יום כיפור בפתח וזוהי הזדמנות בשבילי לבקש ממך סליחה.
היית ילדונת בת 17 כשפנית אליי בקול רועד ובדמעות, וסיפרת לי שאת חושבת שאת נמשכת לנשים.
בדיעבד, אני יודעת שזה היה לאחר תהליך ארוך ומייסר שעברת עם עצמך, עד שהעזת לספר לי.
ואני, במקום לחבק אותך, להגיד שזה בסדר ושאין שום רע במשיכה לנשים, הגבתי בצורה שהיום אני רואה אותה כטיפשות שכל כך לא אופיינית לי.
אמרתי לך: "שטויות, את רק בת 17, זה גיל מבולבל, גיל של חוסר וודאות, זה קורה להרבה בנות. גם לי זה קרה ועבר לי וגם לך זה יעבור". וזהו.
סגרתי את הנושא, ובמשך שנתיים לא דיברתי איתך מילה נוספת על העניין.
ואת, את הפנמת את מה שאמרתי, וחיכית שזה "יעבור" לך. ניסית לצאת עם גברים, התכחשת לרגשות שהיו לך, הלכת לטיפול פסיכולוגי ש"יתקן" אותך, שיהפוך אותך ל"נורמאלית".
ואני, כשראיתי אותך יוצאת עם גברים, במקום להבין מה עובר עלייך, פשוט שמחתי. אמרתי לעצמי: "איזה יופי, זה עבר לה. הנה גם לי יש ילדה 'רגילה' כמו כולם", ולא הבנתי.
רק השבוע, במפגש החודשי שלנו בתהל"ה שבמרכז הגאה, כשמישהו הזכיר דבר מה, את נזכרת באותן שנתיים קשות ואמרת לי: "שנתיים לא דיברת איתי על זה אף מילה. הייתי כל כך בודדה".
ואני התביישתי. התביישתי מעצמי וממך. התביישתי באטימות שלי, התביישתי בתגובה שלי, התביישתי מההתעלמות שלי מדבר כל כך משמעותי וחשוב וקשה.
ילדה שלי, אני כותבת לך ודמעות זולגות מעיניי.
אני כל כך אוהבת אותך ומצטערת שהתנהגתי בצורה הזאת. אם רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית, הייתי מחבקת אותך ומנשקת אותך, מנחמת ומרגיעה ואומרת לך שהכול בסדר. את בסדר, להיות שונה זה בסדר, להיות לסבית זה בסדר.
העיקר שתהיי בן אדם טוב ושלם עם עצמו ואוהב את עצמו. כבר הבנת שזה לא "יעבור לך", ובעצם אין מה שצריך לעבור. אלוהים לא "דפק אותך" - כהגדרתך.
גם אני, אחייך וכל משפחתך מקבלים ואוהבים אותך בדיוק כמו שאת. גם אבא מתרגל לאט לאט.
עשיתי טעות ענקית, איומה, רציתי לטמון ראשי בחול ולחשוב שזה יעבור.
את מדהימה, יפה, חכמה, מיוחדת ולסבית – ואני גאה להיות אמא שלך.
אוהבת עד השמיים ועד הכוכבים.
סליחה,
אמא
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה