ביום שישי הקרוב תצא קהילת הלהט"ב, על שלל תתי הקהילות המרכיבות אותה, למצעד הגאווה השנתי המציין את שיא אירועי הגאווה בישראל. המצעד חותם שבוע בו אנו חוגגים את הנראות הקהילתית במגוון ארועי תרבות, אופנה, ספרות, תקשורת, בריאות ועוד. אך בעוד אנו מציינים את המאבקים שלנו לשיוויון, נישואים, ילדים והטבות מס, ישנן קבוצות גדולות בקהילה שלנו שנאבקות על ארוחה חמה, מיטה ללילה או מעט יחס.
בלב העיר הגאה והצבעונית, המתהדרת בדגלים ואורות, יש גם צד חשוך. צד שהוא חלק מהקהילה שלנו, אך משום מה אנו נוטים להשאיר אותו בחושך ונמנעים מלהתעמת עם המציאות ולהתמודד איתה. בין מצעד למסיבה, המתנדבים/ות של עלם הפועלים בשעות הלילה, מספקים מענה גם לאוכלוסיות להט"ביות הנמצאות במצוקה. מושיטים יד ועוזרים להם להרגיש גאים במה שהם, ולו לרגע אחד.
"האוכלוסיה שאנחנו פוגשים ברחוב כוללת גם הרבה נוער וצעירים להט"בים", מסבירה רעות גיא, מנהלת תחום קצה ונערות בעמותת עלם, "בני נוער שנפלטו ממסגרות משפחתיות ומסגרות אחרות ומצאו את הדרך לשרוד בעזרת זנות, עבריינות, התמכרות, או שילוב של כמה גורמים".
רגע לפני היציאה למצעד הגאווה יתקיים הערב באקספו גאווה בדיזינגוף סנטר פאנל "מחוץ לשוליים", שינסה לספק מבט פנימה אל תוך קהילת הלהט"ב, ויאיר את החלקים הפחות מדוברים ואת הקהילות שנמצאות בשוליים של השוליים. בפאנל תנסה גיא, יחד עם משתתפים נוספים, לברר איזה חלקים הקהילה שלנו מבליטה ואיזה היא משתיקה. גיא תתמקד בנושא זנות ותחשוף האם וכיצד קהילת הלהט"ב מעודדת צריכת מין? האם היא סובלנית לנושא או האם היא יוצאת נגדו?
למה לדעתך יש סובלנות לנושא בקרב הקהילה?
"לאף אחד המעורבים בזנות - בני הנוער עצמם, הצרכנים והגורם המדיח אותם - אין אינטרס לדווח על זה. הרבה מהפלטפורמות שבהן מתרחשת הזנות הן פלטפורמות מקובלות שכולנו משתמשים בהן ושם כולם מכירים את כולם. ניקח לדוגמא אתר היכרויות של הקהילה בו מתרחשת זנות - כולנו מכירים את האתר ויודעים שמתרחשת שם זנות, גם של קטינים וקטינות, וכולנו יודעים מי בעלי האתר, אבל כקהילה אף אחד לא מבקש לטפל בזה או מחרים את האתר. אותו הדבר בליינים, בסאונות, במסיבות ובמועדונים".
הנעלם במשוואה הזו הוא צרכני המין. אם מתייחסים לרצף עליו מדברת גיא, סביר להניח שרבים מצרכני המין הם אנשים שכולנו מכירים. החברים שלנו בפייסבוק, אלו שרוקדים איתנו במועדון או אלו שאנחנו פוגשים באטרף.
מדוע מתקיים קשר השתיקה הזה?
"בעצם זה שיש לגיטימיות לנושא המעגל הזה לא נפרץ וכל מי שנוגע בדבר הזה אלו אנשים שכולנו מכירים ויודעים מי הם. אולי בגלל שמדובר בקהילה קטנה שבה כולם מכירים את כולם וקשה יותר לדבר ולפתוח את הנושא, אז יש איזו שהיא השתקה של הסיפור הזה".
יכול להיות שמדובר בתוצאה של מתירנות מינית?
"אני לא חושבת שזה קשור למתירנות מינית. זנות הייתה קיימת תמיד. כמובן שהזנות של המאה העשרים ואחת לא דומה לזנות של יוון העתיקה, אבל אני חושבת שיש היום תהליכים מואצים. בגלל הטכנולוגיה, האינטרנט, הפורנו, האתרים והאפליקציות, זה הרבה יותר זמין ולכן הופך לנפוץ יותר ותמיד נמצא שם".
האחריות היא של כולנו
רעות מציינת כי בזנות להט"בית ניתן לראות בבירור העדפה לבני נוער קטינים. צרכני הזנות לא אומרים שהם מחפשים קטינים, אבל מציינים שהם מעדיפים מראה נערי, ואז גם המחיר בהתאם. יש קטינים שיכולים לדרוש כמה אלפי שקלים, אבל עם הזמן המחיר הולך ונשחק ובאמצע שנות העשרים שלהם הם כבר לא מבוקשים. "ברור לנו שסקרנות מינית וגיבוש הזהות המינית הם נתיבים שעלולים להוביל לעולם הזנות. נערים שלא בדיוק יודעים, מבולבלים, או כאלו שבאים ממשפחות מסורתיות, וכדי לפגוש את הקהילה היו צריכים להגיע לת"א. במידה והם פגשו את ה'חונכים' הלא נכונים, הם למדו כי זה מה שצריך לעשות תמורת לילה".
אילו פתרונות אתם מציעים לבני הנוער אליהם אתם מגיעים?
"אנו מפעילים מרכזי סיוע להפחתת נזק, ונמצאים בזירות השונות עם צוותים שיוצאים לשטח לאתר בני נוער, ליצור קשר ולהתחבר איתם. אם זה בתחנה המרכזית, במועדונים ואפילו במצעד הגאווה, גם אז צריכת המין עולה פלאים. הרבה פעמים זה רק כדי להיות איתם, אבל אנחנו גם מציעים אלטרנטיבות אחרות. מראים להם שחוץ מהזנות יש אלטרנטיבות נוספות שאפשר לחשוב עליהן ביחד. מכיוון שלרוב מדובר בבני נוער שלא הצליחו להשאר במסגרות, אנו בעיקר מנסים לעזור להם בכלים לא פורמליים, להיות איתם למרות שהם מעורבים בזנות, אבל לאפשר להם לבחור איזה חלום ולעוף עליו, כמו ללמוד איזה קורס או איזה שהוא דבר שהם טובים בו. גם להיות איתם באינטרקציה וגם להמשיך ולהציע להם עוד אופציות".
מה אפשר לעשות במקרה ונתקלנו בלהט"בים שעוסקים בזנות?
"הפתרון הטוב ביותר הוא להפנות אלינו. מספיק שאומרים לנו על מישהו ואנחנו יודעים כבר איך לאתר אותו ולייצר את הקשר איתו".
לדברי גיא, מה שמאפיין את הלהט"בים הצעירים העוסקים בזנות הוא שרובם לא תופסים את עצמם ככאלה. "הם לא רואים את עצמם כפגועים או מנוצלים, אלא חושבים שזה חלק מהדרך. רק אחרי הרבה שנים הם מבינים שמה שהם עברו היה ניצול". גיא מציעה להתסכל על התופעה ולשקול אותה מחדש. "קודם כל חייבים להבין שהדיון על נערות בזנות ועל נערים בזנות הוא אותו הדיון. גם אם מדובר באוכלוסיה אחרת בעלת צרכים אחרים, הניצול הוא אותו ניצול והפגיעה היא אותה פגיעה. הרבה פעמים אנחנו שומעים משפטים כמו 'הוא שידל אותי, הוא רצה, הוא יזם, הוא פיתה', חשוב להבין שגם אם מתקיימים כל האלמנטים האלה זה עדיין לא אומר שלא התבצעה עבירה".
גיא מקווה שיבוא היום בו קבוצות השוליים שבקהילה יוצבו במרכז על מנת שנוכל להעניק להם את הטיפול הטוב ביותר. כמובן שהשלב הראשון בפתרון הבעיה הוא להודות שהבעיה קיימת. "לא ראיתי אף אחד מראשי הקהילה מתייחס לנושא או מגנה את התופעה ומתבטא נגדה. הגיע הזמן שנדבר על זה. אני לא חשובת שצרכני המין הם אנשים רעים, הם פשוט לא מבינים מה זה, הם, כמו רוב האנשים בחברה, פשוט לא מודעים לנזקים ולהשלכות של מעשים כאלה. זו נראית להם דרך לגיטימית אבל אולי יותר מודעות והסברה יעזרו להם להבין".
הופכים בקלות למטרה להטרדה, אפליה והדרה
קהילה נוספת שלא זוכה למענה הולם לבעיותיה היא קהילת הטרנס. למרות מספר התארגנויות שהחלו לפעול בשנים האחרונות למען הקהילה הטרנסית, אשר רובן הוקמו על ידי חברי הקהילה ולמענם, מצבה של הקהליה הטרנסית עדיין שונה מאד ממצבם של ההומואים והלסביות.
"הרבה טרנסיות מגיעות לזנות לא כי זה היה החלום שלהן לעבוד בתחנה מרכזית, הן הגיעו לשם כי הם חיפשו קבוצת שוות, או כסף לשינוי המין שלהן, ובהעדר מענים המותאמים לצרכיהן נאלצו לעשות זאת בדרך זו", אומרת גיא. "שמעתי לא פעם מטרנסיות שמודות שהן לא מעונינות להמתין עד שהוועדה תקבע אם הן יכולות להיות נשים או לא. הן רוצות עכשיו, בלי לחכות, וזה עולה המון כסף".
אחת ממתנדבות עלם הפוגשת את הטרנסים והטרנסיות ברחוב היא נינה הלוי, טרנסקסואלית שיצאה מהארון לפני חמש שנים, וזוכרת היטב את המצוקות איתן נאלצה להתמודד. "את תהליך השינוי שלי התחלתי לפני כ-11 שנה" מספרת הלוי, "וניהלתי אותו באיטיות ובסבלנות רבה מתוך רצון לשמור את הנישואין שלי, ולפגוע כמה שפחות במשפחתי. ברגע בו הבנתי שאני פשוט אישה, ולא גבר שהיה מאד רוצה להיות אישה, הכל נעשה בהיר ומובן: ידעתי שאני רוצה לעשות את כל המסע ולשנות את גופי כך שיתאים לתחושה הפנימית שלי. עם זאת, זה נראה גם מאוד מאוד מפחיד בהתחלה, ברמת המפגש עם העולם".
מהו הקושי המרכזי של אוכלוסיית הטרנרסג'נדרים?
"האתגר שעומד בפנינו, הטרנסג'נדרים (והבנות סובלות כאן יותר מהבנים), הוא שמרגע שבו בחרנו לחיות במופע מגדרי שונה מזה שצפוי בשל מיננו הפיסי, אנחנו מסמנים את עצמנו כחריגים באופן ברור ונראה, ועשויים להפוך בקלות למטרה להטרדה, אפליה והדרה. אם איתרע מזלנו ואנו חיות בסביבה שלא מצטיינת בסובלנות יתרה, ואם גם הבנו מי אנחנו בגיל צעיר וניסינו לחיות כפי שמרגיש לנו מבפנים, אנחנו עלולות לסבול הצקות בבית הספר, ברחוב ובבית. ילדים ונוער טרנסג'נדרי שבאים מרקע דתי, מסורתי או סתם לא משכיל, מועדים להצקות והטרדות, ותכופות נאלצים להפסיק ללמוד ואפילו מוצאים את עצמם ברחובות. אפליה על פי מראה והתנהגות מגדרית מובילה לחוסר גישה להשכלה, לתעסוקה, ולשירותי בריאות ורווחה, ומובילה רבות מהקהילה שלנו לחיי שוליים של זנות והתמכרויות".
מתי התחלת לפעול למען הקהילה הטרנסית?
"כשנסעתי לתאילנד לניתוח שינוי המין שלי, פגשתי שם בנות ישראליות מרקעים פחות סובלניים ומאפשרים, בנות שמצאו את עצמן ברחוב בגיל צעיר בשל היותן טרנסיות, ועוסקות בזנות כדי לקיים את עצמן ולחסוך כסף לניתוח. הבנות שפגשתי לא ידעו אנגלית, ואני מצאתי את עצמי מתרגמת ומקשרת בינן לבין הצוות הרפואי. המצוקה של אותן בנות מאד נגעה ללבי, וכך מצאתי את עצמי בשובי לארץ מתנדבת בעלם ובפרוייקט גילה להעצמה טרנסית, ומנסה לפעול בכיוונים שונים".
הלוי, שתשתתף גם היא בפאנל שיערך ביריד אקספו גאווה, מלווה נשים טרנסיות מאוכלוסיות סיכון, מעודדת אותן לפנות ולקבל טיפול רפואי הולם ומסייעת להן במפגש המרתיע לפעמים עם גורמי הרפואה בתהליך שינוי המין. לדעתה של הלוי השינוי הנדרש במצבם של הטרנסים צריך להגיע מהקהילה עצמה. רק כאשר הקהילה הלהט"בית תבין ותקבל באופן מוחלט את קהילת הטרנס, היא תוכל לחזק אותה ואת חבריה ולאפשר להם נקודת פתיחה טובה יותר.
"עלינו לשמש כמקור מידע וחינוך בנושאי בריאות ולנסות לכוון לאופציות מיטיבות (הורמונים בפיקוח ולא בשוק השחור, הימנעות מניתוחים אסתטיים מסוכנים ולא חוקיים) ותמיכה בתהליכי שיקום לאחר ניתוח השינוי. לבנות קשרים עם גורמי הרפואה, להכיר להם את צרכי הקהילה שלנו, להביא לדיאלוג עם הנעשה בתחום שלנו בעולם, ולפעול לשיפור שירותי הרפואה שאנו מקבלות, בעיקר מול הנוהל החדש של משרד הבריאות לתהליכי שינוי מין".
בנוסף מקווה הלוי לפעול לחתירה לנראות טרנסית בתקשורת, בהקשרים שאינם דווקא ההקשרים הקורבניים המוכרים, כדי ליצור שינוי תדמיתי גם בתוך הקהילה וגם כלפי הציבור הרחב. לייצר נראות והסברה בבתי ספר, הנגשה של השכלה ורכישת מקצוע להעצמה כלכלית ויציאה ממעגל המצוקה והזנות. תמיכה והעצמה בשלל נושאים מאוזן קשבת ועד לסיוע בדיור, בתעסוקה, ומול הרשויות והחוק.
מחוץ לשוליים, יום ג' 18:30-19:30, מתחם הסלון, דיזינגוף סנטר
מנחה: ד״ר גלי סמבירא. משתתפים: רעות גיא, מנהלת תחום קצה ונערות בעמותת עלם, על להט"ב בזנות. אדיר ינקו, ראש זרוע ההסברה והמניעה בקהילה הגאה, הוועד למלחמה באיידס, על נשאים וסטיגמה. עו״ד צ׳רלס ארתור ג׳יימס על להט"ב פליטים. עו״ס מעין ליכטנשטיין מ׳בית דרור׳ על נוער להט"ב בסיכון. נינה הלוי, על טרנסג׳נדרים.
עוד ב-mako גאווה: