>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

עידן מטלון הילד (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
זה מה שרציתי|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

אני זוכר שבגיל 4 ביקשתי מאבא שיקנה לי בובת ברבי חדשה. מצד אחד הרגשתי לא נעים לבקש ממנו, הרגשתי באי נוחות שלו לגבי הרצון שלי לברבי. מצד שני - זה מה שרציתי.

אז חיכיתי שאבא יחזור מהעבודה, קיוויתי שכשהוא יחזור הביתה זה יהיה עם הברבי החדשה והיפה שלי. וזה מה שהיה. אבא חזר עם ברבי, ואני הייתי מאוד מאושר.

בברביות שיחקתי עם ליטל, השכנה שלי מהקומה הרביעית. היה לנו יום קבוע ושעה קבועה בה נתנו לנו לשחק ביחד. עם לגו ובובות גיבורי על שיחקתי עם טל מהבניין הסמוך. עם סיון אחותי היינו משחקים במגסון (הפלייסטיישן של שנות ה-90 המוקדמות). עם ליאור שגר באותה קומה סבתא חושך (מחבואים בחושך) ועם נאור בפוגים (תמיד הייתי מפסיד).

עידן מטלון הילד (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
העדפתי לשחק עם הבנות|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

תמיד הרגשתי ילד נורמלי. לא היה בי משהו "שונה" או נשי (וגם אם כן, הרגשתי בסדר גמור), ותמיד היה נראה לי לגיטימי לאהוב ולשחק במה שבא לי, משחקי "בנים" או משחקי "בנות". בבית הספר היסודי לא התחברתי בכלל לכדורגל. זה הרגיש לי אלים מידי, ומלוכלך, אז העדפתי לשחק עם הבנות מחניים. ברור שהרגשתי שונה - הבן היחיד שלא משחק כדורגל ומשחק עם הבנות מחניים - אבל זה מה שאהבתי לשחק.

במבט לאחור, אין ספק שנתנו לי את זכות הבחירה. ההורים כיבדו את הבקשות שלי ורצו שאהיה מאושר בילדות שלי. אני זוכר בגיל 5 שראיתי את אמא עומדת מול המראה ושמה אודם והסתקרנתי. ביקשתי ממנה שתשים לי גם אודם, אז היא שמה לי ממש קצת. זה מה שרציתי, והיא ידעה שזה מסקרן אותי, אז למה לא?

עידן מטלון הילד (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
הוא לא חסם אותי ואמר "ברבי זה לבנות"|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
עידן מטלון הילד (צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי)
קיבל אותי כמו שאני|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי

היום כאדם בוגר אני מבין שלא פשוט להורים לתת לילדים שלהם להתבטא בדרך שלהם, לאהוב מה שהם רוצים לאהוב, הרי ההורים הם אלו שהתרגלו וגדלו בנורמות חברתיות ברורות מאוד: בן לובש ג'ינס כחול ובת לובשת שמלה פרחונית עם לבבות. אבל היום, בעולם פתוח ומבין יותר, נכון לתת לילדים ואנשים בוגרים לחיות את חייהם, לאהוב מה שבא להם לאהוב ולרכוש לעצמם תחביבים שיותר מתאימים להם. ככה כולם יהיו מאושרים יותר ויגשימו את עצמם.

אין לי ספק שהדרך שבה הוריי חינכו אותי עזרה לי מאוד בתהליך היציאה שלי מהארון. למרות הקושי, אבא קנה לי ברבי כי הוא חשב על האושר שלי, הוא לא חסם אותי ואמר "ברבי זה לבנות". והמעשה הזה שלו ליווה אותי בתת מודע גם בגיל 19 כשסיפרתי לו ולאמא שאני הומו.

גם אז, למרות הקושי, הוא שם את האושר שלי במקום הראשון וקיבל אותי כמו שאני.

אתם מוזמנים לכתוב לי ולשתף אותי בסיפורים אישיים שלכם:
Idan@idanmatalon.com