איפה הנשים? זאת שאלה שלא מעט הומואים הטיחו לאורך השנים בנשות הקהילה. מדוע אתן לא מגיעות להפגנות? ומדוע רואים פחות פעילות ומתנדבות בארגוני הקהילה? מנגד, מהצד הנשי  עלו לאורך השנים טענות קשות של נשים על הדרת נשים. החלטנו להפשיל שרוולים ולבדוק האם יש ממש בטענות האלה? התוצאות מפתיעות.

נתונים שאספנו מארגונים שונים בקהילה הגאה, מצביעים על כך שאכן, כמעט בכולם, יש פחות נשים שמתנדבות מגברים בקהילה, אבל זה לא בקרב ההנהגה. באוכלוסייה הכללית, אגב, המצב דווקא שונה, סקר של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי שבדק את שיעורי ההתנדבות באוכלוסייה הכללית, מצא כי נשים וגברים נוטים להתנדב בשיעורים כמעט זהים (50% מהמתנדבים בארץ הם גברים, לעומת 47%). אל מול הנתונים האלה, הפערים הקיימים בקהילה הגאה בולטים אף יותר. בחוש"ן למשל מדווחים על 44% מתנדבות רשומות מול 56% מתנדבים רשומים, אם כי המצב בפועל עגום יותר. "מה שרואים בפועל זה שנשים רשומות, הן מגיעות, עושות את ההכשרה, אבל כשצריך לעשות את ההתנדבות בפועל, אז יש יותר גברים. ולצערי הרב אנחנו מגיעים לפעמים למצבים שיש שני גברים או  גבר לבד שמעבירים סיפור אישי במקום גבר ואישה", אומרת יהלי בן עמי ויטנברג, מנכ"לית חוש"ן.

אין תמונה
יהלי בן עמי ויטנברג

ב'בית הפתוח' בירושלים התמונה שונה במקצת - שם, לדברי יו"רית הוועד המנהל, דנה שרון, יש שוויון מלא בין המתנדבות למתנדבים, "אך איפה שאנחנו רואים פער זה דווקא בצריכת השירותים. אנחנו רואים שבפעילויות השונות שני שליש מהמשתתפים הם גברים, ונשים הן רק שליש. למשל, בקבוצת המבוגרים של 45+, יש לנו שתי קבוצות של גברים עם 15 משתתפים כל אחת, וקבוצה אחת של נשים, עם 10 משתתפות", אומרת שרון.

חלק מהפערים אולי נובעים מהאפליה הקיימת כנגד נשים בשוק העבודה בישראל, המשפיעה על היכולת של נשים למצוא זמן ולהתנדב. "משק בית של נשים, ובעיקר של שתי נשים, בדרך כלל מרוויח הרבה פחות ממשק בית עם גבר או שני גברים, וזה גורם לכך שהרבה יותר קשה להתנדב כי צריך לעבוד כל הזמן בשביל כסף", טוענת מנדי מיכאלי, מנכ"לית משותפת באיגי. "וזה דבר שרואים אצלנו, יש אצלנו מתנדבות שמתנדבות שנה אחת, ופשוט אומרות לנו שהן לא יכולות להמשיך עוד שנה כי הן צריכות את הזמן שהן משקיעות באיגי לעבוד כדי להרוויח כסף. זה כמות נשים בשנה שאני יכולה לספור אותה בשתי ידיים. האמירה 'אני לא יכולה להמשיך להתנדב כי אני לא מרוויחה מספיק כסף, וההתנדבות לוקחת לי זמן שאני יכולה לעבוד בו', זה משהו שאני לא שומעת מגברים - רק מנשים", מוסיפה מיכאלי.

ענת ניר, חברת ועד מנהל באגודה ומתנדבת שנים רבות בארגוני הקהילה השונים, שותפה לדעתה של מיכאלי וטוענת כי "היכולת להתנדב היא נקודת תורפה רצינית של נשים. גברים מתפרנסים יותר מאתנו, נמצאים בעמדות בכירות יותר מאתנו, יותר מנהלים ויותר אחראים על הלו"ז שלהם. ואילו אנחנו יותר אחראיות על טיפול במשפחה, טיפול בקרובים, טיפול בהורים וילדים, טיפול במשק הבית, ואנחנו גם מתפרנסות ומרוויחות פחות, אז אנחנו יכולות גם להרשות לעצמנו להתנדב פחות", היא טוענת.

נשות הקהילה, ענת ניר (צילום: זיו שדה)
ענת ניר|צילום: זיו שדה

העובדה שלנשים קשה יותר להתנדב בארגוני הקהילה לאורך זמן, משפיעה גם על היכולת שלהן להתברג לעמדות מפתח ו/או עמדות בתשלום בקרב ארגוני הקהילה, שכן פעמים רבות הארגונים נוטים לבחור לתפקידים בשכר מתנדבים ותיקים ופעילים על מנת לעודד את המוטיבציה והמעורבות של הפעילים.  

האם התקציבים ישתנו?  

"בקדנציה הקודמת שלי באגודה", אומרת חן אריאלי, יו"רית הוועד המנהל החדש של האגודה (יחד עם אימרי קלמן) "כל דרישה או בקשה שלנו, אמרו לנו 'אתן רוצות? תעשו! אתן מרגישות שאין פרויקטים לנשים? לכו תביאו כסף ותעשו' שזאת אמירה מכעיסה שאומרים אותה לנשים בכל מקום שהן נמצאות בו. כי לא, אנחנו האגודה, ואנחנו צריכים לדאוג שיהיו פרויקטים לכולם, ואם אין עכשיו פרויקטים לנשים, אז בואו נשב בתכנון התקציב השנתי, ונחליט שאיקס מהתקציב מופנה לפרויקטים כאלה. ובעבר פשוט לא הייתה חשיבה כזאת באגודה", אומרת אריאלי.  

"אני יכולה להעיד שבכל מיני צמתים בפעילות שלי בקהילה הגאה הרגשתי כעלה תאנה. הרבה פעמים גיליתי שבעצם השתמשו בזה שאני אישה ולא באמת קיבלתי קרדיט, יכולת לקבל החלטות, יכולת השפעה או כסף", ניר מאשימה.

"הקהילה הגאה היא באופן היסטורי קהילה מאוד גברית, וזה לא רק קשור למי מוביל את הארגונים", אומרת מיכאלי שהחלה לפני 8 שנים וחצי להיות פעילה באיג"י. "הכוונה למשל היא גם להנהגה הלא-פורמלית של הקהילה, ההנהגה היחצ"נית נקרא לזה, שהיא כולה גברית, ובנראות של הקהילה, בשטח, רואים בעיקר גברים בפרונט. וברגע שאת אישה כמוני, ויש מרחב שהוא מאוד גברי, ורוב האנשים מסביב הם גברים, אז פחות נעים לנו הנשים שם, ופחות נעים לנו לדבר, ולהיות בולטות ולקחת תפקידים. עד לפני שנתיים וחצי שלוש, הייתה הדרה ומיזוגיניה מובנית בארגוני הקהילה, כולל באיגי. הנהגת הארגון גם זו שקיבלה שכר וגם הוועד המנהל, היו רובם גברים, רק 30% מהמתנדבים היו נשים, והדמויות הכי מזוהות עם הארגון היו גבריות, וכן, היתה אווירה גברית וזה היה מאוד מורגש. מצד שני, בשנתיים שלוש השנים האחרונות איגי זה עולם אחר. בשלוש השנים האחרונות יש הרבה דברים שהשתנו באיגי, והשוויון המגדרי שקיים היום בקרב המתנדבים והמתנדבות זה אחד הדברים שרואים כלפי חוץ", מספרת מיכאלי.

נשות הקהילה, מנדי מיכאלי (צילום: מורן דנקנר)
מנדי מיכאלי|צילום: מורן דנקנר

לאורך השנים התחושות האלו התבטאו גם בפרישות של נשים מפעילות בארגוני הקהילה והקמת ארגונים נפרדים (כגון קל"ף ומטה המאבק הלהט"בי), בביקורות נוקבות של נשים להט"ביות על ארגוני הקהילה לאורך השנים, וכן, גם בהחלטה - מודעת או שלא מודעת - של נשים שלא להיות פעילות במסגרת ארגוני הקהילה. במרוצת השנים, הארגון שהפך אולי לסמל הכי מובהק של תחושות ההדרה והאפליה של נשים בקהילה הוא האגודה. רק בספטמבר האחרון פרשו מהוועד מספר נשים (אחת מהן הינה חן אריאלי) על רקע מה שהם כינו "מיזוגיניה, פטריארכיה וחוסר יכולת אמיתית לשנות". מיכל שר, אחת מחברות הוועד שפרשו, הסבירה את הסיבות לפרישתה בסטטוס שזכה לתהודה רבה בפייסבוק:

אין תמונה
הסטטוס

שר מספרת ש"גם אחרי שנבחרתי אז כחברת ועד, ועם כל הרצון שלי והניסיונות שלי להוביל שינוי, הרגשה שממש יש לי אפשרות לשנות - לא היתה לי. לנסיעות החשובות לגיוסי כספים ולמטרות חשובות אחרות, אנחנו לא היינו אלא ששולחים, ואותנו שלחנו רק לנסיעות ייצוגיות חמודות כאלה. הסטטוס הזה לקח מבחינתי המון אומץ לכתוב אותו, כי זה היה די לשרוף גשרים חשובים בקהילה עם אנשים שהם בעמדות מפתח. אבל היה לי חשוב לכתוב אותו כדי להציף את מה שקורה שם".  

למרות הפרישה הסוערת, לפני כמה חודשים החליטה אריאלי, יחד עם ענת ניר ואישים נוספים לשוב לאגודה, וכאמור, כיום היא מכהנת כיו"ר הוועד וניר כחברה בוועד של האגודה. שתיהן מתחייבות כי יעשו את כל מה שהן יכולות כדי לשנות את ההדרה שהן חשו בה לאורך השנים באגודה.

"אנחנו עכשיו ועד חדש ואנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות ועכשיו מגייסים כל שבוע שלוש מתנדבים או מתנדבות לפרויקטים מדהימים וחשובים שהרבה מהם פועלים באופן ישיר לקידום נשים. להגיד לך שהאגודה כבר מייצגת והכל בסדר, אני לא יכולה. האגודה עדיין לא מייצגת, אבל אני יכולה להגיד שבכל השנים שלי כפעילה בקהילה, עד היום לא הרגשתי כזאת מחויבות מצד חברי וחברות הוועד לשינוי פני המצב, והבנה עמוקה לחשיבות של השינוי. אז אני אופטימית שיחד נצליח לשנות את המצב הקיים", מצהירה ניר.  

אריאלי, יו"ר הוועד החדש, מסמנת מטרות ומשחררת הצהרות לא פחות מרחיקות לכת - "אני יכולה להתחייב שבתקציב הבא שלנו נדאג שיופנו תקציבים לא רק לנשים אלא גם לטרנסג'נדרים שגם הם בהיסטוריה של האגודה קיבלו פחות ביטוי", היא חושפת. "אנחנו קיבלנו לידיים ארגון עם מחויבות לקהילה, וקיבלנו אשראי ואנחנו צריכים לדאוג לקיים. אבל זה לא קל, קיבלנו ארגון בן 40 שנה, עם הרבה מטענים עודפים כלפיו, אבל לאט לאט התפיסה ההיסטורית לגבי האגודה מתחילה להשתנות. אנחנו בוועד החדש מחויבים לתהליך הזה, מחויבים להחזיר את האגודה לרלוונטיות שלה, למה שהאגודה צריכה להיות, להפוך אותה למשהו חדש", אומרת אריאלי.

מחויבות גוברת לפלורליזם קהילתי בקרב ארגוני הקהילה

למרות התחושות הקשות שהתעוררו בקרב נשים פעילות לאורך השנים, חשוב לציין שבשנתיים האחרונות ניכרת אווירת שינוי, ובימים אלו לא מעט ארגונים מובלים על ידי נשים. כיום, בראשות 'הבית הפתוח' בירושלים עומדות שתי נשים (דנה שרון- יו"ר, שרה קלה - מנכ"לית), מנכ"לית חוש"ן היא יהלי בן עמי ויטנברג, איגי מונהג על ידי מנדי מיכאלי ורן ליבל במנכ"לות משותפת, 'הבית הגאה' בבאר שבע מונהג גם הוא בהנהגה משותפת של ארין שיבובסקי וברק עטר, את 'בית דרור' מובילה יעל דורון, וכאמור, רוחות השינוי אף הגיעו לאחרונה גם לאגודה. גם בתאים הגאים השתנתה קצת התמונה, וכיום התא הגאה במפלגת העבודה מונהג על ידי גבר ואישה (ניב סוניס ונועה גולני), ו'התא הגאה' של יש עתיד מונהג על ידי זהורית שורק (שגם שובצה במקום ה-19 ברשימת המפלגה לכנסת) - שהיא האישה היחידה שמובילה לבדה תא פוליטי.

נשות הקהילה, חן אריאלי
חן אריאלי

הנראות הגוברת של נשים בעמדות מפתח בקהילה הגאה משפיעה עמוקות גם על מחויבות הארגונים לייצוג הגוונים השונים של הקהילה הגאה ולשיקוף הפלורליזם הקיים בקרב קהילת הלהט"ב. "ברגע שיש נשים בעמדות מפתח, הרגישות לנושא של הגיוון הקהילתי עולה, והארגון נהפך גם ברמת השיח נגיש, מכיל ומקבל יותר, גם לנשים וגם לקהילה הטרנסג'נדרית. בתור אוכלוסייה מוחלשת, אנחנו הנשים הרבה יותר רגישות לנושאים האלה", קובעת שר.  

"מה שהביא יותר נשים לאיגי, זה לא רק שיש עכשיו מנכ"לית אישה, אלא גם ששיח על פמיניזם ועל מגדר מתקיים עכשיו באופן קבוע בארגון", מסבירה מיכאלי. "|המטרה היא שהנושאים האלו תמיד יהיו במודעות ובשיח".

גם בן עמי ויטנברג בטוחה שהעלייה במספר המתנדבות קשורה לעבודה ממוקדת שנעשית בחוש"ן בנושא. "חשוב לנו מאוד המגוון הלהט"בי בכלל ולא רק המגוון המגדרי. אנחנו משקיעים המון מאמצים בלפנות לקהלי יעד שאנחנו מרגישים שחסר לנו בחוש"ן וכדי לעשות זאת הבנו שהשיווק צריך להיות שיווק ממוקד. למשל, כדי להגדיל את הנוכחות הטרנסית בחוש"ן, השקנו לאחרונה את פרויקט 'טרנספורמציה' יחד עם 'מעברים', בו לוקחים חלק 15 טרנסים/יות ומטרתו מתן כלים והעצמה של המשתתפים ", בן עמי ויטנברג מספרת.   

גברת, את כבר מתנדבת?     

יחד עם זאת, המצב רחוק עוד מלהיות מושלם, ויש עוד הרבה לאן להתקדם. מיכל שר ממהרת לסמן את היעדים הבאים העומדים בפני נשים בקהילה הגאה. "יש עוד כמה מקומות שנשים עוד לא נכנסו אליהם וצריכות להיכנס לשם ברבאק - שזה העירייה והמרכז הגאה. אלו המקומות שקובעים את התקציבים של הקהילה וסדר היום, ולכן חייב שם יותר נשים", שר קובעת.

דוגמא לעד כמה יש 'למרכז הגאה' עוד מקום להשתפר מבחינת הגיוון הלהט"בי ניתן למצוא בדבריה של רייצ'ל גרגור, פעילה ביסקסואלית מבאר שבע, שמספרת ש"רק בשבוע שעבר היתה לי פגישה עם מתנדבת במרכז הגאה במסגרת ההתנדבות שלי בחוש"ן, ובמהלך השיחה עלה באופן טבעי העובדה שאני ביסקסואלית. המתנדבת מיד עצרה אותי ואמרה לי שהיא משתתפת באירוע של המרכז הגאה לקראת יום ההבנ"ה, ושכרגע אין שולחן עגול בנושא ביסקסאוליות כי מארגני האירוע, להט"בים בעצמם, לא מכירים ביסקסואלים או ביסקסואליות שיכולות לנהל אותו: תירוץ שחוזר על עצמו. אם לא הייתי פוגשת במקרה את המתנדבת הזאת, אני מבינה שפשוט לא היה ייצוג ביסקסאולי שם.

למרות שהמצב עדיין רחוק מלהיות מושלם, כל הנשים עמן דיברנו, מסכימות כי אנחנו נמצאות בפתחה של תקופת שינויים, ושהדרך הכי טובה להמשיך בה היא להגדיל את מספר הפעילות בקרב ארגוני הקהילה. "אני ברמה האישית מרגישה שאנחנו בצומת מאוד חשוב ומיוחד כרגע", אומרת ניר. "השינויים שהתרחשו עד כה, לא קרו כי איזשהו גבר החליט לוותר על תפקידו אלא כי נשים לקחו אחריות, באו, פעלו, התנדבו וצמחו בארגונים האלה. ועכשיו זה הזמן להשלים את המהלך. זה שיש נשים בוועד המנהל של האגודה למשל, זה נחמד, אבל זה עדיין לא אומר שמעכשיו התקציבים של העירייה יתחלקו באופן שווה, או שיהיו יותר פרויקטים של הארגונים לטובת הקהילות השונות. עכשיו הגיע הזמן לתיקון אפליה. אנחנו צריכים בארגונים לבוא ולראות אלו פרויקטים מעצימים נשים, אלו משרתים נשים, אלו מעצימים טרנסיות וכו'. אבל כל הדברים האלה לא יקרו מאליהן אם לא יהיו נשים שייכנסו לארגונים ויפעלו בהם. אם אנחנו נישאר הנשים היחידות בארגונים האלה, אז כל השינוי הזה ייתקע ולא יתקדם. כל אישה שתיכנס עכשיו לארגונים האלה, ותעבוד עם הנשים שכבר שם, ותרים עוד פרויקט ועוד פרויקט לטובת נשים - זה יהיה מנוע אדיר לשינוי ותיקון, וזה יאפשר לפרוע את האשראי הגדול שהנשים בעמדות מפתח בארגונים קיבלו", מסכמת ניר.