אחרי עשרות שנים של פעילות ענפה שהחלה עוד בימים שהומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק בישראל, מתחילה השבוע האגודה את שנת פעילותה הארבעים למען קהילת הלהט"ב בישראל.
ארבעה עשורים אחרי שמשרד הפנים אישר רשמית את רישום האגודה בישראל, שנקראה אז "האגודה לשמירת זכויות הפרט" (מפני שאסור היה לאשר הקמת ארגון רשמי לקהילה), ישבנו עם יו"ר האגודה שי דויטש, לראיון חג המסכם 3 שנים בתפקיד המסתכל על השינויים הרבים הצפויים בקרוב במבנה האגודה ובתפקידיה.
אומרים שמצבה של הקהילה הגאה טוב, בטח ביחס לשכנותינו, איך זה קרה?
"זה קודם כל הודות לאנשים ולנשים שאנחנו, שנלחמו למען קהילה שלמה. אנחנו צריכים להגיד המון תודה ליונתן דנילוביץ (שעתר לבג"ץ נגד האפליה באלעל) ולאדיר שטיינר (שעתר לבג"ץ להכרה כאלמן צה"ל) ולהרבה אחרים שהלכו לבג"ץ ונלחמו בשבילנו. זה לא מובן מאליו. כיום, הקהילה האמריקאית מגיעה להישגים באמצעות חיקוי השיטה הישראלית.
"אנחנו הבנו מהר מאוד כקהילה שהסיכוי שנצליח לחולל שינוי בכנסת הוא קלוש, ופנינו לאתגר את המדינה דרך בתי המשפט. וזה בדיוק מה שעושים עכשיו האמריקאים.
"כנ"ל בנושא השוויון בצה"ל. בעשור האחרון האגודה התבקשה על ידי הממשל האמריקאי להעביר מידע ועדויות של חיילות וחיילים להט"בים על השירות שלהם ועל ההשפעה שלהם. אם הייתה לנו השפעה כקהילה על שינוי המדיניות בצבא האמריקאי (שביטל את מדיניות "אל תשאל, אל תספר"), אנחנו יכולים להיות מאוד גאים בכך.
"אנחנו קהילה שמתנדבת בממדים מאוד גדולים, וזה חלק מהחוזק שלנו. איגי וחושן, למשל, הם ארגונים הפועלים על מתנדבים, שזה דבר מדהים".
כעת אתם עומדים בפני שינוי משמעותי בפעילות האגודה למען הקהילה הגאה, מהו?
"קיבלנו לידיים ארגון אחרי פשע שנאה מאוד גדול, הטבח ב"ברנוער". ארגון במשבר כלכלי, פוליטי וגם במשבר זהות, אבל הצלחנו ליצור לעצמנו חזון ברור ולחבר אלינו חזרה את הקהילה. התהליך הזה גרם לנו להבין שיש לנו שתי חוזקות בולטות ושני ייעודים בקהילה.
האחד הוא להיות חממה ליוזמות קהילתיות, כי אם הצלחנו להצמיח מתוכנו את בלה דואגת, איגי, חושן ויוזמות נוספות, אז כנראה שזה משהו שאנחנו יודעים לעשות. הדבר השני הוא להחזיר עטרה ליושנה. כשהאבות המייסדים הקימו את האגודה ב-1975, הם שמו בראש מעייניהם את המאבק הפוליטי, את הסינגור וקידום החקיקה. ובאיזה שהוא מקום אנחנו מחזירים את האגודה למקום הזה. הבנו שהאגודה היא הגוף שיש לו הכי הרבה ותק, ניסיון ומעמד הציבורי, וככזה גם את יכולת השינוי הכי גבוהה. הממסד מגיב אליה בעוצמות הכי גדולות".
כיצד השינוי יבוא לידי ביטוי בשטח?
"כבר בחודשים הקרובים אנחנו נפרדים מהילדים שגידלנו וקיימים היום באגודה".
כך למשל תועבר פעילות הברנוער לארגון איגי. שינוי נוסף הוא הפיצול מסניפי האגודה בצפון ובדרום. דויטש מאמין שגם השירות הפסיכוסוציאלי שפועל תחת האגודה יהפוך בסופו של דבר ליישות עצמאית שתעניק שירותי רווחה לקהילה המקומית באזור המרכז.
"האגודה במתכונתה החדשה תתמקד בליווי יוזמות קהילתיות ותעניק להן את התמיכה אותה ידרשו. דוגמה טובה היא הקהילה באשדוד שאנו מטפחים ועוזרים לה. העזרה שלנו באה לידי ביטוי בהתנהלות מול ראש העירייה, בהשגת התקציבים, בהכנסת חושן לבתי הספר בעיר, אבל הקהילה היא קהילה עצמאית לחלוטין. אם, למשל, אנחנו משיגים להם את תקציב מהעירייה הם מחליטים מה לעשות עם הכסף".
"מרכז ניר כץ שהוקם לאחר הרצח בברנוער יישאר תחת האגודה וישמש כחלק ממערך הייצוג. יתר השירותים הקהילתיים הנמצאים תחת קורת הגג של האגודה יועברו אל הארגונים המתמחים השונים, או שיצמיחו ארגונים חדשים".
זה לא מרגיש כמו איבוד כוח? האגודה כבר לא רלוונטית אז היא מתפרקת?
"להיפך, אני חושב שזה מעצים אותנו. הכוח שלי לא נבנה מזה שאני שולט בכל הקהילה, אלא מהעשייה שלנו, משיתוף הפעולה, מהעובדה שאני יודע לייצר יוזמות ושאני מתעסק באחד העיסוקים החשובים לקהילה שהוא הסינגור והחקיקה. כמובן שאני אלחם גם מול עיריית באר שבע כאשר היא לא תעניק משאבים לארגון הבאר שבעי, בדיוק כמו שאני נלחם עבור חוק הפונדקאות או נישואים אזרחיים בישראל".
אתם עדיין מאבדים את היותכם ארגון כלל ארצי
"מה שהופך ארגון לארצי הוא לא הפריסה שלו על המפה, אלא עצם העובדה שהשינוי שהוא מוביל משפיע על כל המדינה. יכולת ההשפעה שלנו היא בינלאומית - אנחנו פעילים באו"ם ומייצגים את ישראל בארגונים בינ"ל שפועלים לקידום קהילת הלהט"ב. האגודה היום רלוונטית מאי פעם, מפני שהממסד הפוליטי פונה אליה, הממסד העירוני פונה אליה וחברי הכנסת פונים אליה".
הייתה תקופה בה הקשרים בין האגודה לבין שאר ארגוני הקהילה לא היו במיטבם
"כשאני מספר בחו"ל על האגודה אני מציג אותה כסוג של אמא יהודיה שדאגה לילדים שלה ועשתה עבורם הכול, עד השלב בו הם החליטו שהם רוצים להיות עצמאיים ולעזוב את הקן אך היא בתגובה נכנסה למגננה והתנערה מהם. לקח לאמא הזו כמה שנים להבין שזה שהיא יודעת לגדל ילדים עצמאיים, זו חוזקה ולא חולשה. גם לילדים לקח זמן להבין שזה שהם יהיו בקשר עם האמא לא ייפגע בעצמאות שלהם. בסופו של דבר, הפרישה בזמנו של איגי וחושן גרמה לנו לסדר את המפה הפוליטית, להבין מה התפקיד של כל ארגון ולהתמקד במה שאנחנו עושים הכי טוב".
והיום יש שיתוף פעולה מלא?
"האגודה עברה מהפך של 180 מעלות ביחסה לארגונים האחרים הפועלים בקהילה. במקום שלא היה כמעט שיתוף פעולה אלא מאבקים ויריבויות וכמעט ולא היה שיח, יש עכשיו שיתוף פעולה על בסיס יומיומי ומובילים מהלכים ציבוריים יחד.
"ברור לכולם שאנחנו לא באים להחליף את הארגונים האחרים אלא להיות הזרוע הייצוגית שלהם, ולתת להם סיוע וליווי במקומות שהם צריכים, כמו למשל בגיוס משאבים. אני לא תופס את האגודה כגוף עצמאי שעומד בפני עצמו - האגודה היא כלי עבור הקהילה.
אחת הדוגמאות היא נושא טיפולי ההמרה. לאחר מהלך מעולה של ארגון הו"ד (הומואים דתיים) שהביא לפרסום האזהרה על ידי משרד הבריאות, אנחנו השתלבנו בנושא כדי לעזור ולקדם את החקיקה. והצוותים המשפטיים שלנו כבר יושבים עם הארגונים האחרים על מנת לנסח הצעת חוק".
ומה היעדים הבאים?
"במסגרת הפעילות האינטנסיבית שמתכננת האגודה לשינוי החקיקה בישראל, תפעיל האגודה פעילים שיעבדו בכנסת באופן שוטף. הם יעבדו בתיאום עם התאים הגאים של המפלגות השונות, ומול חברי הכנסת. הם יהיו בכנסת כל יום כדי לייצג את הקהילה, לקדם חקיקה ולעבוד מול חברי הכנסת והשרים. יש לנו מחלקה משפטית שכותבת הצעות חוק ומחלקת מחקר שכותבת מחקרים וניירות עמדה על מצב זכויות הקהילה. ואנחנו עובדים על קמפיין ציבורי גדול לקידום שוויון זכויות לקהילה.
אור לגויים בנושאים להט"בים
במסגרת חגיגות ה-40 יקיימו האגודה למען הלהט"ב בישראל וארגון "A Wider Bridge" כנס בינלאומי למנהיגים להט"בים תחת הכותרת: "40 years of pride". הכנס יתקיים בתל אביב ובירושלים בין התאריכים 11-9 ביוני, ולאחריו יבלו האורחים באירועי הגאווה בתל אביב שיתקיימו השנה ב-12 ביוני.
שיאו של הכנס בערב גאלה בנוכחות חברי ממשלה וכנסת, אישי ציבור, חברי קהילה ומנהיגים להט"בים מהארץ והעולם בו תוקיר האגודה תודה לאלפי מתנדביה ומתנדבותיה לאורך השנים.
מה מושך את הקהילה הבינ"ל דווקא לישראל?
"בעולם נדהמים ממה שהקהילה הישראלית הצליחה לעשות בארבעים שנה ומאוד רוצים לדעת איך אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים בכל כך מעט".
האשימו אתכם לא פעם בשיתוף פעולה עם המדינה בפינק ווישנג.
"אנחנו ארגון שהייעוד שלו הוא לעבוד עם המדינה וללמד אותה לתת שירות טוב יותר לחברי הקהילה. אנחנו אמנם נוסעים ומייצגים את המדינה ואת הקהילה הישראלית, אבל אנחנו לא השופר של המדינה. בכל מקום אנחנו אומרים את מה שאנחנו רוצים לומר. לאף אחד אין זכות לומר לנו עם מי להיפגש או מה לומר. אנחנו מציגים גם את הרעות החולות ומציגים את הקהילה יותר טוב מכל אחד אחר כי אנחנו מציגים את כל המכלול. גם את הנוער שמתאבד, גם את הטרנס שמופלה וגם את המקומות בהם הקהילה מופלית בחוק".
מהם לדעתך ההישגים הכי משמעותיים של האגודה?
"המלחמה לביטול איסור משכב זכר, איסור האפליה במקומות עבודה וייסוד מצעדי הגאווה שהפכו לכלי פוליטי חשוב לקהילה. הנוער של היום לא מבין את זה שאם ב-1975 לא היו אנשים שהיו נלחמים כדי להקים את האגודה, לא היינו יכולים להילחם כיום על נישואים גאים או על הבאת ילדים.
"האגודה גם הייתה הארגון הלהט"בי הראשון בעולם שבראשו עמדה יו"ר טרנסג'נדרית, נורה גרינברג, שייצגה לא רק את קהילת הטרנס אלא את הקהילה הגאה כולה".
איך מעבירים לצעירים של היום את ההיסטוריה הקהילתית?
"אנחנו עמלים על פרויקט מורשת והיסטוריה חדש שהובילו דמויות מפתח בקהילה, שאחת המטרות שלו היא ליצור מעין אתר היסטוריה ומורשת און ליין, גם תערוכה שתתקיים ביוני ותציג את ההיסטוריה של הקהילה משנות העשרים ועד היום, והחזון הבא שלנו הוא ליצור מוזיאון שייספר את ההיסטוריה הקהילתית".
יש דברים שאתה מסתכל עליהם כעל הזדמנות שפוספסה?
"לא השכלנו מספיק להפוך את האגודה לבית עבור הנשים ועבור הטרנס. אבל אנחנו בתהליך, וגם זה יקרה. אני גם חושב שבזבזנו הרבה שנים במריבות עם הארגונים האחרים. עברנו תהליך טראומטי כארגון, ויכולנו לסיים אותו קודם. פספוס נוסף התרחש בדצמבר האחרון, כשהבית היהודי הצליחה להוציא אותנו לרחובות (לאחר שהכשילה את הצעת החוק של ח"כ עדי קול להשוואת הטבות מס של זוגות חד-מיניים לאלה של זוגות הטרוסקסואליים), האגודה פספסה את המקום שבו הקהילה התאגדה ואת ההזדמנות להוביל למהפכה".
אז איך לומדים להקשיב לכל גווני הקהילה?
"אחרי סוכות אנחנו מקימים פורום ציבורי שיורכב מראשי ארגונים, יו"ר האגודה לשעבר ודמויות מפתח בקהילה, זה יהיה גוף מייעץ שיישב איתנו ויציף את הצרכים, האגודה תציג בפניהם את סדר היום ומה היא הולכת לקדם והם יוכלו להשפיע על סדר היום, להגיד איפה צריך את האגודה יותר ואיפה פחות, והאגודה תשמע ותענה על הצרכים שלהם".