מוזיאונים הם לא הדבר הכי סקסי בעולם, ומצד שני, גם לא המרתפים של תחנה מרכזית. מה שנקרא גלורי הול, לרוב חור במידה סבירה, מתפקד כפתח גישה לאיברים החיוניים למין אנונימי, ומוכר בעולם הקרוזינג. אז איך הגיעה דלת ישנה וחבוטה עם חור בחצי הדרך למטה להיות מוצגת במוזיאון? מוזיאון ווסט אוסטרליה אימץ את המוצג הדביק לחיקו, שנתרם בידי ניל באקלי, ההומו שהציל את הספוט האהוב עליו לפני הריסתו ב-1997.
באקלי הודיע בראיון: "אני בטוח שהמיצג יעלה זיכרונות נעימים בהרבה מבקרים שלקחו חלק בתרבות הביט, כדרך ליצירת חברות, קשרים וקוויקי בין הומואים".
אנחנו לא לגמרי בטוחים כמה חברויות נרקמו דרך החור המדובר, טרם שמענו על גלורי הול שהוביל לחברות מופלאה. "ביטס", כך הוא קורא לאתרי הקרוזינג, "היו חלק חשוב מחיי החברה והתרבות של הקהילה הגאה: הם היוו מקום נהדר להיפגש, להכיר חברים ולמין אנונימי נהדר. לא מדברים לעיתים קרובות על תרבות הביט, אבל רוב הקהילה הגאה הייתה שם מתישהו".
אמנם סמל תרבותי שנוי במחלוקת, הגלורי הול ואתרי הקרוזינג שהולכים ונעלמים, הם במידה רבה מזכרת לזמנים בהם היה איסור על הומוסקסואליות באוסטרליה, בישראל ובמקומות אחרים. טריטוריות הקרוזינג מידלדלות, בעיקר בגלל שהתחום עבר לאתרי היכרויות, אבל הם עדיין פופולריים בקרב חלקים בחברה בהם האיסור על הומוסקסואליות חמור במיוחד.
>> "בן הזוג שלי הדביק אותי ועוד שבעה גברים ב-HIV"
>> "כשהיה צלצול, עידו נתן לי יד וככה הלכנו לכיתה"
>> לא רק "מה מחפש?": 5 טיפים משני חיים לגריינדר
אלכס קול, בכיר בהנהלת המוזיאון, מסביר את ההחלטה להציב את הפריט ההיסטורי: "לעיתים קרובות אנחנו טוענים שמוזיאונים הם מרחב בטוח לרעיונות לא בטוחים. מקום בו אתה יכול לחקור נושאים שנויים במחלוקת, לפעמים מחרחרי ריב, ואפילו מתעמתים באופן אחראי ומדוד וללא עוינות, כך אנו מקווים".