זה היה די מזמן שנשאי נגיף ה-HIV התבשרו על כך שהם חולים במחלה סופנית. השנים עברו, הם כבר חגגו יובל לחייהם, המחלה הסופנית הפכה עם השנים למחלה כרונית וכעת הם צריכים כעת להתמודד עם אתגרים חדשים. שנים ארוכות של חיים עם הנגיף ונטילת תרופות רבות עמוסות בתופעות לוואי, שאולי הצילו את חייהם, אבל גרמו לנזקים מצטברים בגופם.
בעוד שגיל 50 לא נחשב בחברה שלנו לגיל זקנה, המצב הגופני של נשא HIV בגיל זה עלול להיות דומה למצב של אדם שהגיע לגיל 60 והוא יהיה חשוף יותר לתחלואה הנלווית לגיל מבוגר. בנוסף, הטיפולים מהדור הישן הובילו לעלייה משמעותית בשומני הדם ומכאן גדל הגם סיכון לחלות במחלות קרדיווסקולריות כמו התקפי לב, מחלות לב וכלי דם טרשתיות וכן למחלות עצם וכליה.
בחמש השנים האחרונות הופיעו טיפולים יעילים ובטוחים לטיפול ב־HIV, ונשאים שהתגלו בשנים האחרונות כבר לא יסבלו, להערכתנו, מהתופעות שמהן סובלים נשאים מבוגרים. לא רק פרופיל תופעות הלוואי קטן באופן משמעותי, אלא שמחקרים אחרונים גם מראים את היכולת להפחית מהעומס הטיפולי על הנשא. אם לאורך שנים הטיפול כלל שלוש תרופות, היום כבר קיימים טיפולים הכוללים שתי תרופות בלבד, שהוכיחו יעילות זהה לטיפולים הישנים. אמנם לא נצבר די ידע כדי להסיק מסקנות רבות, אך הנחת העבודה היא שככל שהטיפול כולל פחות מרכיבים כך יחסכו מהנשאים תופעות לוואי או נזקים מצטברים. עם זאת, יש לציין כי הטיפולים הכוללים שלוש תרופות יעילים מאוד, בטוחים לנטילה ונמצאים בקו הטיפולי הראשון בכל העולם.
הדגש בטיפול בנשאי HIV מבוגרים הוא בהקפדה על הטיפול התרופתי, המונע את התעוררות הנגיף, ולא פחות חשוב מכך – מניעה בהתדרדרות התחלואה הנלווית. מעקב אחר פרמטרים שונים כמו בריאות הכליות והעצם, בריאות הלב, לחץ דם, קוגניציה ובריאות הנפש הוא בעל חשיבות רבה. על אלה החיים עם HIV להתחיל בבדיקות מאמץ קרדיולוגיות (ארגומטריה) בשלב מוקדם יותר, כמו גם התחלת טיפול בסטטינים להורדת כולסטרול, בדיקות צפיפות עצם, תפקודי כבד וכליה, הפסקת עישון, בדיקות סקר לסרטן ועוד.
ההתקדמות הטיפולית הדרמטית בתחום ה־HIV הובילה לצמצום המפגשים התכופים עם הרופא המומחה המטפל, וכיום נשאים מתייצבים במרפאה רק פעמיים בשנה. כך, חלק נרחב ממעקב אחר מטופל עובר לרופא המשפחה, וזה האחרון הופך לשותף חשוב מאוד בטיפול בנשאי HIV. עם זאת, האחריות על הטיפול והמעקב היא גם על המטופל עצמו ועליו להבין שחייו לפניו והוא צריך לקחת אחריות על בריאותו.
ד"ר מרגלית לורבר, רופאת HIV, חברת ועד מנהל – הוועד למלחמה באיידס
"קיבלנו את החיים במתנה"
פטריק לוי, בן 55 ואחד מוותיקי נשאי ה-HIV בישראל, מרכז קבוצת משימה למיפוי הצרכים של נשאים באוכלוסייה הבוגרת, בשיתוף הוועד למלחמה באיידס
בשנת 1988 נדבקתי ב־HIV. אמרו לי שנותרו לי שמונה שנים לחיות. הבנתי שעד 1996 אני אמות, אז לא חשבתי על פנסיה או חיסכון, גם לא על להקים משפחה או לבנות בית. הרגילו אותי למחשבה שהחיים שלי יהיו קצרים.
השנים חלפו, 1996 הגיעה ואני עדיין הייתי בין החיים. פתאום, הייתי צריך ללמוד לחיות כמו כל אדם אחר, להבין שאזדקן, שיהיו לי שערות שיבה וקמטים, שהמחלה שלי היא בכלל כרונית ואני צריך ללמוד לחיות איתה. כל זה לא היה חלק מהתוכנית שלי.
כמוני מתמודדים הרבה מאוד מבוגרים נשאי HIV, שרבים מהם חיים בבדידות, כי לא יכלו לבנות זוגיות ולא אחת סובלים ממצוקה נפשית ודיכאון. מצד אחד קיבלנו את החיים שלנו במתנה, אבל מצד שני היינו צריכים ללמוד איך להשתמש בהם, וזה לא תמיד פשוט. 
לצד אלו, עלינו להתמודד גם עם הסביבה, שעוד לא רגילה לנוכחות של נשאי HIV מבוגרים. שנים של טיפולים תרופתיים מרובי תופעות לוואי הובילו לתופעות המתרחשות בדרך כלל בגיל מבוגר יותר, אבל כל אותם גופים שאמורים לסייע לנו, כמו ביטוח לאומי וחברות ביטוח פרטיות, לא מספקות את התמיכה שמגיעה לנו, משום שעוד לא הגענו לגיל זקנה. בשנים הקרובות אוכלוסיית המבוגרים נשאי HIV תגדל, והגופים הללו, כמו גם אנשי מקצוע העוסקים בטיפול במבוגרים, יצטרכו ללמוד לטפל במטופלים צעירים בהרבה ממה שהם רגילים לראות.
קיים גם פער הולך וגדל בין הדור שלנו לנשאי HIV הצעירים. בקהילה הגאה יש אוכלוסייה מכובדת של מבוגרים עם HIV, אך גם הפחד מהזדקנות בקהילה מאוד גדולה. אם אתה עובר את גיל ה־30, לא גר בתל אביב ולא הולך לחדר כושר כל יומיים, אתה לא חלק מהסצנה. על חוסר הקבלה בחברה הישראלית נוספת הפוביה מ-HIV וההסתרה בקרב אנשים שחיים עם הנגיף.
על אף הקדמה הרפואית שמאפשרת לנו תוחלת חיים של אדם בריא, אתגרי התמיכה וההסברה מורכבים מאי פעם. זו אינה תופעה ישראלית ייחודית, היא קיימת בכל העולם המערבי וסוגיית ההזדקנות עם HIV, גם בשנת 2020, אינה עומדת בהלימה עם הקדמה הטיפולית.