כשהחלו הסגרים בתקופת הקורונה לאון ואסף כבר היו נשואים, אבל בעוד השהות הממושכת בתוך הבתים הצליחה להטריף זוגות רבים ולהוביל לפרידה כואבת, עבורם הבילוי האינטנסיבי הממושך רק עורר חלום שלעיתים היה נראה אז בלתי אפשרי: להפוך למשפחה גאה מרובת ילדים. בזמנו החלום היה אמנם פנטזיה בלבד, אבל נסיבות החיים הרעיפו עליהם ילדים והם לא הצליחו לשער עד כמה מהר החלום יהפוך למציאות.
לאון (34), מהנדס ומנהל פרויקטים בחברת "נובה", ואסף (38), מוזיקאי ומנהל אולפן ביתי, הכירו בבליינד דייט שארגן חבר משותף, התאהבו, טיילו בעולם, עברו לגור יחד ובשנה הבאה הם יציינו עשור לזוגיות. עוד בימים בהם רק הכירו, החל אסף הליך להורות משותפת עם מכרה, דבר שלאון קיבל בברכה.
התהליך להורות משותפת לקח לאסף שנים ארוכות, אבל לפני שנה נולד בנם הראשון. אך עוד לפני כן, בימי הקורונה, נאלצה אחותו של לאון לוותר על המשמורת על בנה ובתה, אז רק בני שנתיים ושלושה שבועות בהתאמה, בשל התמודדות נפשית מורכבת. אביהם של הילדים ריצה בעבר מאסר, וכעת בעקבות מחלה גם הוא אינו יכול לטפל בהם, לכן קיבלו לאון ואסף משמורת קרובים על הילדים והפכו למשפחת אומנה בהליך בזק.
"זה היה תהליך מאוד מהיר", מספרים השניים בשיחה עם mako בה הם נזכרים כיצד הפכו במהרה למשפחה גאה מרובת ילדים. "בספטמבר 2020 קיבלנו את הילדים אל חזקתינו, ובפברואר כבר קיבלנו את האישור הרשמי של הרשויות להפוך למשפחת אומנה". 
לאון ואסף מתארים מצב אבסורדי בו המשפחה הביולוגית צריכה לאשר את משפחת האומנה שתקבל לידיה את הילדים לאחר אובדן המשמורת. כך למשל, אם ההורים הביולוגים רוצים שמשפחה מסורתית תגדל את ילדיהם, משרד הרווחה ימצא עבורם משפחה מסורתית מתאימה. "לא הרבה אנשים מסכימים או רוצים שזוגות חד-מיניים יגדלו את הילדים שלהם, אז זה יוצר מצב שבו הורים לא מסוגלים לגדל את הילדים, אבל הם אלה שיחליט מי כן", מסבירים בני הזוג. "במקרה שלנו לא הייתה פה בכלל שאלה כי אנחנו משפחה, אבל כל זוג אחר יכול רק לקוות שהמשפחה תסכים. זה מוזר, אבל זה התהליך בישראל".
אבל זה לא סוף הסיפור של לאון ואסף, כי תוך כדי קליטת ילדיה של אחותו של לאון אל חיק המשפחה, לאון בעצמו יצא להליך הורות משותפת עם חברה. כעת הם מצפים לילדה רביעית, שתכנס אל חייהם בחודש הבא, בעזרת השם. "לא באמת היינו מוכנים לזה, אי אפשר להתכונן לדבר כזה", מודה אסף. "את ההליך להורות משותפות וההפריה התחלתי חודשיים לפני שהחלטנו לקחת אומנה, וזאת הייתה החלטה מהירה בגלל הנסיבות. קפצנו ישר למים".
לאון מספר איך בבת אחת הבית התמלא בילדים. "זה כמו לקבל תאומים אבל בשלבים שונים של החיים", הוא מספר על הרגע בו קיבלו לידיהם את בנה ובתה של אחותו. "הילד המבוגר יותר, היה אז בן שנתיים בלבד וגם אובחן על הרצף האוטיסטי, והקטנה הייתה בת שלושה שבועות בלבד כשקיבלנו אותה. היינו חייבים לקבל החלטה במהירות וקפצנו למים בלי ידע מוקדם או כלים. היה לנו חדר נוסף בבית, אז יכולנו לעשות את זה, אבל לא היה לנו שום ציוד, אז משפחה וחברים עזרו לנו בתקופה ההתחלתית".
לאון, איך היחסים כיום עם אחותך?
"אנחנו לא בקשר איתה, אלא עם הרווחה. היא רואה את העולם שונה מאיתנו בגלל המחלה, אז אסור לנו לשפוט אותה או להיכנס לנעליה. בהתחלה היא אמרה שחטפנו לה את הילדים, אבל בעצם היא זו שנטשה אותם. היא רואה את המציאות בצורה אחרת, אבל אנחנו מקווים שבהמשך היא תוכל לשמור על קשר עם הילדים ולראות אותם".
איך בעצם קיבלתם לידיכם את הילדים?
"כשנולדה הבת היא פשוט נעלמה. בהתחלה ליום, ואז ליותר, השאירה את הילדים עם אמא שלנו, הסבתא. ואז המשטרה נכנסה לתמונה כדי לחפש אותה ומצאו אותה בבית מלון, אבל היא נעלמה שוב, כך שהיא לא הייתה יכולה לגדל את הילדים. האבא בכלא, האמא נטשה, משרד הרווחה החליט שאין כשירות להורים לגדל את הילדים ואז אנחנו נכנסנו לתמונה". 
במילים עדינות, לאון מביע תקווה שיום אחד אחותו תוכל להיות חלק מהמשפחה, אם כי הוא לא צופה שהילדים יוכלו לחזור לחזקתה. למרות זאת, הוא לא מרגיש פספוס, אלא בעיקר תקווה שבן זוגו והוא נמצאים שם עבור עתיד טוב לילדים. "בכלל לא היה לנו זמן לחשוב על מה יקרה אם היא תדרוש אותם בחזרה", הוא אומר כשנשאל על החשש מהיום שבו אולי יאלצו להיפרד. "הכל קרה בצו חירום בשיא הקורונה והמטרה הייתה להביא אותם למקום בטוח כמה שיותר מהר".
אנחנו בכל זאת חיים בישראל, נתקלתם בהתנגדויות מצד הרשויות?
אסף: "לא נתקלנו בהומופוביה ולא שמו לנו רגליים".
לאון: "למרות שהרווחה מורכבת הרבה פעמים מאנשים דתיים ומסורתיים. הוועדה שלנו לא הייתה בתל אביב, אלא בבאר שבע, ולמרות זאת אף אחד לא הרים גבה ולא זרק הערות לא במקום. בגלל שלקחנו שני ילדים לאומנה היינו זכאים לחמישה חודשי חופשה בתשלום, אז חילקנו את זה בינינו. אני בד"כ לא מחמיא למוסד לביטוח לאומי, אבל בזה הם היו בסדר גמור".
אתם גרים באשדוד. זה לא תל אביב או רמת גן, על כל המשתמע מכך.
אסף: "זה לא המרכז, נכון, אבל החיים שלנו ממש רגילים למרות שהם השתנו ברגע אחד. אני עדיין הולך לעופרה לפעמים. הרבה אנשים חושבים שאם אתה גר בפריפריה אז כולם חשוכים, אבל זה ממש לא נכון. כל מי שנתקל בנו נפעם, כולם מפרגנים".
לאון: "גם לא צריך להגזים, אנחנו לא מוחצנים. גם בתל אביב אנחנו לא נלך יד ביד ברחוב או נתנשק. אנחנו מתלבשים רגיל, לכל אחד יש את העבודה שלו והחיים שלנו נורא רגילים. מאז הקורונה הכל השתנה מקצה לקצה והמזל האיר לנו פנים - הילדים הגיעו, זכינו בתוכנית מחיר למשתכן, קנינו דירה, אנחנו עובדים מהבית ומבלים עם הילדים.
עכשיו, כשהילדה הרביעית בדרך, לאון ואסף מודים שיש לא מעט אתגרים בחיים הזוגיים כתוצאה מכך, אבל עבורם הכל שווה כשרואים את השיפור בחייהם של הילדים. "אנחנו משלימים אחד את השני וכל אחד תורם בחלקו", אומר לאון. "יש הסכמה על הדברים ועל הדרך, ואם הזוגיות חזקה ובריאה זאת לא בעיה בכלל".
למרות שהשניים עוד לא חובקים את הילדה הרביעית, הם כבר יודעים לומר שהם לא מתכוונים לעצור שם ולהמשיך בהליכי הורות משותפת במטרה להביא עוד שני ילדים לעולם. "אנחנו רוצים שישה", מכריז לאון. "אני ואם הילדים הביולוגים שלי רוצים שניים, אסף ואם הילדים הביולוגיים שלו מתלבטים, אבל אני דוחף לאחד נוסף, ויש את האחיינים שהם כבר חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו".
האחיינים קוראים לכם "אבא"?
"לאון: אנחנו לא עוסקים בהגדרות האלה. הקטנה נורא קטנה אז היא קוראת לי אבא, לאסף היא קוראת אסי. אנחנו לא מתקנים, פשוט זורמים עם מה שהם מרגישים, כי הם ילדים. הגדול לרוב קורא לי בשמי או אבא, כשהוא חוזר אחרי הקטנה, אבל הכי חשוב זה שהם מרגישים ביטחון ואהבה".
אסף: ההגדרות האלה נועדו למבוגרים, כדי לעשות לנו סדר. ילדים הם כמו דיסק ריק, מה שתצרוב עליו זה מה שהם יידעו".
והם שואלים על האמא?
לאון: "הקטנה קטנה מדי כדי לשאול, והגדול או מדחיק או שהוא פשוט לא רוצה לדבר על זה, אבל הוא לא מזכיר אותה".
אסף: "אני בעצמי הייתי ילד אומנה עם אחותי כשהייתי קטן, ממש כמו האחיינים של לאון, ולכן זו גם סגירת מעגל עבורי".
לאון: "הוא מחזיר עכשיו את מה שהוא קיבל בעצמו כשהיה ילד".