לפני כשלוש שנים הקים ניקי סבר קבוצה בשם Trans Art במטרה לעודד יצירה טרנסג'נדרית. לאחר שבשנים האחרונות הציגו תערוכות והגיעו לחשיפה נרחבת גם ברשת החברתית, השנה אמני הקבוצה מביאים לציבור את "לא מספרים", קמפיין שמוקדש כולו ליום הזיכרון הטרנסג'נדרי שמצוין היום (20.11) ברחבי העולם.
>> קשה לצפייה: כנופיה מכה באכזריות טרנסג'נדרית
>> 11 שנים אחרי: כך נראים היום כוכבי "הכי גאים שיש"
הקמפיין יוצג במסגרת תערוכות שיתקיימו במוסדות להשכלה גבוהה ברחבי הארץ, ביניהם אוניברסיטת בן-גוריון ומכללת ספיר. מלבד התערוכות, המיצג מיועד גם להפצה ויראלית ברשתות החברתיות. "המטרה היא לעורר מודעות ולהגיע לכמה שיותר אנשים", מצהיר סבר, "השאיפה היא לגרום לאנשים לשתף את התמונות ולהקדיש פוסט לרגל יום הזיכרון".
יום הזיכרון הטרנסג'נדרי הראשון צוין בסן פרנסיסקו בשנת 1999 בעקבות מקרה הרצח של ריטה הסטר, אישה טרנסג'נדרית שנדקרה בביתה בבוסטון בכ-20 דקירות סכין על רקע מגדרי. יום הזיכרון בישראל מצוין החל משנת 2002 במטרה לעורר מודעות לאפליה ואלימות המופגנת גם בחברה הישראלית.
בשנים האחרונות המודעות לקהילה הטרנסג'נדרית צברה תאוצה. בשנת 2015 מצעד הגאווה התקיים לראשונה בסימן טרנסג'נדרים, וייצוגים בסדרות כמו "כתום זה השחור החדש", "טרנספרנט", ונוכחותו של מייקי אלרוי בבית "האח הגדול" בעונה האחרונה, הביאו לחשיפה לנושא בקרב ציבור רחב. עם זאת, הדרך לקבלה ושיווין זכויות בפועל עוד ארוכה.
מודעות היא מילת המפתח
"יום הזיכרון לא מתייחס רק לאלימות, אלא גם לאנשים שהתאבדו", מבהיר סבר, "בשנה וחצי האחרונות היו בארץ שלושה מקרי התאבדות רצופים, והתופעה קשורה ישירות ליחס של החברה. בנוסף, אני נתקל בחוסר ידע גם בקהילת הלהט"ב עצמה. יש אנשים שעדיין לא יודעים דברים בסיסיים על הקהילה הטרנסג'נדרית ועל כן המודעות היא מטרה מרכזית בקמפיין".
"אחד הדברים שחשובים בקמפיין הוא להראות שאין הבדל מהותי בין אנשים נורמטיביים לבין טרנסג'נדרים", טוען סבר, "מעבר להעלאת מודעות, חשוב לשים דגש על כך שכשמדברים על טרנסג'נדרים בתקשורת הרבה פעמים מפספסים את היותנו אנשים. מנסים לתת כותרת צהובה ובדרך כלל גם מדברים על טרנסג'נדרים בלשון הלא הנכונה. בסופו של דבר אנחנו בני אדם לכל דבר, וההעמדה של אדם לצד הטקסט מדגישה שאנחנו לא רק מספרים, אלא שיש אנשים מאחורי הנתונים".
נראה כי מודעות היא מילת המפתח. הדרך לפתיחות, שיוויון וקבלה עבור הקהילה הטרנסג'נדרית נמצאת בראשיתה, שכן על אף יוזמתם של אנשים פרטיים במרחב הפיזי והווירטואלי, נדרש שיתוף פעולה גם מגופים ציבוריים.
"הוועדה לשינוי מין בעייתית מבחינת נגישות לכלל", מעיד סבר, "יש כאלו שקשה להם להגיע פיזית לבית החולים תל השומר ממקומות שונים בארץ וזו בעיה". השינוי ביחס לקהילה הטרנסג'נדרית רלוונטי גם כשמדובר במערכת החינוך. "אני יודע שהנושא הטרנסג'נדרי התחיל לעלות גם בנושאי חינוך, אבל ביוזמות פרטיות, כמו למשל סדנא לגננות העוסקת בשינוי ותפיסה מגדרית כבר בגיל הרך. חשוב שמורים ואנשי חינוך ידעו לפעול במידה ויש להם תלמיד/ה בקשת הטרנסית. שלמערכת החינוך יהיה את הידע".