חיילים הומוסקסואלים ששירתו בעזה במבצע "צוק איתן", צעירים שמנסים לשכור דירה או להתקבל למקום עבודה - מסתבר שאיש לא חסין מפני הומופוביה. חלקם נפגעים יותר מפעם אחת, כך עולה מדוח של מרכז ניר כץ של האגודה למען הלהט"ב.
כך למשל קרה ל-י', תושב תל אביב שהופתע לשמוע מבעל הבית שלו כי הוא לא משכיר את הנכס "לספרים וכאלה". "הייתי צריך להסתיר את העובדה שאני הומו ושאני מתכוון לגור שם עם בן זוגי", מסביר י', "רק אני הייתי חתום על חוזה השכירות. הבנתי בדיוק למה הוא התכוון כאשר אמר 'ספרים', זה היה שם קוד להומואים. כל פעם שהוא הגיע לבקר בנכס בן הזוג יצא לטיול או הסתתר".
אירוע דומה שיתף לאחרונה נ' בפייסבוק, שתיאר כיצד ישב עם בן זוג בבית קפה בקניון עזריאלי עד שניגש אליהם בעל המסעדה לאחר שלא מצא חן בעיניו שהם החזיקו ידיים. "מצטער, אתם לא יכולים להתנהג ככה, זה גורם לאורחים להרגיש לא נוח", אמר להם בעל המקום. ד"ר גיל פישהוף, רכז מרכז ניר כץ, מספר כי לא מדובר באירועים בודדים, מגיעות אליהם שיחות רבות של צעירים שמתלוננים כי ירקו אליהם או קיללו אותם אפילו במעוז תל אביבי כמו שדרות רוטשילד, רק בגלל שהעזו להחזיק ידיים.
למרכז ניר כץ דווחו גם מקרים חמורים של אפליה במקום העבודה, ובכלל זאת אווירה לעגנית ומבזה, דרישה שלא להציג תמונות של בן הזוג הלהט"ב בחלל העבודה מחשש ל'פגיעה בלקוחות', ואף אי קבלה לעבודה תוך ציון מפורש כי הבעלים מסרבים 'להעסיק הומוסקסואל'. עוד ניכרת מגמה של סירוב להשכיר דירות ללהט"ב או לאפשר סממנים להט"בים בדירות המושכרות.
כך קרה ל- א', בת 36, מהמרכז. "התקשרתי לברר לגבי דירה, ובעל הבית שאל אותי 'מי עומד לגור בה', אז עניתי לו שאני וחברה. בהתחלה הוא אמר שזו דירה רק עם חדר שינה, אבל הבהרתי לו שמצוין כי זה בדיוק מה שאני מחפשת, שאנחנו בנות זוג. אז הוא התחיל לגמגם ואמר 'לא, תראי, זה לא כזה'. הוא התחמק ממני ולא הסכים להראות לי את הדירה. זו תחושה לא נעימה. פתאום בגלל שאני לסבית הדירה הופכת ללא רלוונטית".
זו לא הפעם היחידה ש-א' נאלצה להתמודד עם האפליה. במהלך ההכשרה שלה במקצוע טיפולי באחד מהמוסדות האקדמיים הבהירה לה המדריכה כי לא כדאי שתציין את זהותה המינית, בוודאי שלא בפני מטופלים עמם היא נפגשת בעבודה המעשית (פרקטיקום) בבתי החולים.
"היא אמרה לי לא להגיד שאני לסבית, שלא תהיה בעיה, שזה לא יפגע בתהליך הטיפולי שזה לא יעורר משהו בבית חולים. אבל יש יחסי מטופל-מטפל, ויש דרכים מקצועיות להתמודד עם דברים - למה בכלל צריך להזהיר אותי? לבחורה אחרת שעבדה איתי, סטרייטית, אף פעם לא אמרו שיש תכנים שאסור לה לדבר עליהם".
ח', בת 28, נפגעה גם היא מהיחס כלפיה במקום העבודה באחד ממוקדי השירות. "הבוסית שלי קראה לי לחדר שלה ואמרה לי 'רציתי להגיד לך, שכל פעם שמדברים עליך פה, הדבר הראשון שאומרים זה שאת נשואה לאישה', ו היא רמזה שלא רואים עליי שאני לסבית, שזה מפתיע אנשים. נותרתי בהלם, לדעת ששמי הולך לפניי, לא בגלל שאני עובדת טובה וקודמתי לאחרונה, אלא דווקא בגלל שאני לסבית".
"הבוסית התחילה במעין שיחה חברית, 'וואלה לא רואים עליך', 'לאנשים כל פעם נופלת הלסת כשהם שומעים עליך', הייתי בהלם. הרגשתי שזו אמירה מגעילה. חששתי שזה יפגע בי בהתקדמות בעתיד, זה לא לעניין שבוס ייקח אותך לשיחה וידבר איתי על זה, זה לא במקום".
לדברי יו"ר האגודה למען הלהט"ב, שי דויטש," לנתונים השנה הצטרפו התבטאויות חמורות מפי אישי ציבור מרכזיים, מנהיגים פוליטיים ואנשי דת - שהם 15% מכלל המקרים. מדובר במנהיגים ובמעצבי דעת קהל הגורמים לפילוג ומעודדים אפליה בחוק".
בין המקרים הבולטים: דברי שר החינוך שי פירון אשר ציין כי משפחה להט"בית אינה משפחה; דברי סגן שר החינוך ח"כ אבי ורצמן לפיהם "משפחה זה אבא, אמא וילד, ולא שני אבות וילד"; דברי מנכ"ל מכבי פתח תקווה, איציק לוזון, בראיון לעיתון מקומי כי "אלה הומואים, הם לא אנשים"; דברי רב העיר רמת גן וראש פורום חות"ם כי אין להשכיר דירה לשתי נשים לסביות, ועוד.
ניכר שהאוכלוסייה החשופה ביותר למקרי להט"בופוביה היא קהילת הטרנסג'נדרים. 15% מכלל מקרי הלהט"בופוביה נוגעים לאוכלוסייה זו, ובכלל זאת כמה מן המקרים החמורים ביותר הכוללים תקיפה פיזית.
ניתן לדווח על מקרים באמצעות "יש עם מי לדבר" – קו הקשב המידע והתמיכה של האגודה הפועל בימים א'-ה' בשעות 19:30-22:30 בטלפון 03-6205591, או במייל yesh@glbt.org.il
--