יציאה מהארון במקום העבודה זה לא ביג דיל – בכל זאת, אנחנו במאה ה-21! נכון שלהט"בים צועדים חופשי, מאיישים עמדות בכירות, ולא שומרים את חייהם האישיים בסוד כמוס, אבל בכל רחבי העולם, במדינות מתקדמות ומתפתחות כלכלית, כמו גם באלה שאינן, הקהילה הלהט"בית סובלת מאפליה ואלימות שמקורן בשנאה. יציאה מהארון יכולה להיות מסוכנת לאנשים, ואפילו קטלנית לנשים טרנסג’נדריות. אנשים בישראל לומדים להשלים עם השינוי בתפיסה בצורה מהירה, יחסית, אבל זה לא אומר שיציאה מהארון לא יכולה לסכן את הקריירות והבריאות הנפשית של חברות וחברי הקהילה הלהט"בית.

יציאה מהארון נראית אותו דבר אצל כל הלהט"בים

נראות של הומואים ולסביות התקדמה במהלך שלושים השנה האחרונות, וכך גם הזכויות. לעומתם, אנשים על הקשת הטרנסית נותרו שקופים/ות במשך תקופה ארוכה. מחקר של מגזין "הארוורד ביזנס ריוויו" האוסטרלי מצא ש-32% מא.נשים בעלי שונות מגדרית חוששים שיאבדו את מקום העבודה אם יצאו מהארון, לעומת 6% בלבד מקרב הלסביות, ההומואים והביסקסואלים. כדי לתמוך בראיות, נמצא שמחצית מהא.נשים בעלי שונות מגדרית עובדים קשה כדי להסתיר את השונות שלהם מפני חבריהם למקום העבודה, לעומת 13% בלבד מעמיתיהם ההומואים, הלסביות והביסקסואלים.

ללהט"בים יש בחירה מתי ואיך לצאת מהארון

לא כל מי שרוצה לצאת מהארון בהכרח ירגיש בנוח עם זה. מהעונים על הסקר, כ-1,614 להט"בים המועסקים באוסטרליה בענפי הכלכלה השונים, כשלושה רבעים הכריזו שיציאה מהארון במקום העבודה היא ערך חשוב בשבילם. אמנם רק שליש מכלל העונים יצא מהארון בפני חלק מעמיתיו לעבודה. חוץ מההתלבטות בנושא, יש כמובן עניינים של הוצאה מהארון ללא הסכמת האדם (אאוטינג). ראוי לציין פה גם אנשים על הקשת הטרנסג’נדרית בהליך מעבר, או כאלו שעברו את השינוי בגיל מאוחר, שלדבריה של אחת העונות על הסקר, "כדי לצאת מהארון אנחנו צריכות רק להתקיים".

אין קשר בין יציאה מהארון ובין העבודה עצמה

מחקרים בכל העולם מוכיחים שיציאה מהארון במקום העבודה, מאפשרת לעובדים להט"בים להיות נלהבים ומרוצים יותר מעבודתם. בסקר של "הארוורד ביזנס ריוויו" נמצא פער עצום בין אלה שיצאו מהארון בפני כולם במקום העבודה, לעומת אלו שגילו רק לחלק או שלא גילו בכלל. את הפערים ניתן לראות בסיפוק מעבודה (29% לעומת 16%) בהתלהבות (40% לעומת 26%) ובגאווה שלהם בעבודתם (51% מול 38%).

בקצרה, ניהול חיים כפולים גובה מחיר חברתי ונפשי גבוה, ומגביר את הסבירות לדיכאון וחרדה. לומר שאין קשר בין הנטייה המינית למקום העבודה זוהי הפריבילגיה של אנשים הטרוסקסואלים, שהנטייה המינית שלהם היא שקופה, כלומר שלא מבחינים בה כדבר או כמאפיין המגדיר את אותו אדם, בעוד שאצל להט"בים היא הופכת להיות הפיל הוורוד במשרד.

יציאה מהארון במקום העבודה מתרחשת רק פעם אחת

גם אם המידע יועבר לעובד הרכלן ביותר בחברה, השמועה לא תגיע לכל אחד מהמעורבים. יציאה מהארון היא תהליך חזרתי. אישה ביסקסואלית יכולה לצאת מהארון מול המנהל בראיון שלה ישר עם קבלתה לעבודה, אך תצטרך לעשות זאת שוב מול שאר העובדים, העובדים החדשים, מנהלים אחרים ולקוחות. הבחירה אם להסתיר מידע מהלקוחות בנוגע לנטייה המינית שלך קשורה הרבה פעמים לחשש מפגיעה בעסקים, בייחוד אם הלקוחות רואים במתן שוויון זכויות ללהט"בים נקיטת עמדה פוליטית כנגד מגזרים אחרים.

יש רק דרך אחת - לצאת מהארון או לא

יש כל כך הרבה זהויות להט"ביות שקשה להגיד שישנה "דרך אחת" לצאת מהארון או לספר לאחרים על השונות המגדרית/מינית שלך. מהעונים על הסקר, 47% ציינו שהם מציבים חפצים כמו תמונות מגזינים או סמלים במקום העבודה שלהם, שיאותתו לאחרים על הזהות שלהם. לעומתם, כ-21% ענו שהם עורכים או פשוט מצנזרים את עצמם בשיחות עם עמיתים לעבודה. 23% מכלל המגיבים ענו שהם נמנעים מלהיראות או להתנהג בצורה מסוימת, שתואמת סטריאוטיפים קווירים. אחרים שעומדים בקנה אחד עם סטראוטיפים הטרוסקסואלים וסיסג’נדרים אומרים שהם פשוט "עוברים מתחת לרדאר", והם לא טורחים לתקן.

היציאה מהארון עלולה לסכן את הקריירה

היציאה מהארון היא חישוב טורדני של עלות מול תועלת, ודורשת הרבה פעמים לשקול מחדש כל דבר. היעדר תמיכה מעמיתים לעבודה ודרג ההנהלה או ניסיון עבר של אפליה, הם אלו שמרתיעים לרוב עובדים להט"בים להיחשף. אבל ככלל, מחקרים מראים שהחשש האמיתי לצאת מהארון הוא החשש מנידוי חברתי במקום העבודה. הסקר האוסטרלי מראה שבעוד ש-20% חוששים שהקריירה שלהם תיהרס בעקבות היציאה מהארון, 70% מהעונים חוששים שיציאה מהארון תגרום לעמיתיהם להרגיש לידם לא בנוח.