עוד לפני הכניסה הקרקעית לעזה, נשבע יואב עצמוני בן ה-31 כי על הטנק יונף דגל גאווה, אותו הוא יניף בבוא העת על אדמת עזה. אתמול (ראשון) זה סוף סוף קרה, כפי שניתן לראות בצילום שהופץ אמש ברשתות החברתיות וזכה להמון אזכורים ותגובות ניצחון.
עצמוני סיפר לניו יורק פוסט לפני הכניסה הקרקעית כי החליט להניף את דגל הגאווה על הטנק כאות מחאה למדיניות הרצחנית והאכזרית של ארגון הטרור חמאס נגד להט"ב. לפני הכניסה הוא פרסם תמונה שלו אוחז בדגל ישראל בצבעי הגאווה בכניסה לעזה, אך אמש פורסמה תמונה נוספת שלו אוחז בעומק הרצועה בדגל גאווה נוסף, עליו כתוב "בשם האהבה" בעברית, אנגלית וערבית, והיא נותנת כעת תקווה לעתיד טוב יותר ולא רק לישראלים.
עצמוני התגייס לשירות מילואים ב-7 באוקטובר ומאז הוא מסכן את חייו לשמירה על העם היהודי ועל עם ישראל. נוסף על כך, עצמוני יודע שהוא נלחם לא רק על עצמאות וביטחון ישראל, אלא גם על הזכויות שהקהילה הגאה הישראלית נאבקה עשרות שנים עבורן. עצמוני סיפר כי לקח לעזה שני דגלים. "הראשון הוא דגל ישראל בצבעי הגאווה ששמתי על הטנק ושולח שני מסרים", סיפר עצמוני. "מסר כללי לישראל: אנחנו נושאים איתנו חובות כלפי המדינה וחייבים לדרוש זכויות להט"ב - לאו דווקא נישואין ולהקים משפחה, אלא משהו יותר בסיסי: הזכות לביטחון, הזכות לכבוד, הזכות להיות חלק מהאתוס הלאומי, הזכות להיחשב ולקבל הכרה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עוד הוסיף עצמוני כי דגל הגאווה הישראלי אמור לשלוח מסר לכל העולם, דווקא בזמן המלחמה: "צה"ל הוא הצבא היחיד במזרח התיכון שמגן על ערכים דמוקרטיים", אמר. "זה הצבא היחיד שמאפשר ללהט"ב את החופש להיות מי שהם, ולכן אני מאמין לחלוטין במטרה שלנו".
על דגל הגאווה שהניף אמש במעמקי רצועת עזה, כתב עצמוני כי הוא רצה לייצג סולידריות בינלאומית. "כשנכנסתי לעזה ידעתי שאני רוצה לכתוב מסר בשלוש שפות, אבל לא הייתי בטוח מה אני רוצה להגיד", סיפר. "בימים הראשונים ראיתי כיתוב בערבית על בתים רבים, 'ביסמילה', שמשמעותו 'בשם האלוהים'. החלטתי לשחק על זה עם המילה 'ביסמילאהב', שמשמעותו 'בשם האהבה'. הכוונה שלי היא לתלות את הדגל בעזה כקריאה לשלום, אהבה וחופש".
יותר מהכל, נדמה כי התמונות של עצמוני עם דגל הגאווה בעזה הן לא רק בוסט עצום למורל הישראלי, אלא גם תשובה מוחצת לקולות ההזויים הנשמעים בכל רחבי העולם של אלו המכנים עצמם "קווירים למען פלסטין". הם אולי מניפים דגלי גאווה בהפגנות פרו-פלסטיניות וקוראים לשחרורה של פלסטין, אבל דווקא עצמוני, חייל ישראלי, הפך לאדם הראשון שהניף את דגל הגאווה ברצועה. "אני זוכר כמה משמעותי היה הדגל הזה עבורי כילד", סיפר עצמוני לניו יורק פוסט, וכעת כולנו יכולים רק לקוות כי נוכחותו של דגל הגאווה בעזה מצליחה לשנות מספר דעות בעולם המערבי, וגם בקרב פלסטינים ליברלים, איפה שהם לא יהיו, כי לא משנה מה יקרה מעתה ואילך: ההיסטוריה הגאה של עזה התחילה באמת עם יואב עצמוני.