"היא ילדה מקסימה, כל כך חבל שאין לה אבא" - כך בקור רוח אמרה הגננת לא' במהלך אירוע מסיבת יום ההולדת של בתה בת ה-3. ההערה של הגננת לא הייתה מקרה חד פעמי. א': "מאז המקרה ההוא הרגשתי לחץ להוכיח שאני אמא למופת. כל מפגש עם מערכת החינוך עורר בי חרדה. תמיד הקפדתי להתלבש בצורה מכובדת וייצוגית לפני כל אסיפת הורים. אני משקיעה בבנות שלי בחוגי העשרה ומקפידה שלא יהיו איתן בעיות משמעת. לא הייתי רוצה שמישהו יגיד 'הנה הבת של הלסביות, מופרעת או מוזנחת בגלל שאין שם גבר".

עבור ג', בת 43 שמגדלת עם בת זוגתה את שני ילדיהם בני 8 ו-5, ההתמודדות הקשה ביותר הייתה דווקא מול המשפחה, שמעולם לא השלימה עם בחירתה לחיות עם אישה. ג': "ההורים שלי כל הזמן מנסים לחפש לי גבר. אבי רואה בהקמת משפחה חד מינית עדות לכישלון שלי בהקמת משפחה ראויה (הטרוסקסואלית) ומאשים אותי בבררנות יתר. אמא שלי מאשימה אותי שאני פוגעת בבן שלי, בכך שאני מגדלת אותו ללא דמות אב".

סיפוריהם של א' וג' אינם מקרים יוצאי דופן, אלא חלק מתופעה שקיימת בקהילה הגאה, ושנחקרה במשך 6 שנים. ממצאי המחקר ייחשפו היום (שני 8.10) במסגרת כנס מהות לתקשורת משפחות – מערכת החינוך, שייערך במכללת לוינסקי לחינוך. ד"ר אלונה פלג, מרצה במכללת לוינסקי לחינוך, שהכינה את המחקר במסגרת עבודת הדוקטורט באוניברסיטת בר אילן, בהדרכת פרופ' טובה הרטמן.

ד
ד"ר פלג. "השיפוטיות של משפחות המוצא הייתה הבולטת, הקשה והמכאיבה מכולן"|צילום: ביתי, באדיבות המצולמת

"מסקנה שעולה מהמחקר שנשים במשפחות חד מיניות נתקלות במקרים של שיפוטיות בכל ההקשרים החברתיים: מול משפחות המוצא, מול מערכת החינוך, מול מערכת הבריאות ובסביבה החברתית (שכונה, פארק)", מסבירה ד"ר פלג, "הן חיות כל הזמן בתחושה של לחץ מתמיד להוכיח לעצמן ולחברה ההטרוסקסואלית שהן אמהות ראויות".

אילו מקרים של שיפוטיות עלו מהעדויות שאספת במחקר?
"40 הנשים ממשפחות חד מיניות שביצעתי עימן ראיונות עומק בין השנים 2010-2016 דיווחו על שיפוטיות שהופנתה כלפיהן בחלקה גלויה ובחלקה סמויה. השיפוטיות של משפחות המוצא הייתה הבולטת, הקשה והמכאיבה מכולן. היא באה לידי ביטוי בצורות מילוליות (דברי ביוש והאשמה) ובצורות התנהגותיות כדוגמת חרם, התעלמות או התרחקות, ובהטלת סנקציות חברתיות וכלכליות: הימנעות מהשתתפות באירועים בחיי המשפחה החד מינית (טקס נישואין חד מיניים, ברית מילה לנכד שנולד, במיוחד כשמדובר בנכד לא ביולוגי), אי מתן תמיכה כלכלית, מתן יחס מועדף לנכדים ביולוגיים ועוד".

אילו מקרים של שיפוטיות חשו הנשים שהשתתפו במחקר בבתי הספר ובגני הילדים?
"המשתתפות הרגישו שהמשפחות שלהן 'שקופות' במערכת החינוך, ולא מקבלות ביטוי או ייצוג הולם במרחב החינוכי. בחלק גדול מהמקרים, הן היו צריכות לדרוש שהמורים יתייחסו אליהם בתכניות הלימודיות והחברתיות. לצד אנשי חינוך שגילו כלפיהם אהדה ורצון טוב, הן נתקלו בבלבול, במבוכה וגם בתגובות עוינות".

איך באה לידי ביטוי התחושה של האמהות שהן צריכות להוכיח את עצמן?
"ישנו לחץ להפגין מצוינות בהורות, לשתוק כשיש חולשות וקשיים, לגדל את הילדים על פי הסטנדרטים הנורמטיביים של מיניות ומגדר, ללחוץ על הילדים להצטיין ולשמש עדות חיה למשפחה מכובדת. בנוסף, ישנו לחץ מצד הקהילה הלהט"בית לשמש מודל ודוגמא ללהט"בים צעירים".

מדוע בחרת לחקור את הנושא?
"החלטתי לצאת למחקר כדי לחקור את חוויות החיים של נשים כמוני, המגדלות ילדים במשפחות חד מיניות מתוכננות ללא אב, ולתת קול לקשיים, ללחצים ולאתגרים האמתיים איתם אנחנו וילדינו מתמודדים בחיי היומיום. הייתה לי תחושה שהקהילה הלהט"בית שבויה בעצמה בשיח של התגוננות והצטדקות, וזה רק מחליש אותנו. אחרי שהוכחנו שאנחנו 'בסדר' והילדים שלנו 'בסדר', אני חושבת שהגיע הזמן לשלב הבא: לדבר בקול אותנטי גם על הסבל שלנו והמצוקות שלנו, על רקע אלימות, דחייה ואפליה, כדי לקבל הכרה ויחס רגיש ומותאם יותר, ולדרוש שינויים ברמה המערכתית, החברתית והחינוכית".

>> מרימים עד הסוף: 11 סרטים גאים עם סוף טוב

>> צורכים סמים במסיבות? את זה באמת חשוב שתדעו

>> בחנו את עצמכם: כמה אתם באמת מבינים בסקס של גייז?

מרכז מהות למידע, מחקר ופיתוח בתחום תקשורת משפחות – מערכת החינוך הנו מרכז ארצי הפועל בשיתוף פעולה בין מכללת לוינסקי לחינוך לבין אגף שפ"י במשרד החינוך,  ומטרתו לקדם את המחקר בנושא קשרי משפחה ומערכת החינוך ולשמש מרכז ידע ארצי בנושא.