כבר בפרק הראשון של סדרת הלהיט של נטפליקס, "מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", אנחנו פוגשים את טרייסי אדוארדס - האדם שהוביל ללכידתו של הרוצח הסדרתי האכזר. הוא היה קרוב מאוד להפוך לקורבן ה-18 של "הקניבל ממילווקי", אבל הצליח בדרך נס להימלט מזרועותיו האכזריות ולהוביל את השוטרים היישר לדירתו.
אדוארדס, היום בן 63, היה בן 32 ביום שבו הגיע לדירתו של דאהמר, וריאן מרפי, שהפיק את הסדרה, השתדל להישאר נאמן, פחות או יותר, לסיפור המצמרר שלו. כפי שמתואר בסדרה, אדוארדס אכן פגש את דאהמר בבר הגאה במילווקי בזמן שבילה שם עם שני חברים, ודאהמר אכן סיפר לקבוצה שהוא "צלם מקצועי" והציע לשלם כסף אם יסכימו לדגמן עבורו בעירום. אדוארדס, שהיה זקוק לכסף, הסכים להתלוות אליו, וחבריו אמרו שיגיעו מאוחר יותר לדירה, אך דאהמר נתן להם כתובת מזויפת.
את הסיפור המצמרר על "חמש השעות בגיהנום" סיפר אדוארדס בפירוט רב במשפטו של הקניבל, בו הוא היה עד מפתח. הוא סיפר על הדרך לביתו, תיאר אווירה "חברותית", נזכר בריח הנורא שבדירתו וסיפר כי האמין לכל שקריו של דאהמר, שטען כי הריח נובע מצינור ביוב שבור. ומה בנוגע לקופסאות החומצה ההידרוכלורית שנחו בסלון? הם היו ל"ניקוי לבנים".
השניים התיישבו על הספה, שתו כוסית ודיברו על הצבא האמריקאי - דאהמר שירת תקופה קצרה בכוחות המזויינים עד שסולק, ואילו אדוארדס נולד למשפחה משרתת צבא וגדל בבסיס צבאי. האווירה הידידותית התהפכה ברגע שאדוארדס הסיט לשנייה את המבט, אז דאהמר ניצל את ההזדמנות, אזק את הקורבן והצמיד סכין לבית החזה שלו.
על פי עדותו של אדוארדס, דאהמר אמר לו כי ירצח אותו אם לא יענה לדרישותיו והוביל אותו לחדר השינה שלו, שם אדוארדס המבוהל ראה מיכל בנפח של 57 גלון, ממנו יצא הריח המחריד אליו שם לב בכניסה לדירה. הם ישבו על מיטתו המוכתמת בדם של הרוצח וצפו בסרט "מגרש השדים", אז גילה דאהמר לקורבן כי הוא בכוונתו לעקור את ליבו ולאכול אותו.
אדוארדס השתדל לשמור על קור רוח ככל הניתן וניסה לשכנע את דאהמר ששניהם חברים וכי אין לו כוונה לברוח. הוא המשיך לרצות את הקניבל, עד שברגע אחד של היסח דעת אדוארדס חבט בראשו של דאהמר, ברח מדירתו והזעיק שוטרים. גם ברגע ההימלטות מהדירה, שיחק המזל לידיו: "רצתי לכיוון הדלת וכנראה שאלוהים היה בצד שלי, כי היו שם שמונה מנעולים אבל איכשהו בחרתי את המנעול הנכון מבין כולם", סיפר מאוחר יותר לעיתונאי.
השוטרים ליוו את אדוארדס לדירתו של דאהמר, שם מצאו במהלך החיפוש מספר גולגולות אנושיות, חלקי גוף מבותרים, תמונות פולארויד רבות המתעדות את ההתעללות שחוו קורבנותיו וציוד מטבח שהעלה כי דאהמר בישל ואכל חלקים מקורבנותיו. דאהמר נעצר בו במקום בחשד לניסיון רצח של אדוארדס, פשע שהוא מעולם לא הורשע בו, לאחר שהודה בזמן המעצר כי רצח 17 גברים אחרים.
משפטו של דאהמר, שנפתח ב-1992, לא התאפיין בניסיון לקבוע אם הוא אשם או לא, אלא האם היה אחראי לכל 17 הרציחות, וחבר המושבעים היה צריך לקבוע האם דאהמר "משוגע או לא משוגע". אדוארדס, שהיה קרוב מאוד לסוף המר של שאר קורבנותיו, היה עד מפתח בפרשה ונאלץ לענות במשפט המתוקשר על שאלות שקשה לדמיין שהיו נשאלות היום, כמו "האם אתה הומוסקסואל?" ו"האם חשדת שהצילומים אליהם הוזמנת היו בקטע הומוסקסואלי?".
אדוארדס הביא עדות ברורה, בהירה ומדויקת בנוגע למה שאירע לו במהלך השעות הטראומטיות בדירתו של דאהמר, ובזמן שפסיכיאטרים מצד התביעה, ההגנה ועצמאיים מטעם בית המשפט כולם הסכימו כי לדהאמר יש בעיות נפשיות רציניות, הם קבעו כי היה אחראי למעשיו. דאהמר נשפט ל-16 מאסרי עולם, אך חי מאחורי סורג ובריח שנתיים בלבד, עד שהוכה למוות על ידי האסיר ששהה עמו בתא.
אדוארדס מעולם לא התמודד עם הטראומה האיומה שחווה, ובמקום טיפול נפשי פנה הקורבן האחרון של דאהמר לסמים ואלכוהול. הפרופיל הגבוה והחשיפה שקיבל במהלך המשפט הובילה לגילוי מספר האשמות באונס, לאחר שזוהה על ידי חוקרי המשטרה מעירו, מיסיסיפי. בשנים שלאחר מכן הוא המשיך לבצע פשעים נוספים והיה מעורב בגניבה, נזק לרכוש ואחזקת סמים.
בשנת 2002 הוא הפך להומלס ופרטיו הנוכחיים אינם ידועים, לכן קשה לקבוע איפה הוא נמצא היום. בשנת 2011 אדוארדס שמו נקשר בפרשת רצח והוא אף הורשע בסיוע לרצח. "הדרך שבה אבחנתי את זה, על קצה המזלג, זה שהמקרה עם דאהמר הפך את טרייסי להאמפטי דאמפטי - הוא בחיים לא הצליח לחבר את החתיכות מחדש בחייו", אמר באותה תקופה מי שהיה עורך דינו של אדוארדס, פול קסיניסקי. "לעיתים הוא אולי היה נראה, בהיעדר מונח טוב יותר, נורמלי, אבל הוא לא היה. הוא בחיים לא הצליח להשיג את חייו בחזרה, והוא צרך סמים ואלכוהול בצורה מוגזמת. לא היה לו בית, הוא פשוט נדד ממקום למקום. אני לא יודע איך או מה הוא היה יכול לעשות כדי להחזיר את הדברים למקומם שוב".
בשלב מאוחר יותר, סיפר קסיניסקי כי אדוארדס "מעולם לא חיפש שום סוג של טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי בעקבות מה שקרה לו. הוא בחר 'לטפל בעצמו' עם סמים ואלכוהול". הוא המשיך והסביר: "הוא לא הלך לטיפול כי זה היה גורם לו להיזכר במה שקרה, אבל הוא דיבר על מה שקרה לו. הוא תיאר את הריח של המוות כשהוא נכנס לדירתו של דאהמר, את הדרך בה הרוצח שם את ראשו על החזה שלו כדי לשמוע את הדופק, ואת הדרך בה אמר 'אני הולך לאכול את הלב שלך'".