה בורגנית עם רעפים אדומים, אבל יש לי אהבה ויש לי קבלה. לפעמים 50 מצלמות יכולות לפתור את מה ש-50 שיחות עם ההורים לא.
יום ההולדת הזה מסמן עבורי התחלה חדשה. אני חי עם אדם שמספק לי רגעים של נחת והומור יותר מאשר יכולתי לדמיין. אני לא מסתתר יותר בכדי לחגוג את זהותי, אני חגגתי אותה בקדמת הבמה , למרות שהיא נראתה לחלק מלאכותית ומאולצת, זה היה אחד מהרגעים האמיתיים שחוויתי בחיי. אולי לא זכיתי במיליון שקלים, אך זכיתי בחיים חדשים.
הוקינג כתב פעם "שאלוהים דווקא כן משחק בקוביות". קשה לתפוס כמה אקראית ההגעה שלי "לאח הגדול" הייתה , מתוך איזשהו אומץ רגעי נכנסתי לתוך חוויה של 25 ימים ששינו את חיי. האקראיות נמצאת בכל מקום, כך גם העובדה שאחרי עשרות דייטים מאוסים וחסרי תוחלת מצאתי אהבה, ועוד ליד הבית, בסופו של דבר הבנתי שרק מי שמנסה מצליח, ומי שלא, נכון שלא יחווה כישלון אך בוודאי שלא יחווה את מתיקותה של ההצלחה.
ביום הולדתי זה, אני חוגג את התעוזה שאיני יכול לדמיין מאין אספתי, שהביאה לי את האהבה והקבלה שאני חולק עם העולם. תודתי לתוכנית "האח הגדול" שעזרה לי למצוא את המפתח לחופש שמסתבר שהיה אצלי כל הזמן. אני חוגג את יום ההולדת הזה בהצהרה שאני הוא מי שאני, וקורא לאנשים ללמוד מניסיוני ולעשות את הצעד בהקדם, פלאים אמנם תמיד קורים, אבל לפעמים צריך לעזור להם לקרות.