>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אינסוף איורים שהתפתחו ממגוון רעיונות ייחודיים מעטרים את גופינו ומספרים את הסיפור האישי שלנו. עם הזמן, הוכיחה תרבות הקעקועים כי היא לא עוד טרנד חולף אלא אומנות רצינית שיש לכבד ולהעריך. כיאה לכל תוצר אומנותי מוצלח, גם כאן, ישנה חשיבות רבה לרמת היצירתיות, הדיוק והאסתטיקה, מה שמשך באופן טבעי רבים מן הקהילה הגאה לקעקע את גופם ולמצות עד תום את יכולת ההתבטאות המיוחדת הזו.
הגוף כיומן מסע
צוות מגזין הלייף סטייל לגייז F/O/D הבין את הפוטנציאל הגלום בקשר בין גברים והרים הפקת אופנה מושקעת וסקסית במיוחד. "מדהים איך ככמות האנשים כך כמות הרעיונות. קעקועים הפכו להיות איזושהי הצהרה אופנתית ולנו בתור מגזין אופנה היה חשוב להביא את זה לשטח", אומר עורך המגזין, דביר בר.
"יותר ויותר הומואים עושים קעקועים ולא במקרה", אומר בר. "במהלך השנים בידלו הקעקועים קבוצות שונות באוכלוסייה אשר היו חפצות בהעברת מסרים חברתיים, פוליטיים ואפילו מסרי אהבה. אם בעבר הרחוק קעקועים זרקו אותנו אסוציאטיבית אל קבוצות מיעוט שליליות כמו עבריינים, אסירים ושודדי ים, היום המצב שונה בתכלית. קעקועים הפכו להיות סוג של אקססוריז, ממש כמו מותג. חשוב היה לנו להביא מגוון של גברים מקועקעים על מנת לכסות קשת רחבה יחסית של סגנונות בתוך הקהילה וגם כדי לשים דגש על היבט התחביב בכל העניין".
על ההפקה הסקסית ניצחו הצלם זיו שדה והסטייליסט גל אפל, פצצות כישרון יצירתיות שכבר הרימו הפקה אחת או שתיים בעבר. בין הדוגמנים המקועקעים גם פנחס גולדמן (21), סטודנט לביונפורמיטיקה ומלצר. "הייתי הילד השמן, הדחוי והנעלם", מעיד גולדמן, "רק לפני שלוש שנים חל המהפך הגדול בו התהפכו חיי מן הקצה אל הקצה. רזיתי, יצאתי מהארון, נראיתי והרגשתי כמו אדם אחר לגמרי".
תוך כדי השינוי יצא לגולדמן לגלות שבמיתולוגיות עתיקות בעבר היו מקעקעים את המתים כדי שבעולם הבא ידעו מי הם בעצם היו. הוא חשב שיהיה הרבה יותר נחמד אם עוד בעודו בחיים, גופו ישמש כיומן מסע עבורו, כך יוכל לנצור כל חוויה משמעותית שהשפיעה על חייו ולמרות גילו הצעיר, כבר יש כמה כאלו. "שלושת הקעקועים הראשונים שלי מתקשרים ישירות ליציאה מהארון. כיתוב בסינית שמסמל כוח סיבולת, דרקון שפורץ מגבו המסמל את הפריצה של הזהות החדשה שלי והכיתוב FREEDOM כחלק מהקבלה שלי בתוך הבית שלי, על פרק כף היד במכוון כדי שתהיה בפניי כל הזמן המלחמה אשר עברתי בדרך לחופש".
הקעקוע שצולם הכי הרבה הוא קעקוע של נוצה שמחוברת לציפורים. "בילדותי, הייתי חוזר מדי ערב אל היומן וכותב, לא היו לי כמעט חברים והוא היה בעצם סופג את כל הכאב. הכתיבה הייתה פורקן לדמיון שלי. הנוצה היא סמל לנוצה אינדיאנית שהיוותה עבורי את החופש אל האופק וזו הסיבה שהיא מתפרקת לציפורים שדוהות לעבר 20 כוכבים. הכוכבים הם הערכים שהקנתה לי אמי, היא תמיד הייתה אומרת שברגע שארכוש השכלה אהיה ככוכב והניצוץ שלי יאיר לי את האפלה. גם המיקום של הקעקוע בקרבת ליבי לא מקרי, אלא מסמל את ההתפתחות והצמיחה ששחררו את המחנק האיום מעברי."
גולדמן מאמין כי הכאב בחריטת הקעקועים הוא סימבולי בקרב הקהילה הגאה, מכיוון שמדובר לרוב באנשים שכבר חוו כאב מסוג אחר.
כל קעקוע הוא מתנה
גם רפאל איתי ברון, מפיק בחברת הפקות ומלצר, מרגיש כי הקעקועים על גופו הם מתנה שהוא מעניק לעצמו. מהשיחה עימו נוצר הרושם שהמתנה המרכזית בחייו, היא הזהות החדשה שנולדה יחד עם הגוף החדש והשונה בתכלית שקיבל במהלך נעוריו.
כמו פנחס גם ברון (26) נזכר בילד חסר הביטחון שהיה בעברו עקב משקל עודף. "הייתי גוש שמן, שקלתי כמעט 120 קילו, כשהשלתי ממשקלי קילוגרמים רבים היה כבר אפשר להרים את הראש ולהתגאות בתהליך שעברתי, למרות שהיה מאוד נחמד להביט מטה ולראות בבהירות את כפות הרגליים שלי."
בגיל 17 החל ברון את מסע החריטות על גופו בעין ירוקה שקעקע על העורף האחורי שלו, זאת משום שנמשך מאז ומתמיד למשמעות הנובעת ממבטיהם של אנשים.
באותה תקופה הוא עדיין לא הרגיש מספיק בנוח לעטר את היצרים האמיתיים שלו על גופו. בגיל 19, משקלו של ברון התייצב לגמרי ובנוסף יצא ברון מהארון בפני משפחתו. "זו הייתה השנה המשמעותית ביותר בחיי, הרגשתי שאני חייב להעניק לעצמי מתנה על התהליך הסבוך שעברתי. קעקעתי על ירך שמאל מקו הבטן וכמעט עד הברך טרייבלים ומערבולות שציירתי בעצמי ומסמלים עבורי בצורותיהם ובצבעיהם את הדרך הקשה שעברתי כילד שמן שמגלה שהוא הומו וצריך להתמודד עם הסביבה ועם הקושי הכפול הזה".
הרגשתו הטובה של ברון עם גופו החדש גרמה לו להעניק עוד ועוד מתנות לעצמו, ולקעקע חלקים נוספים בגופו. אחד מהקעקועים המשמעותיים עבורו הוא פרח הוורטנסיה הנדיר המסמל עבורו את הקשר הטוב עם אימו, שמה הצרפתי של אימו זהה לשם אותו פרח נדיר.
"אני מודע לזה שהחזות שלי כיום עלולה להיראות מעט מאיימת ולא נגישה, קיים בעצם דיסוננס בין איך שאני נראה כלפי חוץ לאופי האמיתי שלי, חברי הקרובים יודעים שאני מאוד ביישן צנוע ורגיש, בכל קעקוע שעשיתי עניינו אותי בעיקר התחושות שלי לטווח הארוך כלפי אותו איור ולא התגובות מבחוץ שעלולות להיות מאוד ביקורתיות. אורח החיים המתירני של הקהילה והפתיחות בה היא מאופיינת, גרם לי להעיז קצת יותר, אין ספק."
כך הקהילה מבטאת את השוני שלה
שי דאודי, אחד מהמקעקעים החביבים ביותר על הקהילה הגאה, מספר כי מאז ומתמיד נמשך אל הקיצוניות, וכי הקעקועים נתנו לזה ביטוי בתוך האומנות. "טרנד הקעקועים לא דילג על הקהילה הגאה שמאז ומעולם הייתה ערה לאופנות ותרמה משמעותית לעיצובם של תכתיבים תרבותיים".
כיום הוא מחזיק בסטודיו פרטי משלו ומתעקש שלכל לקוח יהיה האיור האישי שלו ולא עוד ציור מקטלוג. "הקהילה מצאה דרך מצוינת לבטא את השוני שלה, לתת ביטוח מתוחכם לזהות הייחודית של החברים בה", הוא מוסיף.
דאודי מחזיק בהבחנות משלו בכל הנוגע לגאווה וקעקועים ומוסיף כי סימון הגוף, היה מטאפורי לשוני ולנבדלות מהחברה. "מה שמרשים בעצם הוא שהקהילה הגאה אימצה אופנה שהפכה למיינסטרימית ונתנה לו טאצ' מיוחד שמייחד אותה, כפי שראוי שיקרה בקהילה שידועה כבעלת חוש אסתטי מפותח ובחשיבה מחוץ לקופסה".
צוות ההפקה:
צילום זיו שדה
סטיילינג גל אפל
איפור ושיער ערן פאל
צילום וידיאו ועריכה אייל דויד גרון