>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
התבטאויותיה האחרונות של סינתיה ניקסון לגבי הומוסקסואליות וביסקסואליות יצרו סערה רבתי בקרב הקהילה הגאה, בארץ ובעולם. איך מעיזה האישה הזאת, שאלו המלעיזים, לטעון שלהיות להט"ב זו בחירה? חוצפה! נדמה שאותה התבטאות זעזעה עמוקות את הקהילה כולה, ולא נרגעה עד שניקסון "הבהירה" את דבריה ואמרה שרוב האנשים "אינם יכולים לבחור את המגדר של מי שיתאהבו בהם".
רק על מנת לסבר את האוזן, הייתי רוצה להתחיל בכמה ציטוטים מפיה של ניקסון, סתם כדי שנדע מה בדיוק היא אמרה. הציטוט המקורי שגרם לסקנדל: “הייתי סטרייטית והייתי לסבית, ולסבית זה יותר טוב". (שומו שמיים, תצלנה אזניים!). מאוחר יותר, במסגרת ההבהרה, אמרה ניקסון: “עבורי זו בחירה, ואף אחד לא יגדיר את הלסביות שלי בשבילי. נראה שאנחנו [תנועת הלהט"ב] מוותרים על הנקודה הזאת על מנת לרצות את השמרנים, ואני לא חושבת שהם צריכים לקבוע את חוקי הדיון". בין היתר, נאלצה ניקסון "להודות" שלמרות שהיא אינה מזדהה כך, “ההגדרה הטכנית לנטיה שלי היא ביסקסואלית. ביסקסואליות אינה בחירה, אלא עובדה. בחרתי להיות במערכת יחסים לסבית".
אז מה קרה פה?
בראש ובראשונה, מדובר באישה שפתחה את הפה והביעה את הדיעה הלא פופולרית. וכידוע, כשנשים – גם אם הן הכי חזקות, לבנות ומפורסמות בעולם – פותחות את הפה ומביעות את דעתן, צריך להשתיק אותן תכף ומייד. את הביקורת הבינלאומית וחסרת התקדים שזכתה לה ניקסון יש לראות בראש ובראשונה בהקשר המגדרי. בעולם הפטריארכלי שלנו, אם את אישה שלא מיישרת קו עם המיינסטרים, את תבואי על עונשך.
שנית, מדובר כאן בלהט"בופוביה מופנמת מהסוג הגרוע ביותר. הזעם הרב שיצא דווקא על משפט כמו "להיות לסבית זה יותר טוב" מעיד על כך ביתר שאת: איך היא מעזה לרמוז שלהיות להט"ב יכול להיות דבר חיובי? רחנמא ליצלן! הטיעון שאותו העזה ניקסון לסתור הוא: “להיות להט"ב זו לא בחירה, כי אם זו היתה בחירה, ב-ר-ו-ר שכולנו היינו בוחרים להיות סטרייטים". טיעון שכזה יוצא מנקודת הנחה שסטרייטיות וחיים הטרו-נורמטיביים הם האופציה היחידה לחיים מאושרים וטובים.
כפי שגם רומזת ניקסון, הוא מאשרר בפני הלהט"בופובים השמרנים – וההטרוסקסואלים באשר הם – שהנורמה שהם מציבים לנו היא טובה ונכונה, ושלהיות להט"ב זה באמת ממש גרוע, בדיוק כפי שהם טוענים.
המרכיב השלישי, ואולי החשוב ביותר בענין הזה, הוא ביפוביה – יחס שלילי ומבטל כלפי אנשים ביסקסואלים וביסקסואליות כנטיה. אכן, באחד מהראיונות שבאו בעקבות ההתבטאות, אמרה ניקסון: “אני לא משתמשת במילה 'ביסקסואלית' כי אף אחד לא אוהב את הביסקסואלים. כולם אוהבים לחרבן על הביסקסואלים". למעשה, כשאחד מחברי בפייסבוק שם לינק על הקיר שלו לידיעה על ניקסון, כבר התגובה השניה היתה "אולי היא סתם ביסקסואלית שצריכה לנוח" (תגובה שגם קיבלה ארבעה לייקים).
ביסקסואליות ובחירה
יותר מכל דבר אחר, מה שהסיפור הזה מדגים בעיני הוא את הכח החתרני והמפרק של ביסקסואליות, כח שחותר תחת כל נטיה מינית באשר היא ומפרק את החלוקה הבינארית שכל מבנה המיניות בחברה שלנו בנוי עליו. בין אם ביסקסואליות היא בחירה או לא, הרעיון של בחירה מקושר אליה קשר בל-ינתק: ביסקסואלים תמיד נחשבים כמי שיכולים לבחור בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות.
ביסקסואליות ורעיון הבחירה מאיים על תנועת הלהט"ב המיינסטרימית בדיוק בגלל שהתנועה מבקשת לאשרר ולהרגיע את המיינסטרים ההטרוסקסואלי. מה שטיעון "כך נולדנו" מנסה להגיד לחברה ההטרו-נורמטיבית זה: “זה בסדר, אתם לא צריכים לחשוש מהאפשרות שגם אתם כמונו. אנחנו נולדנו פגומים ואתם נולדתם טובים, ואף אחד לא יכול לשנות את מה שהוא. אז בבקשה קבלו אותנו, עם הפגם שלנו, כדי שנוכל לנסות לחיות חיים טובים כמוכם". כולי תקווה שהבעייתיות בטיעון הזה ברורה לכל.
ההתבטאות של ניקסון מפרקת את הנסיון הלהט"בופובי הזה להניח את דעת המיינסטרים, משום שהיא מציגה את הבחירה הביסקסואלית דווקא בתור נקודת מוצא חיובית: כן יש לנו בחירה, ויותר טוב להיות להט"ב. אמירה כזאת חותרת תחת כל מערכת הערכים שבנתה החברה שלנו סביב נטיה מינית – אותה מערכת ערכים שטוענת שלהיות סטרייטים זה טוב ולהיות להט"ב זה רע – אותה מערכת ערכים שתנועת הלהט"ב המיינסטרימית מבקשת להשאיר על כנה.
בפנינו, הלהט"ב, פתוחה האופציה לחיות חיים קווירים מהממים, מרגשים, מנצנצים, מדהימים, משחררים ומהפכניים; מלאים באהבה, זעם, סולידריות, מאבק, חברות, כאב ושמחה; הרחק מהתלם הסטרייטי. אם לכם היתה את האופציה, לא הייתם בוחרים בה?
הכותבת היא פעילה חברתית ומקימת הארגון הביסקסואלי "פאנורמה – קהילה בי ופאנסקסואלית פמיניסטית".
לבלוג של הכותבת: שחור סגול.