"אם היינו יודעות, היינו יכולות להיפרד ממנה"

זהבה שכבה מורדמת ומונשמת בבית החולים רמב"ם כמעט שבוע שלם, לאחר שניסתה לשים קץ לחייה, מבלי שאף אחד מחבריה, בני משפחתה או ארגוני הסיוע אשר עזרו לה במהלך השנים ידעו על כך. בבית החולים ניסו לאתר קרובים וקרובות לאלמונית, אך ביום רביעי האחרון, אחרי חמישה ימים בהם שכבה לבדה בבית החולים, נאלצו הרופאים לנתק אותה ממכשירי ההחייאה ולקבוע את מותה. היא הייתה רק בת 22. 

בימים בהם הייתה מאושפזת, ניסו בעמותת "עלם", בפרויקט גילה וב"האגודה למען הלהט"ב" לנסות ולגלות מה עלה בגורלה של הפלסטינית הטרנסג'נדרית לה סייעו, מאז נעלמה ביום שישי, ה-8 באוקטובר, אך לא עלה בידם דבר. עד היום, התמונה המלאה מהרגע שנעלמה ועד שנקברה טרם התבררה, וספק אם תתבהר במלואה אי פעם, אך בימים האחרונים מתגלים פרטים נוספים, שאולי עשויים לשפוך אור על הנסיבות השונות שהביאו לתוצאה הטרגית.

הצוות הרפואי שטיפל בזהבה כמעט הרים ידיים בניסיון לגלות מי אותה צעירה, מספר ימים אחרי שהגיעה לחדר מיון. "תמיד כשמגיעים אלינו נעדרים פלסטינים, אני מקבל מאה אלף טלפונים והודעות" סיפר ל-mako יזיד פלאח, מתאם בריאות בבית החולים רמב"ם למטופלים מהרשות הפלסטינית. "תמיד יודעים מהר מאוד במי מדובר כי המשפחה מחפשת אותו, אבל הפעם, במשך ימים ניסינו לחפש מי האדם ולא מצאנו שום מידע".

לדבריו, פנו בבית החולים למשטרת ישראל, שסייעה באיתור מספר הטלפון ממנו זהבה התקשרה ביום בו שמה קץ לחייה, מהגינה הציבורית בחיפה בה אותרה, מספר רחובות סמוכים להוסטל בו שהתה. למרבה הצער, גם הפרט הזה לא הספיק לזיהוי ודאי של האלמונית, משום שנדרש אישור של אחד מבני משפחתה, אותם לא הצליחו לאתר. הצוות הרפואי פנה למתאם הבריאות במטה המנהל האזרחי בבית אל, בבקשה לסיוע באיתור משפחתה, אך לטענת פלאח, "נתנו להם כל הפרטים ולא נעשה כלום. לא היו טלפונים לא מהצבא ולא אף אחד מהמשפחה. זה כבר היה יוצא מן הכלל".

רק ביום חמישי, כמעט שבוע אחרי שנמצאה, יצר לראשונה קשר קצין פלסטיני עם בית החולים וסיפר כי אביה של זהבה נמצא עמו. שעתיים לאחר מכן, הוא נכנס לישראל, שוחח עם הצוות הרפואי וניגש לזהות את הגופה. האב סיפר שהיה בקשר יומיומי עם בתו, אך המשיך להתייחס אליה בלשון זכר ומבלי לציין שברחה משטחי הרשות בגלל שחוותה אלימות מינית ואיומים קשים מצד המשפחה. המשטרה אישרה כי מדובר במקרה התאבדות, ובבית החולים פנו למנהל האזרחי על מנת לאשר את העברת הגופה.

בינתיים, חברותיה, הצוותים בארגוני הסיוע וכל הקרובים לה, המשיכו לתהות מה עלה בגורלה וחיפשו אותה. בעמותת עלם טענו בפנינו כי מספר ימים אחרי שנעלמה הוגשה תלונה במשטרה על היעדרותה, אך לא עלה שום מידע רלוונטי. מנגד, טוענים במשטרה כי לא התקבל אף דיווח על נעדר. 

רק בשישי האחרון, אחרי שאחותה פרסמה את דבר הלוויה שהתקיימה בגדה המערבית, הבינו חבריה, קרוביה וארגוני הסיוע את גודל האסון. נעמה סבתו, מנהלת מחלקת חסרי מעמד באגודה למען הלהט"ב, שסייעה לזהבה, מספרת כי היא פנתה באופן עצמאי על מנת לקבל סיוע. היא מאמינה שאם היה מדובר ביהודי ולא בטרנסג'נדרית חסרת מעמד, ההתנהלות הייתה שונה לגמרי.

"הסיפור הזה מוכיח את מה שאנחנו כל הזמן אומרים - אין מספיק מענים", היא אמרה בשיחה עם mako. "האמת, זה רק מפתיע שאין יותר מקרים כאלו. אם היינו יודעים מההתחלה שזו היא, לפחות היינו יכולים להיפרד ממנה ולתת לנשמה שלה לצאת עם החיבור הזה. היא הייתה חשובה להמון אנשים. אני לא יודעת אם היינו מצליחים למנוע את המקרה, אבל יש כאן אחריות גדולה של החברה ושל המדינה".

בעקבות המקרה, ארגונים שונים החליטו לחבור יחד על מנת לקדם פתרונות לנשים שעוסקות בזנות ולפלסטינים חסרי מעמד, בין היתר, באמצעות קידום מודעות לסוגיה בתקשורת, ברשת החברתית ובכנסת. בנוסף לטקס שהתקיים לזכרה בשבת בגן מאיר בתל אביב, נפגשו ביום ראשון המטה למאבק נגד סחר בנשים, "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות", "הבית השונה להעצמת הקהילה הערבית הלהט"בית" וארגונים אחרים על מנת לדאוג שהמקרה הזה, בו אישה טרנסג'נדרית במצוקה נותרת לבדה, יהיה גם האחרון. במקביל, הגישה חברת הכנסת מיכל רוזין (מרצ) בקשה לדיון מהיר בנושא "מצבם של אלפי אנשים בישראל הנמצאים במעגל הזנות".

סיפור חייה של זהבה מטלטל ומצמרר. היא אישה טרנסג'נדרית שנולדה בשטחים וספגה אלימות מינית קשה ואיומים חמורים מצד בני משפחתה, עד שברחה לישראל לראשונה בגיל 15. מאז, היא נתפסה ונעצרה, גורשה בחזרה מעבר לגדר וחזרה שוב ושוב, זאת בזמן שהייתה נתונה לרדיפה וסבלה ממצב נפשי קשה, כמו פלסטינים להט"ב רבים אשר נאלצים לברוח משטחי הרשות ולשרוד בתנאים קשים בישראל.

בזמן שהותה בישראל, זהבה עברה בין מספר מסגרות רווחה, בהן גם "הגג הורוד" שמפעילה עמותת אותות, ובחודשים האחרונים שהתה במסגרות שמפעילה עמותת עלם. אחת העובדות הסוציאליות שטיפלה בה סיפרה כי היא ניסתה לשקם את חייה ולמצוא את המסלול הנכון. לכן, ברגע ששמעה כי היא נעדרת, חששה מאוד לחייה. "זה לא היה אופייני לה להיעלם", סיפרה ל-mako בשיחה פרטית. "היא תמיד יצרה קשר ואם היה לה קשה היא ביקשה עזרה. זה היה הכוח שלה, לדעת לגייס אנשים מסביבה שיעזרו לה. אפילו הייתה לנו קבוצת ווטסאפ של המון אנשי מקצוע שכל ייעודה היה לעזור רק לה". 

בתקופה שלפני מותה, עברה זהבה מפרויקט "עלמה" של עמותת עלם, המיועד לנערות וצעירות, למסגרת אחרת, שהייתה מעורבת מגדרית, בחיפה. מסתבר, כי הגורם האמון על ההשמה במשרד הרווחה ראה בה "גברית מדי למסגרת לנשים בלבד". על פי גורמים שונים בסביבתה של זהבה, המעבר השפיע קשות על מצבה הנפשי. בבית החולים מסרו כי בתחילת אוקטובר היא הגיעה למיון וביקשה להתאשפז בטענה שהיא סובלת מבעיות נפשיות, אך לאחר הרישום במיון, היא עזבה את בית החולים מבלי שזכתה לטיפול.

בתקופה האחרונה, זהבה הרגישה שהיא מוכנה לספר את סיפורה בקולה לעיני המצלמות והיא הצטלמה לסרט של במאית ישראלית שעוד לא פורסם, העוסק בקהילה הפלסטינית הטרנסג'נדרית. "אני כן בעד להוציא את הסיפור החוצה כדי לעורר שינוי, אבל צילומים היו יכולים לפגוע בה, אז המלצתי לה לא להצטלם", מספרת סבתו. "לא יכולתי לדעת מי יראה את הסרט והבהרתי לה שהחיים שלה הם לפני הכל".

בדומה לפלסטינים חסרי מעמד אחרים מהקהילה הגאה, באגודה ניסו לסייע לה בהשגת אישור עבודה ואף מצאו מעסיק בתל אביב שהיה מוכן להתמודד עם הבירוקרטיה. למרות זאת, הם לא קיבלו תשובה בנושא מהמנהל האזרחי, האמון על הנפקת אישורי העבודה. "העובדה שנותנים להם אישור שהייה בלי אישור לחיות היא כמו רכבת הרים בשבילם, שרק בנס הרבה מהם כן מצליחים לשרוד", משתפת סבתו.

סביר שניתן היה למנוע את המקרה המצער של זהבה, אילו רק היו מאפשרים לה ולפלסטינים להט"בים חסרי מעמד אחרים, להשתקם כראוי במדינת ישראל. המדינה, שמכירה בסכנה ממנה ברחו, מסרבת לאפשר להם להתפרנס ולקבל זכויות סוציאליות בסיסיות או ביטוח רפואי. בדיוק בשל כך, העמותות המסייעות לאוכלוסיה המוחלשת הזו ולא.נשים בזנות, מוגבלות מאוד עד חסרות כל יכולת לסייע לנשים ולאנשים שבאמת זקוקים לכך.

לפני כשלושה חודשים, "הבית השונה" יחד עם מספר הוסטלים ללהט"ב ו"האגודה למען הלהט"ב" פנו לשר הבריאות ניצן הורוביץ, בדרישה לאפשר ביטוח רפואי גם למבקשי מקלט פלסטינים להט"ב, אך טרם נענו. כעת, ארגוני הסיוע תולים תקווה בדיון בבג"ץ שיתקיים בעוד מספר שבועות, שעשוי להכריע בעתירה שהגישה עורכת הדין עדי לוסטיגמן לפני שלוש שנים, המבקשת לאפשר ביטוח רפואי וזכויות סוציאליות לפלסטינים חסרי מעמד בישראל.