השימוש בביטוי "הפרעת אכילה" בחברה לעיתים סוטה מפירושו המקורי. "לא לכל אדם שמתעסק עם הגוף שלו יש הפרעת אכילה", מצהיר ד"ר איתן גור, ראש המחלקה להפרעות אכילה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, "מדובר במצב שבו העיסוק באוכל, משקל ודימויי גוף מפריעים לתפקוד היומיומי באופן משמעותי. להישקל כל יום זו לא הפרעה, אבל אם אכלת ארוחת בוקר ומהרגע שאכלת אתה חושב 'מה הדבר הזה יעשה לי?', זו הפרעת אכילה, גם אם אתה במשקל תקין".
>> איזה מהסלבס באמת היו יחד ואיזה לא? תתפלאו
>> אביה סירב להגיע לחתונתה עם בחירת ליבה - ואז זה קרה
חוסר אכילה בשילוב של תחושת ערך עצמי נמוך מובילים להתפתחות של הפרעת אכילה. "אני חושבת שאני בחורה שתמיד רואים אותה, אני תמיד מקבלת תגובות על היופי שלי מאנשים", מעידה על עצמה ליהי, לסבית בת 32 שסבלה מבולימיה, "את מרגישה שאת תמיד חייבת להיות יפה, רזה, להראות טוב, ואם את לא מקבלת תגובות מהסביבה – זה מערער".
קהילה אובססיבית למשקל
ספורט אובססיבי הפך לאחד התסמינים השכיחים להפרעת אכילה. האובססיה לספורט פועלת כמעין פיצוי, שכן ככל שנבזבז יותר קלוריות ביום, נרשה לעצמנו לאכול יותר. "הספורט היה כלי לשימור ההרזיה", מעידה ליהי, "התאמנתי שלוש פעמים ביום ולא הייתי מתחילה את היום בלי כושר. תמיד היה בי משהו לא שקט, ידעתי שאם לא הלכתי להתאמן, היום שלי יראה מחורבן. אם הייתי נוסעת לסוף שבוע ולא היה לי איפה להתאמן, הייתי מתכננת את אימוני השבוע בהתאם. גם אם הייתי טסה לחופשה בחו"ל, הייתי הולכת להתאמן שם בחדר הכושר".
גם איתי מספר כי יום ללא אימון פירושו כישלון. "אני זוכר שחליתי פעם בשפעת שבגללה הייתי מרותק למיטה, דבר שערער לי את שגרת האימונים", הוא משחזר, "התחושה הייתה נוראית, הרגשתי שאני מאכזב את עצמי בגלל סיבה חיצונית שאי אפשר לשלוט בה, שהרי אין דבר כזה שעוברים יומיים או שלושה בלי כושר".
דימוי גוף בקהילה הנשית
"אני רואה בעיה עם דימוי גוף", טוענת ליהי, "האקסית שלי רזה, ואם טיפה יוצאת לה בטן היא מתחילה להתבכיין. אני לא חושבת שאנחנו מאפשרות אחת לשנייה להיות. מצד שני, אני חושבת שנשים בקהילה יותר מעריכות חוזק ושרירים מאשר נשים רזות. יצא לי להסתכל באפליקציות של חברות, ודווקא ראיתי שנשים מתעניינות גם במלאות, דבר שלא היה מוכר לי מהעבר שלי בעולם הסטרייטי".
"אם פעם הייתי יכול לומר שרוב הגברים שחולים באנורקסיה הם הומוסקסואלים, היום זה כבר לא נכון", אומר ד"ר גור, "עד לפני כעשור, רוב הגברים שהיו חולים בהפרעת אכילה היו הומואים עם מאפייני התנהגות נשיים. הם התעסקו עם הגוף שלהם, וכתוצאה מהעיסוק המהווה תנאי מקדים להפרעת אכילה, הם חלו בעיקר באנורקסיה. הדבר הזה הלך והשתנה וכיום גם לגברים מאצ'ואיסטיים יש בולימיה. הכוונה לאותם שרירנים שעוסקים במכון כושר בפיתוח גוף, בלי קשר לנטייה מינית".
"זו קהילה קפדנית ושיפוטית, יש כעס כלפי אנשים שלא נראים טוב"
תרבות מכוני הכושר מהדהדת מתוך הזמנות למסיבות, ויוצרת לא פעם תחושה של סלקציה קפדנית בכניסה לעולם הגברים. "אני זוכר שיחה באפליקציה עם בחור שביקש לדעת מה ה-BMI שלי", משחזר איתי, "אחרי ששלחתי לו את מידות מסת הגוף שלי, הוא אמר שזה לא רע אבל הוא מחפש משהו יותר טוב. בשלב מאוחר יותר נחשפתי לניתוח מאוד קר של חברים על פרופילים באפליקציות, והתחלתי להרגיש שבעיניהם אני בכלל לא אופציה, כי אני מעל המשקל. זו הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי לתפוס את עצמי ברצינות וללכת למכון כושר".
"יותר קל לאנשים להסביר לעצמם ולסובבים שעניין המשקל לא מטריד אותם", מוסיף ד"ר גור, "אבל כשאתה מביא אותם לנקודת האמת, הם לא יאכלו משהו בריא שיגרום להם לעלות במשקל".
כשהפרפקציוניזם פוגש את מצעד הגאווה
דפוסי ההתנהגות אינם נגמרים בלחסוך מעצמנו פחמימה או נשנוש מתוק באמצע היום. "כדי לא להגיע למצב שאני מאוד רעב הייתי אוכל משהו קטן שיגרום לי להרגיש שאני לא גווע", משתף איתי, "ככל שאנשים העירו לי שאני פוגע בעצמי, זה דרבן אותי להמשיך. תמיד אהבתי לבחון את כוח הרצון שלי, ולכן הרגשתי גאווה מאוד גדולה באותה תקופה. זה הגיע למצב מאוד קיצוני שבו קבעתי תור לשאיבת שומן. כשסיפרתי על כך לבן הזוג שלי הוא אמר לי לא לעשות זאת, וזו הייתה הפעם הראשונה שאמר לי שייתכן שיעזוב אותי בגלל זה".
"אצל חולות אנורקטיות רואים את המאפיין האישיותי של פרפקציוניזם", מסביר ד"ר גור, "זו שאיפה לשלמות שלא קיימת, אך גורמת לאדם להשקיע כמות משאבים עצומה כדי להגיע לתוצאה הנחשקת. הדבר מאפיין את אותם אנשים בכל התחומים בחיים, גם בהפרעות אכילה. הדרך שלהם זו מדידה קפדנית של כל דבר שהם עושים; שוקלים את המזון, את עצמם, מציבים מטרות ועסוקים בלחיות לפי החוקים שהולכים ומחמירים, שכן אף פעם הם לא מגיעים לתוצאות הרצויות. אף אחד לא רוצה להגיע למצב קשה, הם רוצים לרדת שני קילו, כדי להראות יותר טוב, ואז אומרים לעצמם 'לא, יש לי קצת בירכיים', וככה מגיעים למצב שיורדים 20 קילו במקום".
"ההתנהגויות הן הרבה פעמים לא רציונליות", מעיד ד"ר גור, "זה לא נדיר שאנשים שמקיאים משקרים לגבי זה, גם כשהם מטופלים ורוצים להחלים. הרבה אנשים חושבים שהפרעת אכילה היא דבר שאפשר להתגבר עליו לבד, זו טעות חמורה. יש הרבה אנשים שחלו בעצמם, מציעים טיפול באינטרנט ובטעות חושבים שניסיונם האישי מכשיר אותם להיות מטפלים. חשוב להבין שלטיפול יש עומקים מאוד גדולים, הוא ארוך, קשה ולכן בלתי אפשרי לטפל בהפרעה בפגישות בודדות. כשיש הפרעת אכילה חשוב מאוד לבוא לאבחון וטיפול מקצועי במרכז. ככל שהאבחנה תתחיל יותר מוקדם, הסיכוי להיפטר מההפרעה גבוה יותר. כל הטיפול ממומן על ידי המדינה היום, אין צורך ללכת לטיפולים פרטיים. זו מחלה שאפשר להחלים ממנה".
>> הספורטאים הלוהטים שיגיעו לאירועי הספורט הלהט"בים בתל אביב
>> אנס את בתו בת ה-16 - "כדי להוכיח לה שסקס עם גברים זה יותר טוב"