>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אני שמח להיות הומו. באמת. הלב שלי פתוח. זכיתי להיוולד אל שיעורים ייחודיים ומופלאים, ביניהם עומד השיעור הנפלא: לצאת מהארון.
זהו השיעור הכי נפלא שאדם יכול לעבור בחייו, אולי אחד הנפלאים במיוחד כשעוברים את השיעור הזה בהצלחה, כשמגיעים לנקודה המיוחדת הזו שבה מרגישים חדות מאוד גדולה, קבלה עצמית מאוד גדולה. סנכרון עצום בין החוץ לפנים, ובין הפנים לחוץ.
ההבנה המדהימה שאני זה אני, זה אני, זה אני. זה הרגע שבו אתה יודע שקיבלת את עצמך.
מרגע זה ואילך, אין לסביבה השפעה על מצב הקבלה הזה. מתוך השלמות הזו, הסביבה מתחילה להתיישר ולהסתדר ולגדול ולצמוח. כיוון שאתה קיבלת את עצמך. לחלוטין. יש לציין, שככל שמידת הקבלה העצמית גדולה יותר, כך הקבלה הסביבתית גדולה יותר. וככל שהקבלה העצמית קטנה יותר, או לחילופין, מנסה-למראית-עין להיות גדולה יותר (לעתים באמצעות התרסה), הקבלה הסביבתית קטנה יותר.
מקבל גם את הסטרייטים
תמיד תהיתי וחשבתי עד כמה חבל לסטרייטים שאין להם שיעור מקביל כל כך משמעותי. עד כמה הם כלואים לעתים במערכת פנימית שלא מאפשרת להם להיות הם לחלוטין, אלא להיות מחויבים לתדמית כלשהי כזו או אחרת. טוב, אני יודע שאין ברירה: הם נולדים ככה. הם לא בחרו במודע להיות סטרייטים. אין מה לעשות, לא כולם מרוויחים, לא כולם נולדים הומואים. יש לי חמלה גדולה כלפיהם, ואני אוהב אותם. כמה מחבריי הטובים הם סטרייטים אפילו. (מוגש לכם בחיוך, כמובן, הקוראים הסטרייטים)
כי הרי האיכות הזו, שבאה מתוך היציאה מהארון, האיכות הזו שמאפשרת לנו ההומואים להיות אנחנו, עשויה בהחלט לטעת שורשים עמוק עמוק בנבכי נפשנו, ובכך לשלוח זרועות של שלמוּת אל חלקים אחרים באישיותנו.
קבלה עצמית היא איכות מצוינת. במיוחד כשהיא משולבת בחמלה. כהומו שלם, כאדם, אני מרגיש את החמלה הזו נטועה בי. ייתכן שכאשר אתה נולד שונה, אתה רגיש יותר לשונותם של אחרים. ולאחר שאתה בוחר לקבל את עצמך על שונותך, אתה יכול להפוך את הרגישות הזו לאחרים לכלי פנימי מופלא.
כי הרי כשאתה מקבל את עצמך לחלוטין, אתה מגלה שאתה מקבל מאוד אחרים. כל כך יפה שהשיעור הזה כמעט מובנה בעצם העובדה שנולדתי הומו. כמה חבל לסטרייטים שעליהם להגיע אל השיעור הזה בדרכים חלופיות ולא בדרך מובנית.
יש בה ייחודיות, חן עצום ורב, יופי וגאונות ובעיקר יש בה את האפשרות לבחון מחדש ולהרהר על אמיתות שאחרים מעולם לא העסיקו את עצמם בהן. הנשמה שלי חכמה, אין ספק.
בתקופת נעוריי, כשהייתי פחות שלם, הייתי שואל מידי פעם את החלק החכם שבי: "בשביל מה?... למה אני צריך את זה?...". "כדי שתצא מהארון", תמיד נשמעה התשובה מבפנים. כמה שזה היה מדויק.
מי ידע כמה המקום הזה של השלמות הוא מקור עוצמה בלתי נדלה שאין כדוגמתו. יש שיחפשו את הקיצונים, וימצאו סיפורי חברים סוחטי דמעות על יציאה לא מוצלחת מהארון, כזו ששינתה את פני הדברים בכיוון ההפוך.
לרוב, אסכם באופן כוללני, נראה לי כי היציאות הללו מהארון לא נעשות מתוך מקום של שלמות מוחלטת, אלא מתוך מקום דמוי-שלמות שמאפשר המון קבלת חיצי ביקורת.
אלו יציאות דרמטיות שלרוב מתחילות ב"אבא, אמא, יש לי משהו לספר לכם...".
בשלמות אמיתית אין דרמה. אני אוהב את הריח של הגשם. ממש. אבל לא הייתי אומר להוריי "אבא, אמא, יש לי משהו לספר לכם - אוהב את ריח הגשם".
>> כל הסיבות הטובות להיות הומו
"אמא ואבא, אין לי מה לספר לכם, פשוט טוב לי"
אצלי זה היה שונה. "אבא, אתה יודע שאני נמשך לבנים, נכון? ואני שמח שזה המצב, לא הייתי רוצה להיוולד אחר. אני מאושר. ותמיד אמשיך להקפיד להיות מאושר". כך, בנפרד, גם עם אמא שלי. שוב, אני חוזר, שיעור מופלא. אני מאחל שיעור בעל לקח דומה גם לאחרים. כדאי לכם.
כשאתה נולד הומו, אתה, לרוב, מיעוט בסביבתך המיידית. הרי סביר (אך לא ודאי) שנולדת לזוג הורים סטרייטים. והייחודי במיעוט הזה, הוא שכהומו, אתה נולד כמיעוט אך אינך נולד אל תוך מיעוט דומה.
אני שמח להיות הומו. האמת היא שזה ממש כיף. הכול הרבה יותר קל. בנים שמבינים בנים. אין קל מזה. באמת, כל הכבוד לנשמה המופלאה שלי שרקמה עבורי את השיעור הנפלא הזה. תודה.
לכן, מי שיודע להשתמש בשיעור הזה כמנוף לאישיותו, כגל שנושא אותך אל-על, חייב ליהנות מהדרך. ואם לא לצאת מהארון בשביל השיעור, אז לפחות בשביל הבדיחות וההומור שתוכל להפנות כלפי עצמך.
הגיע הזמן להיות שלמים. הגיע הזמן לאהוב את עצמכם. הנשמה המופלאה שלכם יצרה לכם שיעורים כל כך מופלאים, מלאכת מחשבת, והיא אוהבת אתכם. אז, אני שלם. ואתם?