תומאס מאן היה פועל פשוט שחי במאה ה-18 ובילה את ימיו ביצירת לבנים מחימר, עד הרגע שבו מאס בעבודה הקשה והחליט להפוך לשודד חסר רחמים שהטיל אימה באנגליה וצרפת. סיפור החיים יוצא הדופן שלו תועד בספר קצר שהודפס ב-1750 ונכתב בבוקר יום הוצאתו להורג, על ידי הסוהר שהקשיב לזיכרונות שלו, שכללו סיפורי הברחה, שוד וגם סיפור מפתיע על ניסיון פיתוי מיני על ידי גבר.
הספר הקצר והנדיר נרכש לאחרונה על ידי מוזיאון "הורשם" האנגלי, והוא מסכם את חייו הקצרים של הפושע, שנתפס על שוד סניף דואר ונידון למוות בתלייה. בין הסיפורים הרבים, מתחבא סיפור שאיש לא חשב למצוא בספר שנכתב לפני כמעט 300 שנים - בזמן שהתארח בפונדק בסאות'המפטון, הצטרף אל מאן בחדרו בנו של בעל המקום, שעבד כספר, וסיפר שהוא ממתין לחבר.
השניים ניהלו שיחה טובה ובשלב כלשהו עבר בנו של בעל הפונדק להתיישב ליד מאן על מיטתו וביקש ממנו לשכב לצידו. מאן הסכים ולבש חולצה, אבל אז פנה אליו הספר עם שורת הפתיחה המתוחכמת "אני אוהב לשכב עם גבר עירום". למרות הזמנים, נדמה שמאן לא נבהל מההצעה הבוטה, אלא הסתקרן ממנה, הוריד את החולצה וניסה לזרום עם העניין. "הוא לא שהה זמן רב במיטתי, אבל הוא החל לנגן בחלקים שלא היו בקנה אחד עם חוקי הטבע", סיפר מאן ברגעים האחרונים של חייו. "חיפשתי מילים שיביעו את הבלבול, ההפתעה והתשוקה שלי מההצעה שלו".
בסופו של דבר, הפגישה בין השניים לא זרמה כל כך, כי מאן מספר שהגבר הצעיר ברח לאחר שמאן איים עליו באולר. יום למחרת הסטוץ הכושל, בנו של בעל הפונדק סיפק הרבה תירוצים להתנהגות שלו. למרות זאת, הפושע הנמלט היה סלחן הרבה יותר ממה שהיה אפשר לחשוב, והוא העיד כי אין לו זכות לשפוט אנשים אחרים, זאת משום שהוא בעצמו ביצע לא מעט פשעים.
"זה היה משהו שלא נתקלתי בו לפני, או מאז, אבל הייתה בי מספיק פילוסופיה כדי להבין שיהיה חבל לחשוף את האיש הצעיר, למרות שביצע חטא נורא", הוא סיפר אז בהכלה וקבלה יוצאת דופן לתקופה. "אנו מבצעים פשעים מעבר למקובל, לכן עלינו להביע רחמים - כי אף גבר לא יכול להיות בטוח שאם יתקל באותו פיתוי, היה מצליח לעמוד בו".
אוצר המוזיאון, ג'רמי נייט, סיפר לגרדיאן כמה ראוי לציין לשבח את מאן על התגובה המכילה הזו ועל כך שבחר רגעים ספורים לפני מותו לשתף את הציבור הרחב בסיפור. "לתת מקום לסיפור הזה בווידוי שלו, המקום היחיד שהיה לו לתת דין וחשבון לציבור ולעצמו, זו בחירה מעניינת", הוא אמר. "המדפסת הייתה יכולה להתקלקל ולא לכלול את המידע הסודי. הסופר היה יכול לבחור להשאיר את המידע הזה בחוץ, אבל שניהם חשבו שזה סיפור שחשוב לספר. מאן קבע במילותיו כי למרות שהדבר נתפס כחטא, התגובה שלו הותנתה על ידי נורמות חברתיות וחינוך. הוא לא היה כל כך בטוח שהוא התרגש מהבחור, אך מי אנו שנשפוט כשאנו מגיבים באותה צורה? רצון לסובלנות וקבלה – זה הוא טבע האדם".