>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
לפני שנה ויומיים בדיוק פרסמנו ב-mako גאווה כתבה שכותרתה היא: "כדורגלן הומו מחוץ לארון - בקרוב?". בכתבה ראיינו שחקן כדורגל ידוע בליגת העל, המסתתר עמוק בתוך הארון ונחוש שלא לספר לעולם כי הוא הומו. כעת נראה שיש מי שמנסים לשנות את המציאות, ולהיכנס אל גוב האריות המצ'ואיסטי, יש שאפילו יאמרו ההומופובי. מדובר בשחקנים של ריינבול, קבוצת הכדורגל הגאה הראשונה בישראל.
"התהליך הזה ממש בחיתולים שלו, ועוד מוקדם מאוד לדעת לאן זה יוביל אותנו", אומר שימי שרון, מהשחקנים הדומיננטיים בקבוצה. "אבל אין ספק שכניסה של האידאולוגיה הגאה אל מגרשי הכדורגל, שהם חלק מההוויה הישראלית, תתרום רבות לאווירת השוויון בחברה הישראלית".
הקבוצה קיימת כמה חודשים, ונמצאת בימים אלה בתהליכי בדיקות בתקווה להצטרף להתאחדות לכדורגל בישראל. "אני נשבעתי שנצליח להביא את הקבוצה הזאת רחוק", הוא אומר. "אני רואה אותנו בחזון שלי משחקים באיצטדיון מול קבוצות אחרות, כאשר הקהל שלנו מניף דגלי גאווה.
שבירת מיתוס: לא "סטרייט אקטינג" – בחור עליז ונטול פוזות
"אני יכול להגיד לך שאני לוקח חלק בקבוצה מדהימה, בעלת צביון גאה, למרות שמבחינתנו גם סטרייטים מוזמנים לשחק. אנחנו מקבלים באהבה ובגאווה כל מי ששותף לאידאולוגיה של זכויות להט"ב, שזה אומר גם הזכות של שחקן כדורגל הומו לצאת מהארון.
בשיחה המקדימה שקיימתי בטלפון לפני הראיון, הסביר לי שימי שרון שהוא רוצה לשבור מיתוס: שחקן כדורגל מחוץ לארון בקבוצת כדורגל גאה.
במוחי דמיינתי סטרייט-אקטינג באופן קיצוני, כזה שסוגד להטרו-נורמטיביות ומנסה להדגיש כמה "חשוב" להראות שלא כל ההומואים נשיים, משחקים בברביות ורוקדים בלט. כמו שאומרים, "לשבור את המיתוס" במובן השלילי, שבו הומו הוא "בסדר" רק אם הוא מתיישר בהתנהגותו על פי אמות המידה של הרוב. ללא הזכות להיות שונה, להיות אמיתי.
אבל, למרבה הפתעתי, המיתוס נשבר דווקא לכיווני. כשנפגשנו, ראיתי לנגד עיניי בחור עדין, עליז, מלא שמחת חיים ונטול פוזות. הוא אינו מנסה להוכיח את הגבריות שלו או להקצין את הנשיות שלו. כל השאלות התוקפניות שהכנתי, בהן אני מגן בחירוף נפש על הומואים נשיים, התנדפו לפתע כלא היו כלל במחשבתי.
"האווירה בטריבונות היא עדיין כזאת שבה הומו זה קללה"
שימי שרון, בן 29 מראשון לציון, פעיל כבר כמה שנים טובות בקהילת הלהט"ב, והוא דמות מוכרת בסצנת חיי הלילה של תל אביב. בימים אלה הוא אחראי על "השכונה", המסיבה המזרחית ב-3SOME של אילנה שירזי ושי כהן. במקצועו הוא איש הייטק, והוא משמש מנהל צוות תמיכה ותשתיות מחשוב בארגון רפואי גדול.
מאז שהוא זוכר את עצמו הוא במגרשים. "אני מנוי כבר כמה שנים לשער 11 בבלומפילד, מכבי תל אביב", הוא אומר. זאת קבוצה שגדלתי עליה. "כשקיבלתי את ההזדמנות והאפשרות להצטרף לקבוצת כדורגל גאה ולשחק עם אנשים שאני יודע בוודאות שיקבלו אותי ואני לא אצטרך לפחד, פשוט קפצתי עליה".
למה לא ניסית ללכת דווקא לקבוצה מיינסטרימית, להיכנס ממש לגוב האריות?
"אין לי פחד להגיע לשם. ראשית, אתה צריך את היכולת המקצועית. דבר שני, אני חושב שהקבוצות עצמן אכן בשלות לקבל שחקנים הומואים מחוץ לארון, אבל אני חושב שהקהל לא בשל לכך. האווירה בטריבונות היא עדיין כזאת שבה הומו זה קללה. זה מאוד עצוב וחבל, ואני חושב שלפחות מבחינתי, ניתנה הזכות לנסות ואולי לשנות את זה".
תקרית הומופובית שהניעה את הרצון לחולל שינוי
הכל החל כאשר שרון הלך עם חבר לשחק באולינג, ולאחר מכן ישבו לשתות בירה באזור התעשייה הישן של ראשון לציון. "בדרך הלכנו יד ביד, והיה לנו מאוד מאוד כיף", הוא מספר. "ואז נזרקה ביצה לכיוון שלנו מהקומה הראשונה של אחד הבניינים. הביצה לא פגעה בי, אבל היא התפוצצה ממש לידי.
"אני זוכר שרתחתי, ורציתי לעלות אל הבנאדם הביתה. חבר שלי תפס אותי, ואמר לי: 'לא, עזוב אותך'. אם הוא לא היה תופס אותי, זה היה נגמר במעצר. קרוב לוודאי שלי. אחרי זה אמרתי לעצמי: 'תעשה מה שאתה יודע הכי טוב, ותנסה לחולל שינוי'. החלטתי לבצע אותו במגרש שלי, תרתי משמע. חבר כדורגלן בדיוק סיפר לי שיש קבוצה גאה שבדיוק קמה. וככה הגעתי אל ריינבול".
ולכל הליצנים (שתכל'ס, כותב שורות אלו נמנה עליהם), לא, המשמעות היא לא: "אשכי הגשם", אלא: "כדור הקשת". "את הקבוצה הקימו רון כהן ובן שמש, אנשים מדהימים עם עוז וערכים שלא נתקלתי בהם אצל כל אחד", אומר שרון. "רון הוא השוער והבעלים, והוא שיחק בקבוצה דומה באנגליה. אנחנו מתאמנים במגרש ביפו, עם מתקני אימון מקצועיים. מתאמנות שם קבוצות מליגה ג' ומליגה ב'".
שרון חוזר ומבהיר כי הקבוצה פתוחה לכל כדורגלן ששותף לאידאולוגיה הגאה של מלחמה בהומופוביה – סטרייטים והומואים כאחד. "יש לנו שוער מדהים שהוא יוצא עם מישהי כבר ארבע שנים", הוא מבהיר. "כל השחקנים, אנחנו כמו משפחה. אנחנו יוצאים, מבלים, משחקים ביחד".
"אי אפשר לחיות כל הזמן עם חשש מפשעי שנאה"
אמנם מדובר בקבוצה טרייה ביותר, שעדיין לא הצטרפה להתאחדות. אבל שרון מבהיר כי הוא נחוש להביא אותה הכי רחוק שאפשר. בימים אלה הוא נכנס בראבק במשימה ההכרחית לגיוס חסויות.
"לדעתי זה יצליח", הוא אומר. "אהפוך את העולם, ואני אעשה שזה יצליח. אולי נגייס עסקים מתוך הקהילה, ונראה למדינה מה הכח שלנו שווה. נעשה כל מה שצריך ונבדוק. אני חושב שהקבוצה הזאת, מבחינת היכולות המקצועיות שלה, יכולה להגיע הרבה יותר רחוק, עם תמיכה נכונה וסיוע שיבוא וימצב אותנו במקום טוב".
איך נראה לך שיקבלו אתכם? אתה רואה אתכם בעוד 15 שנה הולכים לטדי ומתמודדים נגד בית"ר ירושלים?|
"אתה מדבר על חלום רחוק. זה כמו לשאול זמר מתחיל אם הוא רואה את עצמו בקיסריה. זאת פנטזיה, אבל צריך להילחם בשביל להגיע".
כן, אבל השאלה על טדי נועדה לשאול האם אין חשש מאנשים כמו האוהדים הכהניסטים של בית"ר.
"יצאתי פעם עם שחקן של בית"ר, אני לא יודע ממה יש לחשוש (צוחק, ד.ז). אבל עכשיו ברצינות. יכול להיות שיש ממה לחשוש, וזה לא רק הקהל של בית"ר. אני לא רוצה להכליל. אבל אני חושב שיהיה להם חשש להפסיד לקבוצה של הומואים, זה הרבה יותר כואב. בסופו של דבר זה רק ספורט, גם אם זה נשמע קלישאה. אי אפשר לחיות כל הזמן עם חשש מפשעי שנאה, כי אז באמת אי אפשר לעשות כלום.
"פשעי שנאה לא מופנים רק כלפי הומואים. תנסה להכניס שחקן ערבי לבית"ר ירושלים... ניסו, לא הצליחו. אני כן יכול לספר לך שבדרבי בבלומפילד, כשמכבי הכניסה גול, נישקתי את חבר שלי בשפתיים. ודווקא בשער 11 של מכבי יש גרעין לא מבוטל של אוהדים גאים".
אני אשאל אותך משהו שאני שואל חברים סטרייטים, ולכן כלפיך השאלה מופנית על אחת כמה וכמה: בעיניי כדורגל זה משחק ברברי, אלים ובהמי, ברמה שאתה לא רואה בענפי ספורט אחרים. מה לעזאזל מושך אותך במשחק הזה?
"האנרגיה והאווירה בכדורגל מדהימות. זה ספורט רווי טסטוסטרון, אבל הוא לא בהמי. הוא אולי קצת אגרסיבי, כי בסך הכל מדובר כאן בבעיטות – ובעיטות חזקות. צריך לבעוט בכדור בכל הכח, ואתה נחבל במשחק כזה המון. אין משחק שבו לא תמצא לפחות שחקן אחד שמתגלגל על הדשא ונאנק מכאבים, כי אתה בועט המון. זה פייט על המגרש. אווירה מאוד תחרותית במובן האגרסיבי. זה כיף".