נראות, נראות, נראות
"יצאתי מהארון בגיל 30. כשהייתי צעירה לא היו לי מודלים לסביים לחיקוי ושמעתי רק על גברים שמזדהים כקווירים. בשלב כלשהו הנחתי שאני ביסקסואלית, כי יצאתי עם גברים אבל ידעתי שאני אוהבת גם נשים. הייתי אז בת 21, אבל הרעיון של לספר את זה לאנשים הפחיד אותי, אז פשוט ניסיתי לגרום לזה לעבוד עם גברים. זה לא עבד ובגיל 29 הבנתי שאני לסבית. כשהתחלתי לצאת עם החברה הנוכחית שלי החלטתי שהגיע הזמן לספר למשפחה ולחברים. אמא שלי הסתכלה עליי ואמרה: ׳האמת שאני לא כזו מופתעת׳, ומיד קבעה לפגוש את חברה שלי. היא כל כך שמחה בשבילי, ומראה את התמונות שלנו בגאווה לכל מי שמסכים להסתכל!".
הארון הא-מיני
"נדלקתי על בנות כשהייתי בבית הספר, אבל אף פעם לא יצאתי איתן. בשנות השלושים שלי לאחד החברים שלי היה אח צעיר שישב איתנו מדי פעם. הוא הזדהה כא-מיני, ושאלתי אותו מה זה אומר. אחרי שהוא הסביר לי הכול, איזשהו אסימון בתוכי נפל. הבעיה שלי לא הייתה שבנים לא מגלים בי עניין - אני פשוט לא מגלה עניין במערכות יחסים. אני עדיין בארון בפני רוב המשפחה והחברים, אבל יצאתי מהארון בפני הבוס שלי, והיא הייתה כל כך מתוקה ותומכת. אני מתכננת לצאת מהארון בסופו של דבר, בזמני שלי".
"חשבתי שזה הסוף"
"ידעתי שאני טרנסית מגיל 16, אבל ביליתי 20 שנה בבריחה ממי שאני באמת. חשבתי ש'ריפאתי' את עצמי כשהבן שלי נולד, אבל קצת אחרי שסיימתי את התואר השני ב-2017 נהיה לי ברור שאני טרנסית. לספר לאשתי היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי, וכשהיא ענתה לי 'אני לא נמשכת לנשים', חשבתי שזה הסוף שלנו. זה היה לפני שנתיים, ואני שמחה לספר שהחודש אנחנו חוגגות את יום השנה השישי שלנו. אני עובדת בחטיבת ביניים עם 30 ילדים, וכשיצאתי בפניהם מהארון, הם הגיבו ממש טוב. בינואר התחלתי את תהליך ההתאמה המגדרית, ולא הסתכלתי לאחור מאז". 
"פחדתי לאבד את המשפחה"
"הלכתי לכנסייה כשהייתי קטן וממש הפנמתי את הרעיון שלהיות קוויר זה חטא. ידעתי שאני כזה, אבל כל כך פחדתי לאבד את המשפחה, החברים והעולם כולו - אז נשארתי בארון. אחרי המון חשבון נפש וטיפול פסיכולוגי, יצאתי מהארון בפני החברים והמשפחה כשהייתי בן 31. זה היה הדבר הכי מפחיד שעשיתי, אבל אחרי שסיפרתי להם, אבא שלי אמר: 'אני אוהב אותך יותר היום משאי פעם אהבתי אותך'. אני לא מתחרט על היציאה המאוחרת מהארון. כל אחד מאיתנו נמצא במסע שלו, ואני אסיר תודה על היותי קוויר כי זה הפך אותי לאמיץ".
ההסתרה הורגת
"גדלתי בבית שמרני והתחתנתי בגיל יותר מדי צעיר כי זה מה שציפו ממני. תמיד נמשכתי לנשים בסתר, אבל אף פעם לא חשבתי שזה אפשרי להיות במערכת יחסים עם אחת. חייתי עשור בנישואים רעילים, בזמן שאני מדחיקה את המיניות שלי ומנסה להתאים לתפקיד 'נשי' שהחברה תקבל. בסופו של דבר יצאתי מהארון בגיל 30. לא ידעתי אם אני אמיצה, אבל ידעתי שההסתרה הזו הורגת אותי. זה היה מפחיד והפך לי את החיים, אבל שווה את זה. בניתי הכל מחדש בתנאים שלי - יצאתי מנישואים אומללים, סיפרתי את כל השיער כמו שמעולם לא 'הרשו' לי והתחלתי לפרק את ההומופוביה הפנימית שנשאתי בתוכי כל חיי. חלק מהדברים האיומים שאנשים אמרו ועשו לי כשיצאתי מהארון יישאר איתי לנצח, אבל הבנתי מהי רשת התמיכה האמיתית שלי. היום אני מאורסת לאישה מדהימה, שהיא גם אם מופלאה לבני בן ה-4. אנחנו בונות את חיי החלומות שלנו ביחד, יום אחרי יום".
"חשבתי שאני מבוגר מדי"
"חזרתי לספסל הלימודים בשנות העשרים שלי ובמהלך שנת הלימודים הראשונה התחלתי להבין שאני טרנס. לא רציתי להתחיל תהליך של התאמה מגדרית כי הרגשתי שאני מבוגר מדי ושזה יפריע לחיים של כולם, אז שמרתי את זה בסוד. בשנת הלימודים האחרונה כבר לא יכולתי לעמוד בזה יותר. הרגשתי כל כך לא בנוח לחיות כמישהי שלא משקפת את מי שאני באמת. יצאתי מהארון בפני המשפחה ואז בפני חברים במרכז הגאה של בית הספר, והם עזרו לי לעשות את ההתאמה המגדרית. יצאתי מהארון בפומבי בראש השנה האזרחית כדי שאוכל להתחיל את השנה החדשה כאני החדש. היום אני עובד כמורה באותו בית ספר". 
הגיהנום הוא הזולת
"גדלתי במשפחה שמרנית ודתית. אחרי שנים של בלבול, דיכאון ותהיות למה אני לא מצליחה להסתפק בנישואים בני 7 השנים שלי, פגשתי אישה שהצליחה להעיף לי את המוח. היו לי כמה ניסיונות עם נשים במהלך הנישואים (בעלי, מסיבות שלא לגמרי הבנתי עד הגירושים, תמיד דחף אותי 'להתענג על הצד הזה'), אבל בהתחלה פחדתי מאיך שהאישה הזו גרמה לי להרגיש. קצת לאחר מכן התגרשתי מבעלי ושלוש שנים לאחר מכן, האישה הזו ואני מאורסות וקונות בית ביחד. המשפחה שלי לא מקבלת אותי. הם אמרו לי שאני הולכת לגיהנום, אבל הגיהנום האמיתי הוא להעמיד פנים שאת מישהי אחרת, רק כדי שאנשים אחרים ירגישו בנוח עם עצמם".
יוצאת מהארון סדרתית
"אני בת 38 ויצאתי מהארון במשך כל חיי. אני חושבת שחלקנו לומדות במהלך ההתבגרות שאנחנו לא מי שהיינו פעם, או אולי לומדות לבטא את עצמנו טוב יותר. יצאתי מהארון כביסקסואלית בשנות העשרה שלי, פאנסקסואלית בשעות העשרים, וקווירית בשנות השלושים. המגדר והמיניות שלי מסובכים - מי שאני מרגישה שאני ומי שאני אוהבת זה לא שחור, לבן או אפור. לומר שאני מזדהה כקווירית מקיף את הכול, ואני לא צריכה להתמודד עם השאלות הפולשניות שבאות יחד עם להיות בי או פאן. כמישהי בת כמעט 40, להסביר למשפחה שלי שאני קווירית זה לצאת מהארון שוב".
"להיות קוויר זה לא חטא"
"עבדתי בכנסייה שהאמינה שלהיות קוויר זה לא חטא כמו שרוב הדתות חושבות שזה. באחד האירועים של הכנסייה מישהו הניח שאני קוויר, וכשחזרתי הביתה הבנתי שאם אני אומר את זה בקול -זה יהיה נכון. יצאתי מהארון בפוסט בפייסבוק וקיבלתי הודעה מאחותי ששאלה אם אני קוויר. למחרת, הלכתי לעבודה בכנסייה והרגשתי כאילו הסירו לי משקולת מהכתפיים. התחלתי להיות מי שאני באמת, ולא הסתכלתי לאחור".
"יצאתי למסיבת תחפושות כאישה - ויצאתי מהארון"
"יצאתי מהארון בגיל 39 אחרי שני ניסיונות התאבדות ועשור של התמכרות לסמים ואלכוהול, כי ידעתי שאני לא רוצה להגיע לגיל 40 כשאני עדיין בארון. יצאתי לילה אחד למסיבת תחפושות לבושה כאישה בפעם הראשונה בחיי. למחרת יצאתי מהארון בפני עצמי, התחלתי ללכת לטיפול ושלושה חודשים אחר כך יצאתי מהארון בפוסט בפייסבוק. כתבתי: "הגיע הזמן שאעשה את זה באופן רשמי. אני טרנסית, ואני בתהליך התאמה מגדרית לאישה. תודה לכל אלו שתמכו בי - חשבתי שאאלץ לעשות את המסע הזה לבדי, אבל גרמתם לי לבכות כשלא רק שרציתם לתמוך בי, אלא רציתם להצטרף אליי במסע".