שופטת הכדורגל הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל ספיר ברמן חוששת מהממשלה הנוכחית נעדרת הנשים ומהיחס שלה כלפי קהילת הלהט"ב. ל"גלית ואילנית" היא סיפרה שבניגוד לתרבות הסמוך ויהיה בסדר הישראלית, היא דווקא חושבת אחרת: "אותם אנשים שנמצאים עכשיו בתפקידי מפתח עשו את כל הקריירה שלהם על שנאת נשים ועל שנאת להט"ב. הם ישמרו עליי? הם יעבירו בשבילי חוקים? הם יגנו על הבית שלי ועל מי שאני? אני בכלל לא בטוחה בזה", אמרה.
"בסופו של דבר אני רוצה לחיות, הקהילה שלי רוצה להגיע למצב שהיא יכולה להשכיר דירה ולא יגידו לה לא, יוכלו לעלות על מונית בלי שיוציאו אותה או ללכת לקבל עבודה, אנחנו חכמות ומוכשרות. הייתי אומרת דחיל ראבק, אנחנו בני אדם – אנחנו רוצות לחיות, ומה לעשות כסף מניע את העולם, אנחנו רוצות להתפרנס בכבוד".
ההחלטה והשינוי המגדרי שספיר עשתה הפך למעשה לרגע היסטורי ומתוקשר בספורט בכל הישראלי והעולמי, ועורר השראה רבה לרבים: "בהכנות לחג הפסח הלכתי עם בר לקניות ותפסה אותי אמא שאמרה לי: 'הבת שלי התחילה לשחק כדורגל בזכותך". אז אני מרגישה את התרומה".
איך זה להסתכל על עצמך לעבר, כשהיית שגיא, ילד שעוד לא עבר את השינוי המגדרי.
"קודם כל לגבי הטרמינולוגיה, אני רואה את עצמי כילדה גם בעבר, תמיד הייתי כזאת. וגם את ה"דד ניים" (השם הקודם) קשה לי עדיין להגיד. אבל כן, תמיד הייתי הכי טובה בכדורגל, באהבה או עם החברים, הצטיינתי בלהיות בן. אבל זה כלפי החברה, מה איתי? איפה אני בכל הסיפור הזה?".
לאף אחד לא היה מושג?
"זה היה לכולם רעם ביום בהיר באמצע מגפת הקורונה. שמה החלטתי שהסגר העולמי מתכתב עם הסגר הפרטי של ספיר, ואם העולם חווה משבר, הוא יתמודד גם עם המשבר שלי. החלטתי שאני חושפת ומקריבה הכל, לא ידעתי שכולם יחבקו ויעטפו".
לא מזמן סיפרת בפודקאסט של חברים שלך על הקושי של החברים לקבל. את מבינה אותם?
"בוודאי שאני מבינה, בסופו של דבר הייתי בדמות מסוימת ועכשיו אני חשפתי את מי שאני באמת. אני מבינה גם כי זה תהליך, אני מכירה את הגוף והמחשבות שלי עכשיו, זה תהליך שאני עוברת. הם מרגישים שהם איבדו חבר, והרצון להיקשר לחברה לוקח זמן. אני לא השתנתי, אני עדיין אוהבת פיפ"א, אבל השיח וקו המחשבה שלי השתנו, ואני רוצה שהם יאהבו אותי בזכות מי שאני".
היום את מעבירה הרצאות על הנושא.
"אחרי שיצאתי ממסיבת העיתונאים קיבלתי מלא הזמנות להרצאות, רצו לשמוע את מה שיש לי להגיד. אבל אני עושה דברים עם תובנות ואני רוצה להעביר את המסר על הצד הטוב ביותר. לקחתי שנה וחצי, כתבתי את ההרצאה ואני מספרת על התובנות מהתהליך, ואיך לעבוד על פי צו הלב ולא על פי צו החבר'ה. האוכולוסיה שמגיעה היא לא רק מהקהילה, אלא גם אנשי ספורט, הורים לקהילת להט"ב ואנשי חינוך, ההרצאה לכולם".