>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
ניצה ואיריס עונות: שלום תמיר, רגישותך הרבה לאחיך הקטנים נוגעת מאוד ללב והרצון להתחשב בהם ראוי להערכה רבה. יחד עם זאת, האחריות לגבי חשיפתם של הילדים לנושא וההשפעה על חייהם אינה שלך אלא של הוריהם, והם שיחליטו מה נכון לילדיהם.
רצונך לחיות חיים גלויים ולהכיר את בן זוגך לחלק השני של המשפחה, למשפחתו של אביך, הינו לגיטימי ולגמרי מתקבל על הדעת. מכיוון שאתה מרגיש רצון וצורך, עליך לעשות מעשה - אחרת התסכול יגדל וישפיע על חייך בכלל ויחסך עם משפחתך.
בפנייתך לא ציינת האם הוריך יודעים על היותך הומוסקסואל ועל מערכת היחסים בה אתה נמצא ומהו יחסם לעניין.
באם הוריך אינם מודעים להיותך הומוסקסואל, הצעתנו היא שתקיים איתם שיחה בה תפתח את העניין באופן שנראה לך הכי נכון עבורך ועבורם. שתף אותם בתחושותיך ותן מקום גם לתחושותיהם.
כך או כך, נדרשת שיחה פתוחה וכנה על הנושא, ואתה, כמובן, תידרש לכבד כל החלטה של הוריך, גם אם זה לא יעלה בקנה אחד עם רצונך.
באם הוריך יזקקו לייעוץ או תמיכה, תוכל להפנות אותם לאחת מקבוצות התמיכה של עמותת תהל"ה, המפוזרות ברחבי הארץ.
"האבא מבוגר וחולה - כדאי לצאת מהארון בפניו?"
גיא, בן 24, שואל: אני הצעיר במשפחה של 2 הורים מבוגרים בני 66, שני אחים בני 27,28 ושתי אחיות בנות 34,44, ואני הומו. אמי ואחיי הוציאו אותי מהארון ביום הולדתי ה-18. כמובן היה הבכי כרגיל, אך רק של אמי. אחיי קיבלו את העניין בצורה הכי טובה שיכולתי לדמיין. אחיי מקסימים.
לאמי לקח שנה וחצי להשלים עם הידיעה, ואולי התגייסותי לשירות קרבי, לימודיי בהמשך בבאר-שבע ומכיוון שאינני "מוחצן" ולא גר בבית – כל אלה תרמו לקבלתה אותי.
סיימתי השנה את שנתי הראשונה בתואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ואני רוצי לפתוח את שנה ב' מחוץ לארון, ולספר לאבי. לאחרונה קיבל התקף לב, ואמי לא בעד שאספר לו.
אני לא יודע מה לעשות. אולי זה באמת לא הזמן לספר? אולי אין טעם להצהיר על כך במודע, הרי מעולם אבי לא התעניין בחיי הפרטיים, מעולם לא שאל מדוע אין לי חברה. במיוחד בשנים אחרונות, לאחר "טפטופה" של אמי בנושא, חל בו שינוי גדול בנוגע לדעותיו כלפי הקהילה. אולי הוא כבר יודע ופשוט מיותר להגיד זאת בקול?
אני מבקש עזרה... מה עלי לעשות? לזרוק זאת באוויר, "אבא אני הומו"? להוביל אותו לשיחה בנושא ולהתוודות? או לתת לזמן לעשות את שלו, ולהניח לדברים להישאר כמו שהם?
ניצה ואיריס עונות: גיא היקר,
אנו מתרשמות שאתה בן אוהב, רגיש, אכפתי ומתחשב בהוריו ומאוד, סובלני לתהליך האיטי שעוברת אמך ולעובדה שקשה לה.
מצידנו, כאימהות, נספר לך שאנו מודעות לקושי הרב של ילדינו בהסתרת הזהות האישית שלהם בפני האנשים הקרובים להם, ועל אחת כמה וכמה כשזה לאורך זמן. בדרך כלל בראשית התהליך, כשילד נחשף לנטייתו השונה, הוא עובר תהליך התלבטות וקבלה עצמית בהקשר לרגשותיו ונטייתו המינית.
לעתים הוא בודד ולעיתים הוא משתף חבר או חברה בהם הוא בוטח. במידה וההורים או האחים לא חשו במצוקה ובהתלבטות, הילד משתף אותם בדרך בה הוא בוחר.
אחייך ואמך "הוציאו אותך מהארון" בגיל 18. לאמך היה מאד קשה, אך מכיוון שלאחר הגילוי התגייסת לצבא ונעדרת מהבית ימים ארוכים, היא לא "נאלצה" להתמודד באופן ממשי עם הידיעה. גם העובדה שלאחר שחרורך מהצבא יצאת מהבית והתחלת ללמוד באוניברסיטה בבאר שבע, אפשרה לה אולי להדחיק ולא להתמודד עם הגילוי.
הרצון שלך לספר סוף סוף לאביך ולאחיותיך מאוד מאיים עליה והיא חוששת. יחד עם זאת, במידה ואתה רוצה להרגיש חופשי ופתוח בביתך ולהגיע באופן תכוף יותר, הגיע הזמן שהאנשים הכי קרובים וחשובים בחייך ידעו ואתה תפסיק להשקיע אנרגיות בהסתרה וחיים עם סודות ושקרים. יתכן גם שאביך יודע עליך, ולכן שינה את התייחסותו כלפי הקהילה.
משום שעבר זמן מאז שלחת את שאלתך למדור, איננו יודעים מה החלטת לעשות עד כה. במידה וכבר שיתפת אותם וסיפרת להם, נכון יהיה שתמשיך ותדבר על הנושא בבית במידת הפתיחות המתאימה, תשתף אותם בחייך בהדרגה ובמה שתמצא לנכון, תוך שאתה יכול לגייס את עזרתם של אחייך.
מניסיוננו אנו יודעות, כי הרבה פעמים החשש או אפילו הפחד מתגובתם של ההורים והמשפחה, נמצא בראשנו בלבד ולעיתים שכשלא עושים סיפור, אין סיפור.
>> שאלות נוספות, שלחו לכתובת המייל pride@mako.co.il
איריס שש-כוכבי, בעלת "תשומת לב"- הקשבה ותיעוד סיפורי חיים, וניצה סקאל הן מנחות בעמותת תהל"ה: תמיכה להורים של ילדים הומואים לסביות בי וטרנס , טלפון 098855822 תהל"ה