מכון ההשמה בו התקיימו מדי יום שלישי המיונים לחברת אופק המה גברים בבגדים שלבשו רק באירועים משפחתיים ונשים שהתעוררו מוקדם כדי להספיק להתאפר, לסדר את השיער ובעיקר להחליף שמלות עד שהגיעו לתוצאה המושלמת מבחינתן. מתוחים ונרגשים הם המתינו לרגע בו יקראו בשמם וכמו בסרט נע ייכנסו לראיון קצר באנגלית, בסיומו ייקבע אם הטיול שאחרי הצבא שיפר את יכולתם לתקשר עם העולם, או שכדאי היה שיעבדו במובינג או על עגלות לפני שניסו את יכולתם במלצרות מעופפת.
מאז שקיבל קביעות באופק, חן היה אחד הדיילים שישבו במיונים של המועמדים לתפקיד דיילי אוויר. למרות שבמהלך הראיון באנגלית הוא לא היה אמור להתערב בשיחה שבין המראיינת למועמדים, אלא רק לתת להם ציונים על סמך התרשמותו מהאנגלית שהציגו ומהופעתם החיצונית, הוא לא חדל מלהציג שאלות והביע את דעתו על כל אחד מהם בקול רם. המש"בים שישבו לצדו התרעמו לא אחת על סגנונו הבוטה, גם המראיינת הוותיקה באנגלית לא התלהבה מהדייל שמתערב לה בעבודה, אבל חן היה האחרון שיוותר על הכוח שנפל בחלקו לקבוע את כוח האדם החדש של אופק. בשל הרשמיות, הוא נמנע מלהוסיף האוץ' לכל מיני מילים.
לאחר שמירר את חייהם של המרואיינים, חן נהג להסתובב במסדרונות מכון ההשמה, כדי להמתין לאלו שהצליחו לעבור לשלב השני של המיונים שכלל מספר בחינות שהתקיימו על מחשב, בהם שאלון באנגלית עם מושגים מעולם התעופה, מבחן ידע כללי, שאלות בהבנת הנקרא וחשיבה אנליטית. כיוון שלא הייתה לו שום השפעה על תוצאות הבחינות האלה, הוא בעיקר ניחם את אלה שלא הצליחו בהן, הסביר לאלה שחשב שיש להם פוטנציאל להיות דיילים טובים שניתן לערער על התוצאות ולגשת שוב למבחן כעבור שלושה חודשים, ובעיקר להזכיר לאלה שנכשלו כי הסטטיסטיקה מלכתחילה הייתה לרעתם. מדי שנה ניגשו למיונים של אופק 6,000 איש, אבל רק שישה אחוזים מהם התקבלו לעבודה.
מרבית הנכשלים היו אורזים את עצמם במהירות מהמקום, אבל דווקא אלה שקיבלו את התוצאות הנמוכות ביותר דאגו להשאר במכון, לבקש הסברים, לטעון שזה לא הם, זאת הבחינה, ובעיקר לחזור על המנטרה — בשלל גרסאות — שמיום הקמתה אופק רק חיכתה לדיילים כמותם. את אלה חן אהב במיוחד.
"נדמה לי שנפלה טעות בתוצאה של טופס הבחינה שלי", אמרה לו בחורה בשנות העשרים המאוחרות לחייה. היא דחסה את עצמה לתוך שמלה שהייתה קטנה עליה בשני מספרים לפחות וכל כולה צעקה, 'אני חייבת להתקבל לאופק ולו רק בשביל קורס האיפור המזורז שניתן לבנות'.
"זה מחשב", חן העיר. "הוא לעולם לא טועה".
"זה פשוט לא הגיוני שלא עברתי", היא התעקשה. "ידעתי את כל התשובות במבחן הידע הכללי".
"לא את כולן", חן השתדל להסתיר את החיוך שהלך והתפשט על פניו, כיוון שזכר כמעט בעל פה את טופס הבחינה של הבחורה שמולו ואת התשובות שענתה. הוא העריך שזאת הפעם הראשונה בה מועמדת מטעם עצמה לתפקיד לא מצליחה לענות אפילו על תשובה אחת נכונה מבין שלושים השאלות במבחן הידע הכללי.
"אתה בטוח?", היא עשתה עצמה כלא מאמינה. "כשיש בטלוויזיה תכניות של שאלוני טריוויה, אני תמיד פותרת נכון את כל התשובות. החברות שלי אומרות לי כל הזמן שאני חייבת להשתתף בהן".
מודעות עצמית לא הייתה החלק החזק שלה וחן התפתה להגיד לה שלתכניות טלוויזיה ניגשים מספיק אנשים שנדחפו לשם על ידי חבריהם רק כדי שיעשו צחוק מעצמם מול כל האומה. במקום זה הוא שאל, "מה היא בריסל? ובבקשה אל תגידי לי שזה שם של משקה אלכוהולי".
"מה, זה לא?", ההפתעה השתלטה על פניה. השאלה הזאת הופיעה בבחינה וזאת הייתה התשובה שהיא סימנה.
"לא ממש", חן השתדל שלא לפרוץ בצחוק.
"נו מה, אתם מכשילים על תשובה אחת לא נכונה?".
"כל כמה שנים נערכת תחרות האירוויזיון?", הוא שלף שאלה נוספת שהופיעה בבחינה.
"כל ארבע שנים", היא השיבה בביטחון.
"לא שאלתי לגבי האולימפיאדה, שאלתי לגבי האירוויזיון".
"זה לא אותו הדבר?".
הסבלנות של חן החלה לפקוע, אבל הוא לא יכול היה להרשות שמישהי לא תדע מה ההבדל בין תחרות הזמר האהובה עליו, היום הכי קדוש עבורו בשנה, למקבץ של ספורטאים מכל העולם שהתאמנו ארבע שנים בשביל ריצה שנמשכת עשר שניות. כשהוא הסביר לה מה ההבדל, תוך שהוא פורט בפניה אנקדוטות היסטוריות מתולדות התחרות, היא עיוותה את פרצופה ובסוף אמרה בזלזול, "למי אכפת מהתחרות הזאת של ההומואים? אתם צריכים לשאול בבחינה דברים שמעניינים את הציבור הרחב".
"בבקשה, תאירי את עיניי", הוא ביקש. השלב השלישי והאחרון של יום המיונים, שכלל הצגה עצמית של המועמדים ודינמיקה קבוצתית, היה אמור להתחיל רק באחת בצהריים ולחן היה עוד מספיק זמן לשרוף.
"חסרים נושאים שמעניינים את כלל הציבור?", היא השיבה בשאלה כיוון שלא עלה בידיה לחשוב על שום דבר כזה באותו הרגע. לאחר שהבחינה שחן לא מתכוון לענות לה אלא ממתין שתגיד לו במה לדעתה הציבור בישראל מתעניין, היא שלפה את הדבר הראשון שהפציע בראשה, "תכניות ריאליטי".
חן, שעולמו אפף כל טראש טלוויזיוני ששודר ברחבי העולם שאל, "את יודעת מי זכה השנה באמריקן איידול?".
היא לא היססה לפני שענתה, "אין לי מושג, אבל אני יודעת מי מנחה את כוכב נולד".
"אני יכול להגיד לך משהו, אבל שיישאר בינינו?", הוא שאל והתקרב אליה.
"ברור", היא אמרה והתעטפה בהתרגשות.
"אני חושב שאת טובה מדי בשביל אופק".
חן לא המתין לתגובה ממנה, כיוון שהאונה הרקתית במוחו איימה להתקלף לנוכח הדיאלוג הירוד שנאלץ לקחת בו חלק. הוא ניגש למכונת השתייה כדי להוציא לעצמו פחית, אבל אז חש טפיחה קלה על השכם.
"סליחה, אתה האחראי פה?".
"כן", חן בהחלט אהב את הרשמיות שבעניין ועוד יותר את העבודה שמולו ניצב בחור צעיר יפה תואר, בעל שיער בלונדיני מתולתל ופנים בהירות שכמו עוצבו ביד אמן. חולצת הפולו שלבש, שהבליטה גוף חטוב ובטן שכל ריבוע שבה היה תוצאה של בילוי אינטנסיבי במכון כושר, הבהירה שאלוהים מיקם אותו בתחילת התור בזמן חלוקת השלל.
"הייתי אמור להיות כאן בשעה תשע למיונים של דיילי אוויר, אבל היה איחור בטיסה שלי מלונדון לארץ ורק נחתנו לפני שעה. כמו שאתה רואה", הוא הצביע בידו לעבר מזוודה, "באתי ישר משדה התעופה".
את מה שלא עשה המראה החיצוני של הבחור — והוא בהחלט עשה את העבודה, כיוון שמתוקף היותו מתאהב סדרתי בכל מי שהחליף איתו יותר ממשפט, חן כבר שמע את דנדוני הפעמונים שמבשרים על חתונתו הקרובה עם הבחור שמולו — עשה המבטא הבריטי. המילים שאמר, כל אחת בנפרד, נשמעו לחן כמו נעימה רומנטית שאסור לה להסתיים. הוא עצם את עיניו, דמיין את עצמו מטייל עם הבחור ברחובות לונדון האפורים כשלפניהם כלב קטנטן, עד שברגע שהבחור מולו סיים את המשפט הוא מצא עצמו מבקש, "תמשיך, תמשיך". סקרן אותו לדעת איך תיראה הפסקת התה שלהם בכל יום בחמש אחר הצהריים.
"להמשיך מה?", הבחור החל להתבלבל.
"לדבר".
"הגעתי רק עכשיו והבחורה בכניסה אמרה לי ששני השלבים הראשונים הסתיימו ושאני צריך להתקשר לאופק ולבקש זימון לתאריך אחר".
חן לא באמת הקשיב לדברים שהבחור שמולו אמר. הוא התרכז בהפסקת התה שלהם, בכלי החרסינה המיוחדים שקיבלו במתנה לחתונתם ובאח הבוערת במרכז סלון ביתם.
"אני פשוט באתי במיוחד ממנצ'סטר וצריך לחזור הביתה בעוד כמה ימים", הוא המשיך כשהבחין שחן לא מגיב. "התקשרתי לאופק ושם אמרו לי שיש מקום פנוי במיונים רק בעוד חודש".
"אתה לא יכול להיות דייל באופק ולגור בפאקינג מנצ'סטר", חן הקיץ מהחלום כשהבין איפה הבחור מתגורר. לונדון תמיד הסעירה אותו, אבל לגור במנצ'סטר לא הייתה לו שום כוונה גם אם הבחור שמולו היה מזמין אותו לנסוע איתו כבר עכשיו. "אנחנו בכלל לא טסים לשם".
"אני רוצה לעשות עלייה, אבל צריך קודם שתהיה לי עבודה", הוא אמר. "אני עובד עכשיו באיזי ג'ט, אבל אני יהודי, השורשים שלי בישראל והגעתי למסקנה שפה אני רוצה לחיות".
"אתה יודע אנגלית?", זאת הייתה שאלה מטומטמת, אבל חן היה כל כך מהופנט, עד שכלל לא שם לב לשאלות ששאל ועוד יותר לעובדה שהוא רוקם תכניות לעתיד עם מישהו שאין לו מושג אפילו איך קוראים לו.
"קוראים לי דיוויד בראון וחודשיים לפני שנולדתי המשפחה שלי עזבה את ישראל ועברה להתגורר במנצ'סטר. אנגלית היא שפת האם שלי".
"אז איך אתה מדבר עברית כל כך מושלמת?".
"למדתי בבית ספר יהודי ובבית אנחנו מדברים רק עברית", הוא השיב.
"ויש לך משפחה בישראל?".
"לא, כולם במנצ'סטר. אני לא מכיר פה אף אחד".
"נהדרהאוץ'", חן חזר לעצמו, אבל מיהר לתקן את עצמו וביקש מדיוויד להמתין. הוא הגיע למסקנה שאם יצליח לעזור לו, הנימוסים הבריטיים של מר בראון יחייבו אותו להודות לו על כך בדרך כלשהי. "המראיינת באנגלית כבר סיימה להיום, אבל אם יהיה לך מזל אני אצליח לתפוס אותה. היא בדרך כלל הולכת לאכול בבית הקפה שממול אחרי המיונים. תקווה שהפעם היא לא חרגה ממנהגה".
ביום שבת תיערך הגרלה של 10 ספרים במסיבת ההשקה לערוץ הגאווה, שתתקיים ב"גליטר" - יבנה 31 תל אביב בשעה 22:00
לפרק השלישי בספר "נגמר הבקר" היכנסו
לפרק השני בספר "נגמר הבקר" היכנסו
לפרק הראשון בספר "נגמר הבקר" היכנסו