"הייתי ההומו הראשון שהמאבטחים המקומיים פגשו"

ראש הממשלה החדש של מדינת ישראל נחשב בעיני לא מעט כתומך בשוויון מלא עבור הקהילה הגאה וכבעל תפיסות עולם ליברליות. בימיו כשר החוץ, שהסתיימו ממש לא מזמן, הוא מינה סגן שר ראשון מהקהילה הגאה, והניף בגאון את דגל הגאווה מעל בניין משרד החוץ בשנה שעברה.

אבל הרבה קודם לכניסתו של לפיד לפוליטיקה, דיפלומטים גאים וגאות שירתו במשרד החוץ. מספרם של הצוערים חברי הקהילה הגאה עולה ככל שחולפות השנים, ויש שטוענים שמספרם גבוה מאחוז הקהילה הגאה באוכלוסייה הכללית.

נפגשנו לשיחה עם חמישה דיפלומטים ודיפלומטיות, חברי וחברות הקהילה הגאה, שמשרתים נאמנה את מדינת ישראל בכל רחבי הגלובוס - מוושינגטון דרך פרגוואי ועד אוקראינה.

אלעד שטרומאיר, דובר שגרירות ישראל בוושינגטון: יש לנו עוד לאן להשתפר בקבלה של האחר"

שטרומאיר (41) הוא דובר שגרירות ישראל בוושינגטון מזה ארבע שנים ומשרת 12 שנים במשרד החוץ. לפני שבע שנים, בזמן שליחותו כסגן קונסול כללי בפילדפליה הוא התחתן עם בן זוגו, אורן בן יוסף, בטקס חתונה שנערך על ידי ראש עיריית פילדלפיה והרב הקונסרבטיבי.

טקס החתונה התקיים זמן קצר לאחר שמדינת פנסילבניה אישרה נישואים חד מיניים, והזוג היו בין הראשונים להינשא במדינה, וגם הזוג הדיפלומטי הגאה הבינלאומי הראשון שחיתן ראש העיר. חצי שנה לאחר חתונתם בית המשפט העליון האמריקאי פסק שנישואים גאים חוקיים בכל ארצות הברית. "המשפחות שלנו הגיעו מהארץ והיו בערך 200 אנשים בקהל, וזה עד היום אחד הרגעים הכי משמעותיים בחיי", הוא אומר, "בחרנו לתת לחתונה נראות תקשורתית בארץ ובחו"ל כדי להראות עד כמה אנחנו מתקדמים מבחינת זכויות הקהילה הגאה בישראל, וגם רצינו גם להעלות מודעות לחשיבות של קידום נישואים גאים בישראל".

היחס ללהט"ב בוושינגטון טוב יותר מבישראל?
"אומנם המדינה מכירה בנישואים שלי, ואורן מקבל דרכון דיפלומטי ומוכר כבעלי לכל דבר, אבל אנחנו עדיין לא יכולים להתחתן בארץ. כמו כן, בארצות הברית שמים דגש גדול על מה שנקרא 'inclusivity' ואני חושב שיש מקום להדגיש את חשיבות ההכללה של הקהילה הגאה כאשר מדברים על גיוון תעסוקתי. לנו במדינה יש עוד לאן להשתפר בהכלה וקבלת האחר".

לצד זאת, הוא מדגיש כי "בשנים האחרונות הוקמה התארגנות לא רשמית של להט"בים בשירות המדינה, שפועלים כל אחד במשרד הממשלתי שלו כדי לקדם את ההבנה של החשיבות של גיוון תעסוקתי והכללת הסוגייה הלהט"בית תחת המטריה הזו".

איך עצם היותך חלק מקהילת הלהט"ב משפיע על תפיסת העבודה שלך?
"גאווה מבחינתי זה חלק משמעותי ממי שאני ובמובן מסוים זה דומה לשליחות הדיפלומטית: כשאנחנו בשליחות אני לא עובד רק בשעות העבודה, ואני תמיד יוצא מנקודת הנחה שמישהו יודע שאני מייצג את ישראל – גם כשאני עם סנדלים ושורטס בסופר. מהות העבודה מבחינתי היא לייצג את הפנים היפות של ישראל אבל גם את המציאות המורכבת מבלי לייפות אותה – לדבר על האתגרים של הקהילה הגאה ולהמשיך לסייע לה".

מה האירוע הגאה האחרון שהשתתפת בו במדינה שבה אתה משרת?
"בשגרירות בוושינגטון יש מסורת שהחלה עם השגריר רון דרמר לפני שמונה שנים, שבה פעם בשנה עורכים קבלת פנים לכבוד חודש הגאווה. לאירוע שהתקיים השנה הגיעו כ-200 פעילים מהקהילה היהודית והלא-יהודית, מהזירה הפוליטית והתקשורתית - כאשר אני הנחיתי את האירוע. לשמחתי השנה הנפנו לראשונה דגל גאווה על תורן השגרירות".

אירוע גאה יוצא דופן בהובלת שטרומאיר התקיים גם ב-2014, כחלק ממשחקי האולימפיאדה הגאה שמתקיימים אחת לארבע שנים. משרד החוץ והקונסוליה בפילדלפיה פעלו ביחד עם האגודה למען הלהט"ב כדי לממן ולהביא משלחת ספורטאים לאוהיו, שנחשבת עד היום לגדולה בהיסטוריה של האולימפיאדה הגאה. "זו הייתה חוויה מדהימה ומה שהיה עוד יותר מיוחד הוא שאני, שייט בעברי, התחריתי במשחקים וזכיתי במדליית זהב. גם יתר נציגי המשלחת הישראלית זכו במדליות ועוררנו הרבה עניין".

באותה שנה התקיים מבצע "צוק איתן" וחברי המשלחת ייצגו את המדינה בזמן המציאות המאתגרת. "לשמחתי הראינו את הפנים היפות של המדינה וסיפרנו את הסיפור האמיתי של המשפחות של הספורטאים, שהיו בארץ תחת ירי רקטות בזמן שאנחנו חגגנו במשחקים הגאים".

האם חווית להט"בופוביה במהלך השירות שלך?
"אני לא. אבל זה לא אומר שזה לא קיים, או שחברי קהילה אחרים במשרד החוץ או במשרדים ממשלתיים אחרים לא חוו את זה".

עדי אופיר מעוז, סגנית השגרירה וקונסולית בשגרירות ישראל בריגה שבלטביה: "יש קבוצות שמרניות שפועלות בשם 'ערכי המשפחה'"

מעוז (41) נמצאת בתפקידה הנוכחי מזה שלוש שנים. היא מתגוררת בריגה עם בת זוגה, הלה, ושני ילדיהן: רון ונדב. בקיץ היא תעבור לדבלין, שם תשרת כסגנית השגרירה וקונסולית.

בדיוק כמו בישראל, היא אומרת, גם בלטביה קיימות קבוצות שמרניות שחוסמות קידום של חוקים שוויוניים לקהילה הגאה תחת הכותרת "ערכי המשפחה": "הקהילה הגאה הגיעה למסקנה שערכאות משפטיות שונות הן הפתרון. פסיקה של בית המשפט העליון בלטביה מחייבת את המדינה להכיר בזוגות חד-מיניים, כל עוד לא הוסדר המעמד על ידי הצבעה של חברי הפלרמנט. מאחר והסיימה (הפרלמנט הלטבי) מתקשה להכריע בסוגיה משיקולים פוליטיים - מפלגות שמרניות וכו, ומדובר בזכויות אזרחים בסיסיות, בית המשפט העליון קבע כי עד שיכריעו בנושא יש לבתי המשפט את הזכות להעניק את המעמד הזה לבני זוג", היא מציינת. "אני רואה שהקהילות בשתי המדינות ממשיכות לעשות צעדים אדירים לקראת שוויון. אני מקווה שגם בישראל נושא החקיקה יוסדר דרך הרשות המחוקקת ולא רק בערכאות משפטיות".

באיזה אופן היותך חלק מהקהילה הגאה משפיעה על תפיסת העבודה שלך?
"אני מייצגת קודם כל את מדינת ישראל ובמקביל את הקהילה הגאה הישראלית. בגלל התפיסה המסורתית שנרתעת מהקהילה הגאה כאן חשתי מחויבות גדולה לנסות להרים פרויקט שמכוון לסייע ללהט"ב. אני שמחה שעל אף מגבלות הקורונה המחמירות בזמן השהות שלי כאן הצלחתי בכך. אחד הפרויקטים שקידמתי חיבר בין ארגון איגי לארגון הגאה בריגה ששמו 'מוזאיקה'. הפרויקט שהתקיים בעידוד ובסיוע השגרירות, כלל מספר סמינרים למורים, הורים ועובדים סוציאליים כדי לתת להם כלים לסייע ולהכיל את הצעירים שמתמודדים עם זהות מינית ומגדרית ייחודית".

לצד הדמיון באופן שבו הקהילה נאבקת עבור שוויון, לטביה דומה לישראל גם מהבחינה החברתית. לדברי מעוז, לטביה היא מדינה שמאמינה בתפקידי המגדר הקלאסיים. היא, לדבריה, אומנם לא חוותה להט"בופוביה, אבל היא מודעת ליחס הלא אוהד לקהילה.

 מה למדת על היחס לקהילה הגאה? 
"בשירות הבנתי שהיחס לחברי הקהילה במקומות רבים עדיין רחוק מאידיאלי, גם במקומות שמתיימרים להציג חזות מתקדמת. כנראה שהרבה יותר קל ליחצ"ן תדמית מסוימת מאשר לעקור מהשורש דעות קדומות. המורכבות ביחס לקהילה מתקיימת גם בהיעדר הסיטואציות הייחודיות הקיימות בישראל, כמו העובדה שישראל היא מדינה דמוקרטית ויהודית, והחברה החרדית, הדתית-לאומית והערבית מהווה משקל נגד לכל התקדמות".

מה האירוע הגאה האחרון שהשתתפת בו בלטביה?
"במצעד הגאווה בריגה שנערך בפעם הראשונה לפני כשבועיים בהשתתפות של אלפי אנשים, כאשר אפילו ראש העיר בירך את הצועדים מהחלון, וערב קודם הוא קיבל פרס הוקרה מהקהילה הגאה".

יוסי לוי ספרי, מנהל מחלקה באגף אמריקה הלטינית: "היו קבוצות שסירבו לקבל אותנו"

ספרי (50), עובד כ-16 שנים במשרד החוץ, לפני תפקידו הנוכחי עבד כשגריר בפועל באנקרה וכקונסול כללי באיסטנבול. הוא חי עם בן זוגו מזה 25 שנה, והשניים היו בין הזוגות הראשונים לצאת לשליחות בליווי ילדים. "משרד החוץ הוא ארגון ייחודי במובן זה שהוא חייב לתת התייחסות הוליסטית לצרכים של העובד, משום שבני המשפחה נלווים לשליחות בחו"ל", הוא אומר. "המשרד כל הזמן מתמודד עם סוגיות הנוגעות ליחס ללהט"ב, ולא מפלה על רקע של נטייה מינית. אני מעולם לא הרגשתי שלזהות המינית שלי יש השפעה על תנאי העסקה וקידום כלשהם".

באיזה אופן היותך חלק מהקהילה הגאה משפיע על תפיסת העבודה שלך?
"כמשרת ציבור לזהות המינית שלי אין השפעה על תפיסת העבודה. השליחות הדיפלומטית מטרתה קודם כל לייצג את מדינת ישראל בהתאם למדיניות הממשלה ולדאוג לאינטרסים של אזרחיה. עם זאת אנחנו אנשים שונים, וכל אחד מביא לתפקיד את עולמות התוכן האישיים שלו, וכך גם אני".

הבחירה להציג את הזהות המינית ולקיים את השליחות לצד בן זוגו, הוא אומר, לא תמיד עלתה בקנה אחד עם הקהילה היהודית במקום. "לעיתים קרובות מדובר בגורמים שמרנים שאינם מרוצים מכך שהנציג הישראלי הוא גיי. זה גרם לי לתחושות מאוד קשות ולפעמים לעלבון צורב. במבט לאחור אני מבין שלנוכחות שלי הייתה השפעה חיובית על תפיסת הקהילה הגאה, גם בקרב הגורמים השמרנים שעם הזמן לא פעם שינו את דעתם ואת גישתם". 

בתקופת שירותו באורוגוואי, לפני כ-15 שנים, הוא קיבל פנייה מפסטיבל הקולנוע הגאה בבקשה להציג סרטי קולנוע ישראלים גאים. באותם ימים, אורוגוואי לא הכירה בזוגות חד מיניים והתקשתה לקבל דיפלומטים גאים. החלטתו הייתה לשלב את הצגת הסרטים ולהפיץ מידע על זכויות הקהילה הגאה בישראל. במסגרת הפסטיבל הוא ובן זוגו אף העבירו הרצאות בנושא. "חלפו הרבה שנים וכבר סיימנו את שירותינו שם, ואז בשלב כלשהו המדינה הכירה בנישואים חד מיניים. קיבלתי טלפון מחברה מקומית, שביקשה להעביר לי מסר מאחד הסנטורים בסנאט האורגוואי. הוא ביקש למסור שכאשר התקיים הדיון בסנאט, הוא הביא כדוגמה את ישראל, את הזכויות בה, והציג את המקרה שלי ושל בן זוגי".

איך זה גרם לך להרגיש?
"שמחתי מאוד כמובן, כי כל מה שעשינו היה לחיות חיים רגילים, וככה חשפנו בפני החברה והקהילה היהודית מהי זוגיות גאה. כבר בזמן ששירתנו שם, לאט לאט, קבוצות דתיות באותה קהילה שסירבו לקבל אותנו ואף החרימו אותנו, שינו את התנהלותם".

לדבריו הוא גאה במעמדה של הקהילה בישראל ובקפיצה המשמעותית שהמדינה עשתה בעשורים האחרונים. "היו ימים שהמצב בישראל היה טוב יותר אפילו ביחס לחלק גדול ממדינות המערב," הוא מציין. "זהו תהליך שלעיתים הוא איטי מדי, אך במבט השוואתי נדמה לי שיש לנו על מה לחגוג ואין כל סיבה שלא נציג את ההישגים האלה בעולם כולו. הפער הגדול ביותר כיום הוא בכל הנוגע לנישואים של חד-מיניים".

אלכס בן ארי, דוברת שגרירות ישראל באוקראינה: "גם בזמן המלחמה האוקראינים עושים שינוי חברתי"

בן ארי (40) היא צוערת במשרד החוץ, מנהלת אגף דיפלומטיה ציבורית וכאמור דוברת השגרירות באוקראינה. בשל המלחמה בחודשים האחרונים היא מתגוררת בפולין עם בת זוגתה ושני ילדיה, כאשר בקיץ תתחיל לשרת כסגנית השגריר בסרביה.

כמי שנמצאת בתחילת הקריירה הדיפלומטית, הזהות הגאה היא פקטור עבורך?
"כדיפלומטית של מדינת ישראל אני מייצגת את הסיפור הישראלי על כל מגוון הקולות שבו. עצם היותי דיפלומטית ישראלית גאה, כבר מסמל את הגיוון של החברה הישראלית".

שאיפתה, היא אומרת, היא לחבר בין הזהות הגאה והישראלית גם באוקראינה, והיא אמינה שזו מדינה השואפת לאמץ ערכים ליברליים "באומץ ובצעדי ענק": "נושא הקהילה עולה בכל שנה לסדר היום ומקבל תמיכה מהחברה הכללית לא רק בחודש הגאווה".

איך המלחמה השפיעה או שינתה את היחס לקהילה?
"במיוחד כעת החברה האזרחית מובילה שינויים חברתיים גם בתחום זה. כמו בכל נושא אחר – אנו מנסים לקדם דיאלוג בין ישראל לאוקראינה ולתת את האפשרות ללמוד זו מזו. אני מרגישה גאה על היותי ישראלית שמייצגת את הקהילה המקומית. מצד שני, אני מכירה גם את האתגרים של הקהילה כאן בייחוד בכל הקשור לפונדקאות".

מהניסיון והידע שצברת עד כה, איך ישראל יכולה לשפר את היחס ללהט"ב?
"אנחנו במקום טוב אבל עלינו לשאוף ולהשתפר במיוחד ביחס למשפחה, רישום ילדים, חתונות וזוגיות. גם בנושא החינוך בבתי הספר שכיום נעשה בעיקר דרך עמותות. הייתי רוצה לראות יותר דגש על כך בתוכנית הלימודים הרשמית".

מה האירוע הגאה האחרון שהשתתפת בו?
"בשל המלחמה והפינוי מאוקראינה, המצעד בוורשה החליט לארח את המצעד של קייב, וזכיתי להצטרף לדיפלומטים הרבים שצעדו בו ולייצג את שגרירות ישראל באוקראינה".

פלג לוי, קונסול כללי בגואנגז'ו שבדרום סין: "הייתי ההומו הראשון שהמאבטחים המקומיים פגשו"

לוי (54) משרת במשרד החוץ כבר 28 שנים ומתוכן 18 שנה לצד בן זוגו, ועד לתפקידו הנוכחי הוא כיהן כשגריר באסונסיון, בירת פרגוואי. בזכות היותו שייך לקהילה הגאה, הוא אומר, הוא מצליח להציג תמונה רחבה יותר של החברה הישראלית, ואף ליצור קשרים עם קהלים פרוגרסיביים ש"לדיפלומטים אחרים יהיה קשה יותר".

 איך היחס לקהילה הגאה במקומות שבהן עבדת?
"בחלק גדול מהמקומות היחס היה פחות טוב. ניסיתי לסייע לקהילה הגאה המקומית כמה שיכולתי. לדוגמה, כשגריר בפרגוואי בן זוגי ואני הוזמנו כזוג לאירועים רשמיים וחברתיים. זו הייתה הפעם הראשונה שזוג חד-מיני הוזמן לאירועים כאלה".

לדבריו, הוא אומנם לא חווה מקרה להט"בופובי, "אבל היו במקומות שלאנשי האבטחה המקומיים הייתה זו הפעם הראשונה שהם נתקלו במישהו הומו, ועוד הייתי הבוס שלהם – מצב מורכב," הוא מתאר. "אני גם יודע שבן זוגי ואני תמיד היינו מקור לרכילות ודיבורים מאחורי הגב".

מה למדת מהשירות במדינות שבהן היחס ללהט"ב עדיין בעייתי?
"שלא הכל שחור ולבן. למדתי להעריך את ההישגים שם וגם בישראל, ולחשוב מה עוד אפשר לעשות. חשוב לי להגיד שאף פעם אחת לא התנהגו כלפינו שלא בכבוד. יתרה מזאת, כולם תמיד אמרו שהעבודה איתנו שינתה לחלוטין את ראייתם ויחסם ללהט"ב – ועל כך אני גאה מאוד".