אין ספק, מדינת ישראל היא בין המתקדמות בעולם בכל הקשור לזכויות להט"ב. את רוב הזכויות היה חייב בית המשפט העליון לכפות על המחוקק, על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
יחד עם זאת, אין זה אומר שהמצב כאן מזהיר. המחוקק, לעומת זאת, היה במשך שנים רבות הומופוב או אחד הממלא פיו מים אל מול ההומופוביה. וחלק מחברי הכנסת שלנו נקטו בגישה של: "אני עושה טובה להומואים שאני לא מפלה אותם".
לישראל יש עדיין מה ללמוד ממדינות רבות
נכון, בשנים האחרונות, עם עליית המודעות לנושא, הרבה מאוד חברי כנסת שינו את עורם, חברי כנסת צעירים יותר ומודעים יותר נכנסו לכהן, וחלקם אף החלו לגלות אהדה לנושא.
ההסתה הפרועה של חברי הכנסת מסיעות הימין, הסיעות החרדיות והסיעות הערביות הושתקה כמעט קליל בבית המחוקקים לאחר פיגוע הירי בברנוער לפני שנתיים. מה חבל שצריך היה לקרות אסון כדי להבין שיש סיכוי סביר שדמם של מדריך נוער ונערה הוא תוצר של אותה הסתה.
אך למרות שהחקיקה בישראל נחשבת לליברלית, ישנן לא מעט מדינות בעולם המערבי שלישראל יש הרבה מה ללמוד מהן. להלן כמה מהנושאים החשובים, בהם ישראל מפגרת אחר מדינות מערביות בנושא זכויות בסיסיות, שאמורות להיות מובנות מאליהן.
לקראת השנה האזרחית שחלה יום, החלטנו להאיר את הנושאים העיקריים, שהקהילה הגאה נדרשת להעלות לסדר היום הציבורי, מתוך תקווה שהשנה נוכחית תביא עמה בשורות טובות לכולנו.
הזכות להינשא בישראל
למרות שסקרים רבים מצביעים כי רוב גדול בציבור תומך בזכותם של בני זוג מאותו מין להינשא, המעמד הכי קרוב שאליו יכול להגיע זוג כזה הוא ידועים בציבור. ידועים בציבור הוא מעין פתרון ברירת מחדל גם להטרוסקסואלים, שאינם יכולים להינשא ברבנות.
עם זאת, זוגות של הומואים ולסביות אינם זוכים בחקיקה לאותם זכויות, ונאלצים בכל פעם להיגרר לבתי משפט כדי שיכפה על המדינה שלא להפלות אותם בנושאים כמו דיני ירושה, אימוץ ואזרחות.
עיקר הבעיה נעוץ בכניעה לסיעות הדתיות, שלא לאפשר נישואים אזרחיים בישראל, גם לא לזוגות הטרוסקסואלים. אין ספק שברגע שיאושרו נישואים אזרחיים לפסולי חיתון, לא ניתן יהיה להפלות הומואים ולסביות, שכן אפליה שכזאת לא תעמוד במבחן בג"ץ.
הזכות להינשא בחו"ל
לעומת זאת, במדינות הבאות יכולים הומואים ולסביות להינשא וליהנות מכל הזכויות: הולנד, בלגיה, ספרד, פורטוגל, קנדה, דרום אפריקה, נורבגיה, שבדיה ואיסלנד.
כמו כן, גם במחוז הפדרלי של מקסיקו סיטי מאפשר החוק נישואים חד-מיניים, כמו גם במדינות הבאות בארצות הברית: ורמונט, ניו יורק, ניו המפשייר, מחוז קולומביה, קונטיקט, מסצ'וסטס ואיווה.
הזכות להורות
על פי הפסיקות האחרונות, יכולים כיום זוגות של הומואים ולסביות לאמץ ילדים ולחיות בתא משפחתי משותף, והדבר שם את ישראל בשורה אחת עם מדינות נאורות ומתקדמות. הדבר בהחלט מקל על מצב שבו רוצה אדם לאמץ את ילדיו הביולוגיים של בן זוגו.
אך מה קורה כאשר בני זוג מאותו מין רוצים לאמץ יחד? במקרה הזה, הכניעה של הפוליטיקאים לדתיים מקשה מאוד על התהליך. על פי החוק הקיים בישראל, על הילד המאומץ להיות בן אותה דת של המאמץ. כמות הילדים היהודים המועמדים לאימוץ קטנה בהרבה משאר הילדים בעולם הזקוקים למשפחה.
בכל הקשור לפונדקאות, עלה לאחרונה הנושא לכותרות, לאחר שמשה לניאדו ובן זוגו החליטו על להיאבק בחוק, המתיר רק לזוגות סטרייטים להיעזר בשירותי פונדקאות. נכון להיום, הומואים, המעוניינים להשתמש בשירותי פונדקאות יכולים לעשות זאת רק בחו"ל, בהליך מורכב ויקר מאד, שעשוי להאמיר עד לכדי 150,000 דולר.
חינוך נגד הומופוביה
בתחום הזה ישראל היא מהנחשלות בעולם המערבי. כמות בתי הספר שמזמינים הרצאה של ארגון חוש"ן, הפועל להסברה נגד הומופוביה בבתי ספר, היא מצחיקה. ומעבר לזה, כמעט שלא מלמדים דבר בנושא, אם בכלל.
נאמר כבר לא מעט, כי בתי הספר, במובנים רבים, הם התשובה לתחושת הבדידות של הנער ההומו, שבמרבית המקרים הבית, שאמור להיות הקן החם, הוא המקום המפחיד ביותר.
כך למשל, בראיון שערכתי פעם עם אלעד קליין, בעת שכיהן בתפקיד יו"ר העשירון האחר, תא הסטודנטים הגאה של ירושלים, הוא סיפר על תיכון במודיעין, שכאשר חוש"ן פנה אליו כדי להציע לו שירות הרצאות, נתקל ביועצת שענתה לו: "לא, זה בסדר, אצלנו בבית הספר אין תלמידים הומואים ".
ולא, יועצת יקרה (וזאת בהסתמך על לא מעט עדויות), הדבר האחרון שצריך להגיד לילד שאומר לך בהחלטיות שהוא הומו זה: "חכה, אולי אתה מבולבל". אם הוא לא אמר לך שהוא מתלבט, מדוע את מנסה להביא אותו בכח למקום של בלבול.
לעומת זאת, כמעט בכל מדינות מערב אירופה, בקנדה, בדרום אפריקה, בארגנטינה, בברזיל ובמדינות שונות בארצות הברית ישנה תוכנית שלמה לחינוך נגד הומופוביה ולמניעת ההתנכלות כלפי ילדים.
חוקים נגד אפליה
בספר החוקים הישראלי המונח "נטייה מינית" כמעט אינו מופיע. החוק היחיד בו הצלחנו למצוא את המונח, הוא בחוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, על פיו הטרדת אדם על רקע נטייתו המינית היא הטרדה מינית. לעומת זאת, בכל נושא אחר החקיקה אינה כוללת את המונח, וגם כאן נדרשים הומואים להילחם באפליה באופן אקטיבי, כמו מחאות, פניה לגורמים בכירים ועתירות משפטיות.
בעצרת לציון יום השנה לרצח בברנוער, סיפר ח"כ ניצן הורוביץ כי כאשר ביקש להכניס את נושא הנטייה המינית לחוק נגד הסתה, נתקל בהתנגדות של שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, שאמר לו מפורשות: "אני לא אתן שהמילים 'נטייה מינית' יירשמו בספר החוקים בישראל". לו רק היה קורא את החוק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה.
לפיכך, ישראל מפגרת בנושא אחרי מרבית המדינות בעולם המערבי. דרום אפריקה הייתה הראשונה לחוקק חוקים נגד הומופוביה, עם נפילת משטר האפרטהייד בשנת 1990. ככה זה, מי שחווה אפליה על בשרו, מסוגל להבין את טעמה המר אולי יותר מכל אחד אחר.
חוקים מפורשים האוסרים על אפליה על רקע נטייה מינית במרבית תחומי החיים, אם לא בכולם, קיימים כמעט בכל מדינות מערב אירופה, בקנדה, בדרום אפריקה, בארגנטינה, בארצות הברית, בברזיל ובקולומביה.
זכויות טרנסג'נדרים
מדינת ישראל אמנם מסייעת לטרנסג'נדרים בתהליך של שינוי מין ובטיפולים הורמונליים, אולם הדבר כפוף להחלטת הוועדה לשינוי מין במשרד הבריאות. ארגוני זכויות אדם רבים, בהם רופאים לזכויות אדם, ביקרו בחריפות נוהל זה, וטענו כי הוא משפיל.
מלבד זאת, לא צריך להיות גאון כדי להבין שוועדה לא אמורה לקבוע עבור אדם את המגדר שהוא נתון בו. ועדה לא אמורה לשלול מאדם את צלם האנוש שלו. במשרד הפנים דורשים מטרנסג'נדרים לעבור ניתוח לפני שינוי סעיף המגדר בתעודת הזהות, כאילו מה שיש לבן אדם בין הרגליים – זה מה שחשוב.
ולא מדובר בעניין של מה בכך. טרנסג'נדרית הלבושה בבגדי אישה תיתקל בבעיות רבות כשהיא נושאת תעודת זהות עליה כתוב "זכר" – החל מקושי לשכור דירה או לעמוד מול פקיד בנק וכלה בהתעקשות של שוטרים שאוהבים להטריד טרנסג'נדריות (ולא חסרים כאלה, למרבה הצער) לפנות אליה בלשון זכר, מבלי לגלות מינימום של כבוד.
לפני מספר חודשים החליטו בארצות הברית לאפשר לטרנסג'נדרים לשנות את סעיף המגדר בדרכונם, על פי הצהרה אישית בלבד, ללא כל צורך בהליך כלשהו. בבריטניה ובאוסטרליה הגדילו לעשות, והוסיפו לקטגוריית המגדר בדרכון, מלבד "זכר" ו"נקבה", גם את הסעיף "לא מוגדר", כדי לסייע לג'נדרקווירים או למתלבטים.
>> לרשימה המלאה של היכל הקהילה