ארבע שנים עברו מאז העדות הראשונה על הקמת מחנות ריכוז וכליאה של גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים בצ'צ'ניה, וכעת המנהיגים ההומופובים של הרפובליקה הרוסית עומדים בפני אישומים של פשעים נגד האנושות. האישומים כוללים רדיפה, מעצרים בלתי חוקיים, עינוי, אלימות מינית והסתה לרצח של לפחות 150 אנשים בגלל הנטייה המינית שלהם, כך על פי הדו"ח שהתפרסם בדה גרדיאן

בתלונה שהגיש ארגון א-ממשלתי גרמני עלו שמותיהם של חמישה בכירים צ'צ'נים, מקורבים לנשיא רמזן קדירוב, זאת כהמשך לרדיפה שמנהלים השלטונות נגד להט"ב. המרכז האירופי לזכויות חוקתיות וזכויות אדם שלח מסמך בן 97 עמודים המתאר את הזוועות לתובע הכללי בקרלסרוהה, ואם יתקבל, המנהיגים הצ'צ'נים יעצרו אם אי פעם ידרכו על אדמת גרמניה. המקרה המדובר עשוי להפוך נקודת מפנה היסטורית בדיון על זכויות האדם הלהט"ביות ברחבי העולם. 

בשנת 2017, העיתון הרוסי "נובאייה גזטה" דיווח כי לפחות 100 גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים נאסרו על ידי השלטונות הצ'צ'נים ונשלחו למחנות ריכוז. לפחות 26 מתוכם עונו למוות. פעילים חברתיים צרפתים הגישו אז לבית הדין הבינלאומי בהאג עצומה הקוראת להאשים את המנהיגים הצ'צ'נים בפשעים נגד האנושות, אך זה לא יכול לעשות דבר בנושא, משום שרוסיה כבר הכריזה כי אינה מכירה בסמכותו של בית המשפט. 

הפגנה מול השגרירות הרוסית בסאו פאולו, ברזיל (צילום:  MIGUEL SCHINCARIOL/AFP, GettyImages)
הפגנה מול השגרירות הרוסית בסאו פאולו, ברזיל|צילום: MIGUEL SCHINCARIOL/AFP, GettyImages

"בתוך מערכת לא מושלמת של צדק פלילי בינלאומי וסמכות שיפוטית מוגבלת של בית הדין הבינלאומי, גרמניה מנסה להבטיח כי אירופה לא תהפוך למקלט בטוח עבור פושעי מלחמה", אמר וולפגנג קאלצ'ק, המזכיר הכללי של המרכז האירופי. "בהעדר תחום שיפוט החוקר את האירוע, גרמניה חייבת לפעול, כשהיא מייצגת את אירופה והקהילה הבינלאומית. בעוד שהאישומים הפליליים עלולים שלא להוביל להעמדה לדין אם הנאשמים לא יגיעו לגרמניה, הפעילים מקווים כי תוצאות החקירה תסייע ללהט"ב מצ'צ'ניה לדרוש מקלט מדיני באירופה". 

"במדינות כמו צ'צ'ניה, בהן יש טאבו סביב זהות מינית, יש מעט מאוד מידע בכל הנוגע למצבה של קהילת הלהט"ב", אמר פטריק דור, שעובד עבור הפדרציה ההומו-לסבית הגרמנית. "כל פעולה שתוביל לתיעוד טוב יותר של מידת הרדיפה או ההגנה על להט"ב עשויה להיות קריטית עבור מבקשי מקלט".

בעבר דחה קדירוב בזמנו כל טענה על רדיפה שכזו בשטח המדינה. "אתה לא יכול לעצור או לדכא אנשים שלא קיימים", אמר אז הדובר של קדירוב. "אם אנשים כאלה קיימים בצ'צ'ניה, כוחות הביטחון לא היו צריכים לדאוג להם, כי בני המשפחה שלהם בעצמם היו שולחים אותם למקום שממנו הם לא יכולים לחזור".