אחרי מצעד הגאווה ב-2019 הגיע לחדר המיון של איכילוב מטופל עם אובדן ראיה, אבל לא הנוירולוגים ולא רופאי העיניים הצליחו לחבר את התמונה כולה ולהבין מה בדיוק קרה לו. בדיקות ה-MRI היו תקינות ועל פניו לא היה שום הסבר לתופעה. רק אחרי שהגעתי אליו במקרה וערכתי לו תשאול מקיף, הבנתי שלקח חלק באירוע כמסקס, בו בין היתר עשה שימוש בפופרס, שעלול לגרום להפרעות ראיה קשות. מאותו רגע, הטיפול בו הפך קל הרבה יותר, כי רופאי העיניים ידעו איזו הפרעה לחפש ואיך לטפל בה.
עשור לפני כן, פתחו שירותי בריאות כללית את "מרפאת גן מאיר", שהוקמה על ידי ד"ר גל וגנר וד"ר רותי גופן כמרפאה ייחודית לקהילה הגאה. באותה שנה גם יצאתי מהארון, וכבר אז נשאלה השאלה "מדוע צריך רפואה מיוחדת ללהט"בים?". התשובה בדרך כלל הייתה מחקרים שקבעו כי להט"בים משתמשים פחות במערכת הבריאות והסיבות לכך היו רבות, ביניהן פחד מחשיפה, חשש מיחס לא מכבד וחסך בידע מקצועי של רופאים מטפלים על הצרכים המיוחדים של חברי וחברות הקהילה הגאה. רק לאחרונה גילינו כמה מתקשות קופות החולים בישראל להנגיש את השירותים הרפואיים שלה לחברי הקהילה הגאה מחוץ לאזור המרכז.
גם באקלים הרפואי היום, אפשר לשמוע מטפלים רבים שעובדים עם הקהילה הגאה מציינים משפטים כמו "הלוואי ולא היה צריך אותנו יותר" או "בעולם מושלם היינו מיותרים". יותר מכל, המשפטים האלה מעידים על הדרך הארוכה שיש לנו לעשות על מנת להבין שרפואת להט"ב אינה בנויה רק על אפליה או הנגשה, אלא היא מקצוע לכל דבר שנמצא כאן כדי להישאר.
בחמש השנים האחרונות התחלתי להתעסק יותר ויותר בקהילה הגאה על גווניה השונים, כדי להכיר ולהבין אותה יותר. אחד הדברים הראשונים שהבנתי הוא שהיא רחוקה מלהיות "מקשה אחת" ויש כאלה בקהילה שמזלם שפר עליהם והם לא חוו יותר מידי אפליה בחייהם, אבל בצד השני יש מי שחווה קשיים על בסיס יומיומי. המשותף לשתי הקבוצות לא היה הפחד מחשיפה או הרצון בסביבה רפואית "מוגנת", אלא הרצון לקבל שירותי רפואה מקצועיים, מדויקים ואמינים.
במהלך ההתמחות שלי במחלות זיהומיות באיכילוב, שם נחשפתי יותר ויותר למקרים עם מאפיינים להט"בים ייחודיים, הבנתי שהפתרון לבעיה לא נמצא רק בנכונות של רופאים להיות "טובים ומבינים יותר" בקהילה הגאה, אלא בהקמת תת מקצוע חדש שיוקדש כל כולו לטיפול בקהילת הלהט"ב. ההבנה הזו לא הגיעה אך ורק מתוך מחשבה על האפליה הקיימת במערכת הבריאות, אלא מתוך הכרה בכך שההכשרה בנושא טיפול בלהט"בים חייבת להיות מעמיקה ומסודרת.
יצירת מקצוע כזה הייתה יכולה לקרות רק בזכות האנשים שהתוו את הדרך לשם, אחרי שלמדו את הדברים מעבודה סיזיפית ויומיומית בשטח. היום אני כבר יודע שהדור הבא של עולם הרפואה צריך להיות מורכב גם מרופאים שיהיו "מומחים ברפואת להט"ב", בדיוק כפי שיש מומחים ברפואת נשים או במחלות זיהומיות.
בתחילת 2019 הגעתי למרפאת ה-HIV של בית החולים "הר סיני" בניו יורק כדי ללמוד על הטיפולים שהיא מציעה, ותוך כדי השהות הבנתי שאין מקום מתאים יותר להקים בו את המקצוע החדש הזה. ביה"ח הר סיני הוא בית חם לקהילה הגאה בניו יורק. בין היתר יש בו את מרכז הרפואה המגדרית הגדול ביותר בארצות הברית, הוא מטפל בעשרות אלפי אנשים החיים עם HIV וקיימת בו התמחות פסיכיאטרית להט"בית כבר שנים.
את התיאוריה שלי הצגתי במייל ארוך לפרופ' דיוויד ריץ', נשיא בית החולים "הר סיני". הצעתי לו להיות הראשון בעולם שיפתח במסורת של התמחות ברפואת להט"ב וכמובן שהייתי בטוח שלא אקבל תשובה לעולם, אבל התשובה לא איחרה להגיע ואחרי שבועיים מצאתי את עצמי במשרדו של אחד מאנשי הרפואה המוכרים והמוערכים ביותר בארצות הברית.
בעולם בו גלגלי הבירוקרטיה נעים לאט, הופתעתי לגלות כמה זריזה הייתה התגובה. מסתבר שפרופ' ריץ' הוא ידיד ישראל מושבע והיה זה שסייע בהקמת מרכז הרפואה המגדרית בבית החולים. היו לא מעט מהמורות בדרך, מסתבר שיצירת תת מקצוע חדש זה לא עניין של מה בכך, אבל בזכות תמיכה רבה, הרבה עקשנות וגם עזרה מבית החולים איכילוב, בשנת 2020 קמה לה מסורת חדשה של "תת התמחות ברפואת להט"ב" שאני הראשון הלוקח בה חלק.
לאנשים שיעברו את תת התמחות החדשה צפויה התמחות לא פשוטה. מרפאות HIV שלוש פעמים בשבוע, מרפאות למחלות מין, צפייה בניתוחים להתאמה מגדרית ומעקב אחרי המטופלים, ביקור במרפאות פסיכיאטריות ללהט"ב, הכשרות טיפול בהתמכרויות, חשיפה לגריאטריה ורפואת ילדים להט"בית, כשבכל אחד מאלה הם מקבלים הכשרה מטובי המומחים בעולם. בחודש שעבר המקצוע החדש קיבל הכרה מאיגוד הרופאים האמריקאי (AMA) ויתחיל להיות ממומן על ידם בשנה הבאה.
אז עם חדשות כמו אלה, אפשר לפתוח את שנת 2021 באמירת תודה לצוותים הרפואיים העוסקים ברפואת להט"ב, שבזכות עבודתם רבת השנים לקהילה הגאה יש אופק רפואי אופטימי. ולכם הסטודנטים לרפואה שבקהל, מקווה שזו תהפוך לאחת האופציות היותר מעניינות לבחירה בעתידכם המקצועי.
ד"ר רועי צוקר הוא מומחה למחלות זיהומיות ורפואה פנימית, מתמחה ברפואת להט"ב בבית החולים "הר סיני" בניו יורק ומזכיר החברה לרפואת להט"ב ההסתדרות הרפואית בישראל.