אחד המאבקים היותר מוצלחים של הקהילה הגאה בשנים האחרונות הוא המאבק להכרה בזוגיות הגאה ובתא המשפחתי הגאה. גם אם לא הצלחנו לגרום לנבחרים בכנסת להעביר חוקים המאפשרים נישואים גאים במתכונת כזו או אחרת, הצלחנו לרתום את בג"ץ לטובת העניין, ותקדים אחר תקדים העניק לנו מעמד הורי ומשפחתי אשר יוצר מציאות של כמעט שוויון בתחום המשפחה מול הזוגות ההטרוסקסואלים שאי אפשר להתעלם ממנה.
אלא שלצד השמחה הרבה, המציאות החדשה בפני בית המשפט יצרה מצבים שרבים לא מודעים אליהם. "אנשים שעוברים לגור ביחד ולא עושים הסכם ממון, למשל, זה סוג של גול עצמי", מסבירה עו"ד גילה ברזילי, המתמחה בדיני משפחה, "קחו לדוגמה זוג גברים שעובר לגור ביחד בדירתו של אחד מהם, והם לא עושים שום הסכם. אחרי זמן מסוים של מגורים משותפים בדירה, אין שום מניעה שבן הזוג יתבע חצי דירה כשהם נפרדים. לכן העניין של עריכת הסכם הוא קריטי. יש לך רכוש? תגן עליו, זה לגיטימי ולא הופך אותך לפחות רומנטי או מחויב לזוגיות".
לא מדובר רק ברכוש, זוגות חד מיניים המקימים כיום משפחה חותמים במקרים רבין על הסכם ממון או צווי אימוץ כדי ליצור הורות משותפת לילדיהם. עם זאת, ובדיוק כמו אצל ה"משפחות החדשות" בקרב הסטרייטים, ישנם לא מעט מקרים שבהם המסגרת המשפחתית נקלעת לריבים ופרידות המגיעים פעמים רבות לבתי המשפט לענייני משפחה, כאשר הראשונים שנפגעים הם הילדים.
"מרוב האופוריה והשמחה שהצלחנו להיכנס תחת הזכויות והחובות של הסטרייטים, שכחנו שאנחנו זקוקים גם להגנות המתאימות שיש לסטרייטים ", מסבירה עו"ד ברזילי. "ההכרה של בית המשפט בזוגות גאים ובתאים המשפחתיים שהם יוצרים היא חשובה מאין כמותה, אך יחד עם זאת היא טומנת בחובה מלכוד מסוים. שכן עם קבלת ההטבות הנובעות מהכרה זו, כפופים הנהנים מאותה הכרה גם לחובות ולאחריות גדולה שרבים לא תמיד לוקחים בחשבון".
אימוץ שהופך למלכודת
המקרה הראשון אותו מביאה ד"ר ברזילי כדוגמה, הוא המקרה של דנית ואריאלה, שהפכו לזוג ב-2005 ולאחר שנתיים משותפות החליטו להביא ילד לעולם. דנית נכנסה להיריון מתרומת זרע ולאחר שילדה פתחה יחד עם אריאלה בהליכי אימוץ שהסתיימו בהסכם שהקנה לאם הלא ביולוגית זכויות וחובות מלאות כלפי הילד. למרבה הצער, מערכת היחסים נקלעה בתוך שנה לשורה של מחלוקות ללא פתרון, ובסוף הובילה לפרידה ולעזיבתה של אריאלה את בית המשפחה. כעבור מספר חודשים אריאלה פגשה אישה אחרת, הפכה לבת זוגה ועברה להתגורר עמה.
בשנה הראשונה שלאחר העזיבה, אריאלה נפגשה עם בנה המאומץ באופן קבוע, כחלק מהסכם שערכה עם דנית, ופעמיים בשבוע גם נהגה לקחת את הילד לישון בביתה. היא אף שילמה לדנית דמי מזונות מלאים כמקובל. עם זאת, מאוחר יותר בת הזוג החדשה של אריאלה נכנסה להיריון, והגעתו הקרבה של התינוק הובילה לכך שהאם המאמצת צמצמה את המפגשים עם בנה הביולוגי של דנית. בסופו של דבר היא התנערה מהילד לחלוטין, וכפי שהפסיקה את המפגשים כך גם חדלה מתשלומי המזונות. "הילד מצדו ספג פגיעה חמורה ולא הפסיק לשאול על 'אמא 2' ועל הסיבות להיעלמותה", מסבירה דנית.
זמן לא רב אחרי הנתק, תבעה דנית את אריאלה בבית משפט לענייני משפחה ודרשה כי תמלא את כל חובותיה כאם. במהלך הדיון שהתקיים מאוחר יותר, אריאלה, שהביעה רצון להיפרד מעברה באופן מוחלט, ביקשה מהשופטת לבטל את האימוץ.
דנית טוענת כי המלחמה שנלחמה על מנת שאריאלה תמשיך לפגוש את בנה, נעשתה לטובתו בלבד. "רווחת הילד הייתה לי מאוד חשובה. הוא כל כך אהב אותה וראיתי כמה הפרידה ממנה עושה לו רע, יש לו אמא שקמה והלכה. בהתחלה הוא חיפש סיבות למה היא לא עונה לו ולמה היא לא באה לבקר. 'היא עסוקה, היא ישנה', הוא ניסה לגונן עליה, ולאט לאט זה הפך ל'היא לא אוהבת אותי'".
היו ביניכן ניסיונות לחזור?
"אם הייתי יודעת שחזרה אליה תעשה טוב לבן שלי הייתי שוקלת לעשות זאת, ואולי גם קצת בשבילי באיזה שהוא מקום, כדי לתקן את המשפחה. אבל אחרי שראיתי מה הוא עבר חששתי שזה יקרה שוב, שהיא שוב תעזוב, לא רציתי להעביר אותו את אותה טראומה".
הרגשת באיזה שהוא שלב שהאימוץ היה טעות?
"הבנתי שלא אסכים שוב לתהליך אימוץ. כל מי שרוצה לעשות ילד שתעשה, אבל שתיקח בחשבון את כל ההשלכות".
אבל גם לסטרייטים זה קורה?
"זה נכון, וגם שם זה גורם נזק לילד, ואם יש לך אפשרות למזער את הנזק, אז תעשי זאת. אל תרוצי מהר להתחתן בנישואים אזרחיים, אין צורך בטבעת כדי להצהיר מה שאתן מרגישות. הייתה לי בת זוג אחרי זה שכל כך אהבה את הבן שלי, שראיתי כמה אין צורך בתהליכים האלה. אני כן בעד אהבה וזוגיות ולהקים משפחה ביחד, אבל אני לא חושבת שאנחנו צריכים בית משפט כדי להקים משפחה".
איך אפשר למזער את הנזק?
"במקרה שלנו היא הייתה יכולה לבוא מתי שהיא רוצה, לראות אותו ולקחת אותו, ולי לא הייתה אפשרות למנוע את זה כי היא רשומה בחוק כאם מאמצת. אם לא היינו מבצעות את האימוץ אני הייתי מונעת את הפגישות ביניהם מלכתחילה, וכך מונעת מהילד את הלב השבור שיש לו היום. כשבגיל שנתיים וחצי אמא הולכת וחוזרת מתי שבא לה, זה הכי נורא שיש".
"המקרה הזה מסובך במיוחד מפני שיש לנו כאן אם שהביעה את רצונה להתנער כליל מהאמהות, ומצד שני היא עדיין בעלת זכויות מלאות כהורה על הילד", מסבירה עו"ד ברזילי. לפני כשבועיים פסק בית המשפט משמורת בלעדית לדנית על בנה, ומעכשיו ההחלטות על גידול הילד עוברות רק דרכה.
במקרה של קשר טרי יחסית, שבמהלכו מביאים לעולם בני הזוג ילדים, מציעה עו"ד ברזילי הסכם הורות משותפת ולא אימוץ. "בנות הזוג היו יכולות להימנע מראש מהעימות ולחסוך את הפגיעה בילד אם במקום האימוץ הן היו בוחרות תחילה בהסכם הורות משותפת, שמאוחר יותר ולאחר הגשת בקשה מסודרת, היה הופך את אריאלה לאפוטרופסית של הילד ולא לאמו. הסכם אפוטרופסות מקנה מעמד מסוים, אבל זהו מעמד זמני שניתן לבטל בנסיבות מסוימות, ובינתיים, הוא מקנה זכויות משפטיות משמעותיות שחשובות לתפקוד השוטף, כך שבת הזוג תוכל לקחת אותו לקופ"ח או לחתום על טופס כשהוא נוסע לטיול", מציעה עו"ד ברזילי.
הסדרת סוגיית הילדים בהסכם חיים משותפים
לפני מספר שנים החליטה יעל, לסבית מאזור המרכז, להיכנס להיריון ופנתה לבנק הזרע. לאורלי, בת זוגה באותם ימים, לא היו שאיפות להביא ילדים לעולם וגם כשליעל נולדה בת, היא לא הביעה רצון בהסדרת זכויות הוריות כלשהן.
כשהילדה הגיעה לגיל שנתיים, מערכת היחסים בין בנות הזוג עלתה על שרטון והן החליטו להפריד כוחות. אלא שלמרות שלא רצתה תחילה בזכויות הוריות, החיים עשו את שלהם. אורלי, שעברה להתגורר מחוץ לדירת הזוג, הייתה קשורה מאוד לבתה של יעל, ודרשה הסדרי ראייה נרחבים ככל האפשר .
תחילה יעל הסכימה לכך, והיא ואורלי אף ערכו הסכם לא משפטי ביניהן להסדרת המפגשים. יחד עם זאת, כעבור זמן היא נוכחה לדעת שהמעבר התכוף בין שני בתים משפיע לדעתה לרעה על בתה, שהייתה מבולבלת. בשל כך החליטה יעל לצמצם את תדירות המפגשים באחת ולהפוך אותה למינימלית. אורלי לא הייתה מוכנה לשמוע על צמצום מפגשים ובתגובה תבעה את יעל בבית משפט לענייני משפחה ודרשה הסדרי ראייה נרחבים ומתן צו להורות משותפת.
ואמנם, בית המשפט גילה אהדה לטענותיה והורה לפקידת סעד לערוך תסקירים לטובת העניין. בסופו של דבר, יעל, החליטה להגיע לפשרה, ולמרות מעמדה כאמה היחידה של הילדה, הסכימה להסדרי ראייה משותפים.
לדברי עו"ד ברזילי, כאשר יעל החליטה להביא את בתה לעולם, היה על בנות הזוג להסדיר את מעמדה של אורלי במסגרת הסכם ממון בעל תוקף משפטי. זאת, בניגוד לגישת ה"נראה מה יקרה".
"האם הביולוגית במקרה הזה נענתה מהפחד ומהלחץ, ושוב זה פוגע בילד שלא מבין מה התפקיד של האישה הזו בחייו ועכשיו הוא מחויב לראות אותה", מסבירה עו"ד ברזילי, "הפתרון הוא הסכם חיים משותפים שמסדיר גם את הסוגיה של ילדים אם יש ילדים או אם יהיו בעתיד. הסכם זה בכוחו להגדיר מה קורה לזכויותיו של הורה לא ביולוגי (שבמקרים מסוימים מכונה 'הורה פסיכולוגי') במקרה של פרידה".
נשמע כמעט שאת ממליצה להימנע מאימוץ אחרי שנלחמנו כל כך הרבה על הזכות הזו?
"אני לא נגד אימוץ, ממליצה להמתין עם האימוץ, ובינתיים לאמץ פתרונות ביניים. נלחמנו והצלחנו במאבק הגדול שלבן /בת הזוג יהיה מקום בחיים של הילד, גם אם אין לו/לה זיקה ביולוגית, אבל מצד שני זה גרם לזה שאנשים ממהרים לממש את הזכויות ובסופו של דבר גורמים נזק לילד וגם לעצמם, ויכולים למצוא את עצמם אחרי פרידה, כשהם כבר נמצאים בזוגיות חדשה, ועדיין כבולים לילד שהוא לא שלהם והם לא רוצים. זו סיטואציה שלא טובה לאף אחד".
מה לגבי זוגות גברים שעושים פונדקאות בחו"ל וחייבים אימוץ כדי להביא את הילד?
כאן הייתי מציעה בנוסף לאימוץ שהוא תנאי, לעשות הסכם המסדיר מה קורה במקרה של פרידה".
ההסכם גובר על האימוץ?
"הוא לא גובר על האימוץ, אבל הוא כמו הסכם של בני זוג נישואים. גם זוג סטרייטים ששניהם ההורים הביולוגים של הילד יכולים לעשות הסכם שקובע איך הם יתנהלו ביחס להורות שלהם, וההסכם הזה הוא תקף וחוקי ולא עומד בסתירה עם ההורות ולא מבטל אותה, אלא רק מסדיר אותה במקרה של פרידה. אם לא עושים, אז השטח פתוח למלחמה פנים מול פנים".
"אותו דבר באימוץ. יש לנו צו אימוץ, שני הגברים הם הורים - אחד ביולוגי ואחד מאמץ, וכל הזכויות קיימות, אבל במקביל יש הסכם שקובע מה יקרה 'אם וכאשר' ביחס למזונות, הסדרי ראייה, הוצאה לחו"ל ודברים נוספים, שקשה לחשוב עליהם קדימה, במיוחד באופוריה של 'סוף סוף אני יכול לאמץ'".
זוגיות חד מינית מחזיקה מעמד כמו זוגיות הטרוסקסואלית
בניגוד לדעה הרווחת כי יחסים חד-מיניים לא יכולים להיות יציבים בטווח הארוך כמו יחסים של זוגות הטרוסקסואלים, מחקרים אחרונים מוכיחים כי במדינות המאפשרות נישואים גאים (בצורה כזו או אחרת), שיעור של התפרקות הנישואים של זוגות גאים זהה לזה של הזוגות ההטרוסקסואלים.
המחקר מתבסס על מידע שנאסף באמצעות סקרים רצופים שבוצעו החל משנת 2009 ועד 2012, בהם נצפו מערכות היחסים של כ-3,000 זוגות אמריקאים, כאשר כמעט 500 מתוכם היו זוגות חד-מיניים. נמצא כי לזוגות שבאו בברית הנישואים או באיחוד דומה, שיעור הפרידה השנתי של זוגות הטרוסקסואלים וגאים כאחד היה מתחת ל -3 אחוזים. בנוסף, לא היה הבדל משמעותי בשיעור הפרידה בין זוגות הומואים לזה של זוגות לסביות.
מחקרים מוכיחים כי לנישואים גאים יש סיכוי גבוה להחזיק מעמד, בדיוק כמו של זוגות הטרוסקסואליים. למה להרוס את הרומנטיקה עם הסכמים?
"זה הרבה יותר בריא וקל לעשות את ההסכם עכשיו כשאנחנו ביחסים טובים, מאשר כשנגיע למצב של מלחמה. התסריטים הרעים פה הם אינסופיים, כשאחד מבני הזוג לא ירצה את הילד או שאחד מבני הזוג לא ירצה שלשני יהיה קשר עם הילד. והמלחמה הזו תעשה על גבו של הילד", מסכמת עו"ד ברזילי.