בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת ההבנה שהצורך ברפואה המתמחה בלהט"ב אינו קשור רק לאפליה ואי נגישות לשירותים רפואיים. ככל שעולם הרפואה הופך מותאם אישית לאוכלוסיות ספציפיות, כך גם עולה הצורך ברפואה אשר מותאמת לקהילה הגאה באופן ספציפי.
רפואת להט"ב רואה למעשה את המטופל בצורה הוליסטית ומחנכת את הצוותים הרפואיים בדיסציפלינות השונות למצבים רפואיים שכיחים בקהילה זו. עם זאת, החשיפה של אנשי רפואה לתכנים רפואיים ומידע רפואי שכזה לוקה בחסר, והדבר מתחיל עוד מרגע ההכשרות הבסיסיות שלהם.
את ההוכחה לכך אפשר לראות בסקר אינטרנטי רחב שערכה החברה לרפואת להט"ב, בעזרתו של שקד לנדסמן, סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית. בסקר השתתפו 600 אנשי צוות רפואי, שנשאלו על הידע שלהם בתחום רפואת הלהט"ב ומידת העניין ברכישת כלים וידע נוסף בתחום. מתוך כלל המשיבים, 360 הם רופאים וסטודנטים לרפואה, 138 אנשי סיעוד והיתר מעולמות רפואה שונים כמו רפואת חירום (פרמדיקים וחובשים). הגיל הממוצע של כלל המשיבים היה 32 שנים.
קצת יותר ממחצית מהמשיבים (51%) דיווחו כי לא נחשפו כלל למידע הקשור לרפואת להט"ב במהלך ההכשרה המקצועית שלהם, ואילו רק 4% דיווחו על חשיפה ברמה טובה. 3 מתוך 4 אנשי צוות רפואי העידו כי רמת הידע שלהם בנושא היא בינונית ומטה, ו-75% השיבו כי היו מעוניינים להיחשף לפרקטיקות רפואיות או מאמרים עדכניים בתחום. על הצד החיובי: הנושאים העיקריים שעניינו את המשיבים היו רפואת טרנסג'נדרים, בריאות הנפש בקהילה ומידע עדכני בנושא מחלות מין.
"הסקר מראה מעל לכל ספק את הצורך בהעלאת מודעות בנושא רפואת להט"ב, עוד מתקופות ההכשרות הבסיסיות של אנשי רפואה", אמר גל וגנר קולסקו, יו"ר החברה לרפואת להט"ב. "אי הנגשת תכנים אלה לאנשי רפואה, עלול לגרום לטיפול תת מיטבי בקהילה אשר מלכתחילה מגיעה פחות לקבלת שירותים רפואיים, כתוצאה מפחד מפני אפליה, או צורך בחשיפת העדפות ופרקטיקות מיניות".
ד"ר רועי צוקר הוא מומחה למחלות זיהומיות, מתמחה ברפואת להט"ב בבית החולים מאונט סיני בניו יורק ומזכיר החברה לרפואת להט"ב של ההסתדרות הרפואית בישראל.