תקציר הפרקים הקודמים: הכל החל ממכתב בו כתב לי בני, סתיו: "אמא: הייתי חייב לומר לך את זה... אני הומו". לחשתי באוזנו ונשבעת לו שתמיד תמיד אוהב אותו ואדאג לו – עד יומי האחרון. נרשמתי לבלוג של הורים במצב דומה לשלי, שאלתי שאלות, קיבלתי תשובות והבנתי שאני לא לבד בעולם. הבנתי שהוא נולד עם נטיות אלו, אז מי אני שאתווכח עם האלוהים שבחר בבני שיוולד ככה? גם ילדיי קיבלו את אחיהם כמו שהוא, ויודעים הכל – אז מצדי שכל העולם ואשתו יקפצו לי. סתיו פורח בלימודים, חייו החברתיים של סתיו תוססים, הוא הולך לברנוער ומביא הביתה חברים מהקהילה הגאה. עכשיו גם אבא שלו יודע ושינה את הגישה שהייתה לו כלפי הומואים, והוא הבהיר לסתיו כי דבר לא ישנה את אהבתו הרבה אליו.
פרק ז' ואחרון:
לקראת סוף כיתה י"ב, כשמבחני הבגרות כבר מאחוריו, החליט סתיו לצאת מהארון באופן סופי ומוחלט. הוא מעדכן סטטוס בפייסבוק ומעלה תמונות ללא צנזורה, מרגיש חופשי ומאושר ומודיע לכולם: "כשאמא והמשפחה שלי, האנשים הכי יקרים לי בעולם, יודעים ומקבלים אותי כפי שאני, אני כבר לא פוחד מהתגובות של אף אחד". והוא מוסיף וכותב: "מי שיבחר להתנתק ממני כנראה שלא ראוי להיות חבר שלי".
אבל למרות "כוננות הספיגה", סתיו זכה לפרגון רב מחבריו, ורק נוספו לו עוד ועוד חברים – סטרייטים והומואים. והבית תמיד מלא בחברים, והחברים יודעים שיש להם עם מי לדבר ולהתייעץ. וכך סתיו כבר חי חיים חופשיים וגאים ומשתתף במצעדי גאווה.
סתיו מביא הביתה חבר, בן זוג, ולא אשקר, זה נראה ומרגיש לי מוזר. אך ההרגשה הזאת חולפת די מהר, לאחר שאני יושבת ומשוחחת עם שניהם, ומגלה כמה שניהם שלמים עם עצמם, כמה הם חכמים וכמובן כמה הם אוהבים להיות האחד עם השני. אני מאושרת בשביל שניהם.
כשאני מביטה בהם מהצד אני רואה כמה טוב להם. יש להם ברק בעיניים והרבה אושר. אני שמחה שבני מממש את אהבתו ולא חיי חיי בדידות.
מה יהיה על הגוזל שלי? הוא הולך לצבא!
תאריך הגיוס לצה"ל מתקרב, ואני מעט חוששת. מה יהיה? מי יגן עליו? אני לא לידו. עם מי הוא ידבר כשמציק לו משהו? מה יהיה כשיגלו שהוא הומו? האם יתנכלו לו, ישמיצו, יתגרו, יעליבו? מה יהיה עם הילד?
יום הגיוס מגיע. בבוקר נסענו כולנו – אבא שלו, האחים, החברים ואני, ללוות אותו ללשכת הגיוס. הפחד לא מרפה ממני. איפה יהיה הילד ? לאן ישובץ? איך הוא יצליח להתמודד עם הנטייה שלו בצבא? איך יקבלו אותו החברים החדשים? מה יהיה על הגוזל שלי? הוא הולך לצבא!
אך יחד עם זאת, אני גאה בבן שלי שהולך לשרת בצבא ההגנה לישראל, ללא חשש ובראש מורם. והוא לא פוחד מההתמודדות.
ההפתעה שסתיו הכין לי לגיוס
בלב כבד וברגשות מעורבים אני משאירה את הבן שלי בבסיס תל השומר, וחוזרת הביתה לבד. אני מרגישה מועקה, ומתיישבת מול מסך המחשב, כדי לכתוב.
ואז אני רואה שסתיו השאיר לי משהו. על המסך כתוב: "לרגל הגיוס לצבא ההגנה לישראל, אני מקדיש את השיר לאחת והיחידה, אמא שלי". ואני, בידיים רועדות, פותחת ומגלה את הסרטון הבא:
כן, זהו סתיו, ששר לי בקולו הנעים והמתוק את "אמא" של שלומי שבת. דמעות חונקות את גרוני, ואני לא יכולה להירגע. שומעת שוב ושוב את השיר, ומבינה יותר ויותר את משמעות המילים שסתיו התכוון אליהם כשהוא שר.
עכשיו אני מבינה כמה אני חשובה לסתיו וכמה הוא מעריך את המסע שעברנו ביחד. ואני כבר מלאת געגועים לילד שלי.
אני מאושרת על שנולד לי ילד כמו סתיו
אני מודה לאלוהים שנתן לי את הכוח והחשיבה הנכונה, מודה לאלוהים שלא נתן לי להישבר. אני יותר מבינה שבזכות זה שהקשבתי, תמכתי, חיזקתי והבנתי את בני, בני חי ולא כבוי, בני נושם ולא חנוק.
אני את המסע שלי סיימתי. סתיו שלי בוגר, יציב, יודע מה הוא רוצה מעצמו, לוקח אחריות, מלא שאיפות וכוונות טובות והוא עושה מה שטוב לו, מתי שטוב לו ואיך שטוב לו. אני, כאמו, תמיד, אבל תמיד, תמיד, תמיד אהיה שם בשבילו ללא כל תנאי.
אני מאושרת. אני מאושרת שסתיו מצא את אהבתו ואת בן זוגו. אני מאושרת שסתיו מאושר. אני מאושרת על שנולד לי ילד כמו סתיו, ואני גם גאה. אני אמא גאה לילד גאה!
- סוף -
>> מה אתה מקלל הומואים? הבן שלך הומו - הפרק הקודם