>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"אנחנו ממש מפחדים, לא יודעים מה הולך להיות הלאה. התחושה היא שעכשיו, אחרי שהחוק עבר, התקשורת והציבור כבר לא רוצים לשמוע אותנו. אנחנו כבר לא מעניינים, הם התעייפו מלהקשיב לנו. התקווה היחידה שלנו עכשיו היא בית המשפט".
את הדברים הללו אמרה בסוף השבוע פולינה אנדריאנובה, חברת הוועד המנהל של ארגון "יציאה מהארון" (ברוסית: выход), ארגון זכויות הלהט"ב של סנט פטרסבורג. החל מהשבוע, אפילו שמו של הארגון מעיד על פעולה לא חוקית. זאת לאחר שמועצת העיר השנייה בגודלה ברוסיה העבירה חוק האוסר על יציאה מהארון.
>> לחתימה על העצומה הבינלאומית נגד החוק – לחצו כאן
את "החוק לאיסור על עידוד מעשי סדום וטרנסג'נדריוּת", יזם כבר בשנה שעברה חבר מועצת העיר ויטלי מילונוב, חבר מפלגת רוסיה המאוחדת של ולדימיר פוטין. החוק זכה לתמיכה נלהבת של הכנסייה הרוסית-אורתודוכסית, שדאגה לקדם את הנושא בכל דרך.
לדבריה של אנדריאנובה, בעקבות החוק קיים הארגון דיונים קדחתניים בשאלה כיצד לנהוג כעת – האם להתריס נגד החוק או שמא לרדת למחרת (או לארון, אם תרצו). "ההחלטה הייתה גורפת", היא אומרת. "החלטנו שאנחנו רואים בזה חוק בלתי חוקי בעליל, העומד בסתירה לזכויות אדם בסיסיות".
בשלב ראשון, אומרת אנדריאנובה, בכוונת הארגון לעתור לבית המשפט נגדו. "בכל מקרה אנחנו לא נציית לחוק הזה, לא ניכנע ולא נחזור לארון. גם אם יטילו עלינו קנס, הם יצטרכו לגבות אותו בעצמם, באמצעות עיקול המשכורת שלנו. אנחנו לא נכבד את החוק הזה בשום צורה. זה אפילו לא עומד על הפרק".
בעקבות הפיגוע בברנוער – התגייסה למען הקהילה בסנט פטרסבורג
גם הסטרייטים הפעילים ב"יציאה מהארון" אינם מתכוונים להירתע מהחוק. אחת מהם היא נטאשה צימבלובה, שאומרת כי ההזדהות שלה עם קהילת הלהט"ב בעיר גדולה אפילו עוד יותר מקודם. "אני דואגת מאוד למה שיכול לקרות אחרי החקיקה הזאת, מה שיכול לקרות לחברים שלי", היא אומרת. "יש חשש שעכשיו יחוקקו חוק כזה בכל רוסיה".
הקשר של צימבלובה לקהילה נוצר דווקא אחרי פיגוע הירי בברנוער בתל אביב. "אני לא אזרחית ישראלית, אבל אני מאוד אוהבת את ישראל ולומדת עברית", מספרת צימבלובה ל-mako גאווה. "אחרי הפיגוע בברנוער כאב לי מאוד, והרגשתי הזדהות עמוקה אתכם, בלב ונפש. בעקבות זאת החלטתי להתנדב בקהילת הלהט"ב פה, בסנט פטרסבורג".
כעת חוששת צימבלובה לאירועים מתוכננים, בהם פסטיבל הקולנוע הגאה, פסטיבל התרבות הקווירית וכמובן פעילויות שוטפות, בהן פעילויות לתמיכה בנוער גאה. "אבל אני לא מתכוונת להפסיק להיות פעילה", היא אומרת. "לא נראה לי שזא הכוונה של מישהו מאיתנו פה".
צימבלובה אמרה גם כי בכוונתה לפעול לשיתוף פעולה בין קהילת הלהט"ב בישראל לבין הקהילה ברוסיה.
"הכנסייה מנסה לצייר את מדריכי הנוער כפדופילים"
הדאגה הגדולה ביותר, ללא ספק, היא לבני הנוער. אחת המטרות הגדולות של תנועת המחאה הגאה, בכלל ושל ארגוני התמיכה בבני נוער, בפרט, היא לשמש מפלט עבור בני הנוער, כזה שיגרום להם לא להרגיש בודדים. בהיעדר מסגרות כאלו, הסכנה של התאבדות רק תלך ותגבר.
"כשהייתי בן 12 עוד חשבתי שבגיל 16 אני כבר אהיה מחוץ לארון", אמר דימה (שם בדוי), נער בן 15 מסנט פטרסבורג ל-mako גאווה. "אבל במצב של עכשיו איך אני אצא מהארון? עזוב את החוק, אני מפחד מהאווירה הציבורית".
לדבריו של דימה, בקבוצת הנוער אליה הוא משתייך חוששים מאוד לגורל המשך הפעילות שלה. "היו לנו שני מדריכים, והיום נשאר רק אחד שלא מוותר וממשיך איתנו", הוא אומר. "השני מפחד. הכנסייה מנסה לצייר את מדריכי הנוער כפדופילים שמנסים 'לפתות' נערים כמוני".
מבחינתו של דימה, העתיד שלו לא נמצא ברוסיה. "אין לי מה לחפש כאן, אני מרגיש לבד", הוא אומר. "אני חולם על לונדון – שם אני מתכוון לגור. ברגע שימלאו לי 18 שנים, אני אורז את המזוודות ונעלם מפה לתמיד".
מסר לקהילה בישראל: "אנו אסירי תודה על הסולידריות"
אנדריאנובה בהחלט מגלה הבנה לנערים כמו דימה, עם כל העצב שבדבר. "רוסיה הופכת כעת למקום מאוד עוין להומואים", היא אומרת. "היא הופכת את הדיכוי ההומופובי לחוקי. אני בהחלט יכולה להבין את הרצון לחיות חיים נורמליים. אבל זה גורם לי להיות עצובה. אחרי הכל, רוסיה היא הבית שלי. אני לא רוצה לעזוב את הבית, אני רוצה לתקן את מה שצריך לתקן.
"קהילת הלהט"ב בסנט פטרסבורג וברוסיה כולה מדוכאת. אנשים מפחדים, לא מסבינים איך הם יכולים להמשיך להיות אזרחים, מרגישים אזרחים סוג ב'".
"עד שזה לא ישתנה, לקהילת הלהט"ב אין ממש תקווה. התקווה היחידה שלנו היא לפעול למען שינוי דעת הקהל, כך שהפוליטיקאים לא יוכלו להמשיך לתרץ שזה מה שהציבור רוצה. כרגע הציבור לא חושב שהומוסקסואליות היא נורמלית או שבני נוער צריכים להיחשף לכך".
לסיום, מבקשת אנדריאנובה להודות לכל מי שמתכוון לבוא להפגנה שתתקיים ביום שישי הקרוב מול שגרירות רוסיה בתל אביב. "אנחנו מאוד מעריכים את הסולידריות, זה ממש חשוב לקהילה", היא אומרת. "אנחנו אסירי תודה לחברים בישראל ובעולם כולו שלא משאירים אותנו לבד, גם אחרי שהחוק הזה כבר נחתם על ידי המושל. למרות הכל, אני חושבת שבסוף אנחנו ננצח בקרב הזה".
>> הראל סקעת: אני רוצה להיות אבא"