בעקבות היציאה מהארון בחודש שעבר של תומס בייטי, ושורת ההתבטאויות שבאו אחריה, השיח על ההומופוביה סביב מגרשי הכדורגל, אם במלתחות או ביציעים, הגיע לדרגה חדשה. כמה שחקנים נוספים יצאו מהארון, שחקני עבר מוכרים, אבל אף לא אחד מהם הוא שחקן כדורגל פעיל. אך מה עם השחקנים שהם במהלך הקריירה שלהם, שיציאה מהארון עשויה להשפיע ישירות על עתידם המקצועי? במכתב אנונימי שפורסם בצהובון המירור, משתף כדורגלן מהליגה הבכירה באנגליה על העינוי שבפחד המתמיד מפני דעה קדומה והומופוביה בעולם הכדורגל.

המכתב, כך מצוין, נעשה בשיתוף עם קרן ג’סטין פאשנו, קרן שהוקמה לזכרו של הכדורגלן הבריטי המנוח, שיצא מהארון ב-1990 וסבל מיחס עוין, עד שהתאבד שמונה שנים לאחר מכן. את הקרן הקימו בנותיו של פאשנו, והיא נועדה לתמוך באופן דיסקרטי בכדורגלנים שמבקשים לצאת מהארון בזמן קריירה פעילה.

כדורגלן בארון (צילום: pixfly, Getty Images)
"הלוואי שלא הייתי צריך לחיות ככה את חיי" | אילוסטרציה|צילום: pixfly, Getty Images
"אני הומו, אפילו לכתוב כזה דבר זה צעד גדול בשבילי", נפתח המכתב. "רק המשפחה וכמה חברים קרובים מודעים למיניות שלי. אני לא מוכן לחלוק את זה עם הקבוצה או המנהל שלי", הוא ממשיך, "ועדיין משהו בתוכי מונע מבעדי להיפתח ולשתף אותם ברגשות שלי. אני מקווה שיום אחד אוכל לעשות זאת".

"ידעתי שאני הומו בערך מאז שהייתי בן 19. איך זה מרגיש להיות ככה? ביומיום, זה פשוט סיוט. וזה משפיע על בריאותי הנפשית יותר ויותר". להבדיל מבייטי, הכדורגלן חושב שאלו לא רק האוהדים שלא יוכלו לספוג את החדשות, כי אם כל המעורבים בעולם הכדורגל סביבו. "המשחק צריך שינוי קיצוני כדי שאשקול לצאת מהארון".

"הלוואי שלא הייתי צריך לחיות ככה את חיי", הוא מצהיר, "אבל המציאות היא שעדיין יש כמות עצומה של דעה קדומה בכדורגל. אינספור פעמים שמעתי ססמאות הומופוביות והערות שנזרקות סתם לחלל האוויר. זה לא מפריע לי במהלך המשחק. אני יותר מדי מרוכז במשחק. אבל כשאני עולה על המטוס או האוטובוס זה מתחיל להשפיע עלי. כפי שהדברים עומדים כיום, אני מתכנן להמשיך לשחק כמה שאוכל ואז לצאת מהארון כשאפרוש".

>> ביים את הסרט הכי פרובוקטיבי בהיסטוריה, ונרצח

>> 9 ספורטאים שיצאו מהארון ב-2020 (עד כה)

הוא כמובן ממשיך להודות לבייטי שיצא מהארון, אבל מבין שבייטי הוא עוד דוגמה לשחקן כדורגל שיצא מהארון רק לאחר פרישתו.