יהונתן מוזיסון (37) ואלרועי אמרני (42), תושבי גני תקווה, הכירו לפני 11 שנה וכבר בשנה הראשונה שלהם כזוג הבינו שהם כמהים להקים משפחה. "אלרועי רצה הורות משותפת ממש כשנפגשנו, אבל בסוף החלטנו ללכת על פונדקאות", מספר מוזיסון. כעבור ארבע שנים של הליך מסובך בארה"ב, אותו החלו עם פונדקאית אחת אך המשיכו עם אחרת, השניים הביאו את בנם הבכור לעולם, היום בן 5.
התהליך המורכב של השניים הוביל את מוזיסון לשנות קריירה, אז הוא החל לעבוד כמלווה של זוגות בהליך פונדקאות, בחברה שבן זוגו והוא נעזרו בעצמם. לאחר כשלוש שנים, החליטו השניים להרחיב את המשפחה ולצאת להליך נוסף. "התהליך היה פחות מסובך מהקודם, אבל זה באמת עניין של מזל - לפעמים לא נקלט, או שהפונדקאית נמצאת בסוף לא מתאימה", מספר מוזיסון על התהליך שבסופו באה לעולם בתם, היום בת שלושה חודשים בלבד.
בפעם הקודמת, כאשר הגיעו למשרד הפנים עם כל המסמכים והתעודות של בנם התהליך עבר חלק, כך הם מספרים. "הרישום היה בתל אביב ולא עשו לנו בעיות מיוחדות. האמת, חבר סיפר לי שלפני שבועיים הם עברו את אותו תהליך בראשון לציון וגם שם רשמו את התינוקות בלי בעיה", מספר מוזיסון .
תהליך רישום תינוקות להורים ששבו מפונדקאות בחו"ל עלול להיות לעיתים עינוי של ממש. היות ואין חוק מסודר בנושא, מדובר בהליך משפטי מייגע במסגרתו הזוג צריך לתבוע את המדינה בשתי תביעות שונות: הראשונה תביעה לאיזרוח מתוקף חוק השבות, על בסיס קשר ביולוגי, והשנייה היא להכרה בהורות של בן או בת הזוג באמצעות צו הורות פסיקתי.
מוזיסון ואמרני תבעו את התביעות הנדרשות ונאלצו להוציא עשרות אלפי שקלים מכיסם על תרגומים, בדיקות DNA שונות (גם בארה"ב וגם בישראל, שכן התוצאות האמריקאיות לא תקפות על פי דין ישראלי), אגרות שונות והוצאות משפטיות. הם המתינו יותר מחודש לאישור האזרוח של בתם ממשרד הפנים, וכשזה התקבל לפני ארבעה ימים (20.8) הם מיהרו לרשום אותה בלשכת משרד הפנים המקומית בפתח תקווה, עם כל המסמכים הדרושים, התרגומים, התעודות והאישורים.
אבל לרוע מזלם, הם נתקלו ביום עמוס באופן מיוחד ובסגנית מנהל הסניף, שהערימה לטענתם קשיים נוספים שלא לצורך וכנראה בניגוד מוחלט לפסיקות בית המשפט. תחילה ניסתה סגנית מנהל הסניף לשלוח את בני הזוג לדרכם בטענה שהגיעו ביום עמוס, לאחר מכן טענה שהם היו צריכים לקבוע תור מראש לעניין רישום ילדה מחו"ל, זאת משום שהדבר מתאפשר רק בימים מסוימים, ולבסוף היא סירבה לרשום את שמה של בתם כפי שהוא רשום בתעודות הרשמיות שהביאו עמם.
בפועל, הבת של אלרועי ויונתן רשומה כעת עם שם משפחה אחד בלבד (של אביה הביולוגי), ולא עם שני שמות המשפחה של הוריה, כפי שהיא רשומה בתעודות ובמסמכים הרשמיים שהביאו ההורים מארה"ב. "תהליך האזרוח לקח לה בדיוק 5 דקות מהרגע שהיא לקחה את המסמכים הרשמיים, אבל את השם של התינוקת היא לא הייתה מוכנה לרשום כפי שהיא רשומה במסמכים הרשמיים", נזכר מוזיסון.
זו אינה הפעם הראשונה בה זוג להט"ב נתקל בבעיה דומה מול משרד הפנים, ולא בטוח שזוגות הטרוסקסואלים סובלים מקשיים דומים. "למה צריך בית משפט לכל דבר?", מתרעם מוזיסון. "שלחתי מיילים בנושא עם בקשה לעדכון וזכיתי להתעלמות. זה פשוט פוגע ומעליב שאחרי כל התהליך הזה, אחרי העורכי דין, והפסיקות והבדיקות והתרגומים, ועלויות מטורפות, אנחנו מגיעים עם כל המסמכים פיקס ועדיין נתקלים בחוסר שוויון כזה".
בשיחה עם עורכת הדין איריס שינפלד, מומחית לדיני משפחה ופונדקאות המייצגת את בני הזוג, היא מבהירה כי ביוני 2022 התקבל פסק דין בעתירה שהגישה בשם מספר משפחות בדיוק בנושא הזה, אשר חייב את המדינה לרישום הפעוטות בהלימה למסמכים הרשמיים שמסופקים על ידי הזוגות. אותו פסק דין גם חייב את משרד הפנים בהוצאות משפט של 30 אלף ש"ח.
המשמעות מבחינה חוקית היא שפקידי משרד הפנים לא יכולים לקבוע על דעת עצמם כיצד יירשמו הפעוטות והיא צריכה להסתמך על מסמכים רשמיים בלבד. כעת, במקרה הזה, אין הלימה בין השם שנרשם על ידי משרד הפנים לבין הרישום במסמכים הרשמיים. "הם פשוט מתעלמים ממסמכים ציבוריים רשמיים", היא מוסיפה.
עם פרסום הפוסט בפייסבוק, תויגה רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים, ויונתן קיבל שיחה ממנהל הסניף, שתירץ את המקרה בגלל היום העמוס במשרד. עוד הוא ציין כי תהליכים אלה מורכבים ולוקחים זמן, ולכן עליהם להיבדק בצורה יסודית. "בסוף הפקידים לא יכולים לעשות מה שהם רוצים", אמר מנהל הסניף בשיחה שהגיעה לידי mako, וביקש שבועיים נוספים לבדוק את הנושא, זאת משום שבשבוע הבא לא עובדים בלשכה.
שם המשפחה שניתן מלידה הינו של האב הרשום, וזאת בהתאם לחוק השמות.
ככל שבן הזוג יירשם כהורה נוסף - בין אם בדרך של צו הורות פסיקתי או בין כהורה רישומי לפי בג"ץ 6569/11 - ניתן יהיה להוסיף את שם משפחתו בהתאם.
יובהר כי פירוט ההתנהלות בלשכה, כפי שפורסם, הינו עיוות המציאות וחוטא לאמת".