>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"אחי ראה את כל חבריו מתים סביבו, והוא לא יכול היה לשאת את רגשות האשמה על כך שהיה חי", אמרה לניו יורק טיימס אחותו, איימי קרוהן סנטגטה. "הוא עבר כמות אדירה של 'אשמת השורד', ואמר כל הזמן שחייבת להיות לכך סיבה".
סנטגטה התייחסה גם למקצועו של אחיה, אמן ועיתונאי, ואמרה: "הוא היה אדם יוצא דופן אבל גם די שגרתי בעת ובעונה אחת".
היה פעיל מינית, לא נזהר – ובכל זאת לא נדבק במחלה המסתורית
קרוהן היה פעיל מינית, ולמרות שלא נקט בכל אמצעי זהירות, שכן לא הייתה כל מודעות או ידע בזמנו, מעולם לא חלה באותה מחלה מסתורית וחשוכת מרפא.
עמידותו של קרוהן סייעה רבות לחקר ולהבנה של ה-HIV, הנגיף שגורם למחלת האיידס. בכך שנשאר בחיים סייע לפתח כמה מן התרופות והקוקטיילים המאפשרים לנשאים רבים לחיות במשך שנים ארוכות וטובות.
מסורת משפחתית: דודו של אביו הגדיר את מחלת הקרוהן
יום אחד נפגשו דרכיהם של קרוהן ושל ד"ר ביל פקסטון, חוקר במרכז לחקר האיידס ע"ש ארון דיימונד בניו יורק. קרוהן היה בדיוק מה שד"פקסטון חיפש: גבר הומו שגופו מסרב להידבק. קרוהן הסכים להשתתף בניסוי שכרוך בסכנה ממשית – הזרקה ישירה של נגיף ה-HIV לדמו.
קרוהן לקחת את הסיכון הגדול, כיוון שראה בעצמו דור המשך לאנשים שתורמים למדע. דודו של אביו הוא הגסטרו-אנטרולוג ד"ר בוריל קרוהן, האדם שהגדיר את מחלת המעיים שנושאת את שם משפחתו. "הוא ראה בכך מסורת משפחתית", אומרת אחותו.
"מה שסטיבן קרוהן תרם ליידע הרפואי הוא פשוט יוצא מן הכלל", אומר ברוס ווקר, מנהל מכון ראגון לחקר האיידס בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס. "אם לא הוא, לא היינו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים היום.