כשמדברים על הורות להט"בית, בתקשורת ובכלל, הדגש הוא בדרך כלל על פונדקאות או על תרומת זרע. ישנה דרך אחרת, שתופסת תאוצה ויש בה יתרונות רבים: ההורות המשותפת. הורות משותפת היא הסכם המתקיים בין שני אנשים לגדל במשותף ילד, באופן שמתאים להם.
>> מצעד הגאווה 2016 - כל התמונות
>> פרויקט מיוחד: 40 הלהט"בים המשפיעים בישראל
"כשיש רצון ואווירה חיובית אפשר לעשות הרבה", מספר יובל חץ, תל אביבי בן 44, פעיל בעסקי הספורט. יובל הביא לעולם שלושה ילדים בהורות משותפת. "לפני 11 שנה חברה טובה שלי שבעבר הייתה בת זוגתי, רצתה שנשוחח והיה ברור לי במה העניין. ידעתי שזה משהו שהולך לקרות. כשהיא הציעה לי להביא יחד ילד, דברתי על זה עם בן הזוג שלי וידעתי שאני הולך להגיד לה כן".
יובל וחברתו הביאו לעולם שלושה ילדים, שני בנים ובת. אורי, בן 9, אייל, בן 7, ואלה, בת 3. "הילדים רוב הזמן נמצאים אצלה, שנינו גרים בצפון תל אביב במרחק של 10 דקות אחד מהשנייה. אין עניין של רכושנות על הילדים כי אנחנו מנהלים חיים משותפים לחלוטין. אין סיבה לטלטל את הילדים ממקום למקום רק בגלל 'אצלי או אצלך'. אני ישן שם פעמיים בשבוע. זה משתנה לפי הפעילויות שלנו. אין פסח אצלי - פסח אצלך, המשפחה שלי - המשפחה שלך. אנחנו מתנהלים כמו זוג הטרוגני לחלוטין בעניין הזה".
ליובל יש בן זוג, שבעצמו הביא ילד בהורות משותפת. "בן זוגי מאוד מאפשר ומפרגן", הוא מספר, "הוא מאוד מעורב והיו ימים שהיה עם הילדים כשאני לא יכולתי. אם יש בלת"מים שבהם אני צריך להיות עם הילדים ואנחנו לא מתראים הוא מקבל את זה והדברים האלו עוברים". יובל מתאר את גידול הילדים ביחד עם חברתו כדרך טבעית ונכונה: "אנחנו מתפקדים כמו משפחה רגילה. מבחינת הילדים אין שום קושי. אין פה משהו שונה מהמסגרות הרגילות לכאורה. אנחנו כמו זוג רגיל שפשוט לא גר ביחד".
עדן, עורך דין תל אביבי בן 36 ומרצה למתמטיקה, ניסה להביא ילד בהורות משותפת עוד כשחי עם בן זוגו לשעבר. "אני ובן זוגי לשעבר לא מאמינים שחייבת להיות אישה", הוא משתף, "אבל יש זוגות שיכולים לספק את הדמות האמהית ויש כאלה שלא. הרגשנו שאנחנו לא והחלטנו שאנחנו רוצים להביא ילד בהורות משותפת".
עדן גדל עם הורים גרושים, והתרגל לחיות עם שתי אמהות ושני אבות (הביולוגים ובני ובנות זוגן). "מבחינתי, שני אבות בלבד זה חצי ממה שהיה לי. היה לי קשה לחשוב על לתת פחות ממה שהיה לי לילד שלי".
מה היתרונות בלהביא ילד בהורות משותפת?
"אנחנו כל הזמן בפול אנרגיות לילד. אנחנו אף פעם לא שחוקים. אין את ההרגשה של 'לא יכולים יותר'. אנחנו רק רעבים לזמן עם הילד. יש לנו זמן חופשי, הרבה גמישות. זה פחות לשנות את כל אורך החיים".
ויש קשיים?
"בחרתי להיות הומו כי אני אוהב גברים, ואני מוצא את עצמי 'נשוי' לעוד שתי נשים. אם ילדי חיה עם בת זוג שכבר הייתה לה ילדה לפני. צריך לנהל עוד מערכת יחסים שלעולם לא אוכל להתגרש ממנה. זה יכול להיות מאוד קשה, תמיד חשבתי שהבן אדם הכי קרוב אלי יהיה גבר. בנוסף לכך, הרבה פעמים הדעות שלי הן לא אלה שיקבעו, זה שונה כשאין אהבה רומנטית בין ההורים".
איך בן זוגך הנוכחי מתמודד עם האבהות שלך?
"פגשתי אותו בתחילת ההיריון. היחסים בינו לבין הילד טובים מאוד. סמכתי עליו וראיתי איך הוא מתנהג בקרבת ילדים. הוא רואה את עצמו כאבא נוסף".
היו חילוקי דעות בינך לבין האם?
"היו. החלום שלי היה שהילד יהיה חמישים אחוז מהזמן אצלי וחמישים אחוז אצלן. ומבחינתן זה היה לילה וחצי אצלי והשאר אצלן. הייתי חייב לעשות פשרות. אחרי תקופה ארוכה החלטנו על 2 וחצי לילות בשבוע אצלי והשאר אצלן".
מה דעתך על הבחירה להביא ילד בפונדקאות?
"אני מעריך את אותם אנשים שרוצים להילחם על פונדקאות. הם צריכים להלחם הרבה יותר ולעבוד יותר קשה. זה בסדר. זו צורה נוספת. בזוגיות הנוכחית אני מרגיש שכן יכולנו להביא ילד לבד. אבל קשה לי להאמין שנלך על פונדקאות".
תמיר, בן 33, מתגורר בקיבוץ רוחמה בדרום ועוסק בקולנוע. גם הוא החליט להביא לעולם ילד בהורות משותפת, עם חברה טובה שחיה בקיבוץ אחר באזור שדרות. "אנחנו חברים טובים הרבה שנים", הוא מספר, "היא הייתה הבוסית שלי. אני הייתי אחרי זוגיות והיא סיפרה לי שהיא מתכוונת להביא ילד בבנק הזרע. הצעתי לה שנעשה ביחד. משם זה התגלגל והיום יש לנו תאומים בנים בני שנתיים וחצי".
מה היתרונות מבחינתך בדרך ההורות המשותפת?
"אני נכנסתי לזה כרווק, וזאת הדרך הכי מוצלחת בעיניי. נוח לי שיש לנו לו"ז ברור. יש שיגרה ויציבות כזאת כשאין עוד צלע במשוואה".
"פונדקאות זה עסק ממש יקר ואני לא חושב שהוא הכרחי. כל אחד עושה את הבחירות שלו. לי לא היה צורך בפונדקאות. לא חשבתי על זה בכלל".
היו חששות?
"מלא. זה לקח הרבה זמן, היא לא נקלטה מיד. התהליך של ההזרעות והטיפולים ארך כ- 7-8 חודשים. בשלב מסוים התחרטתי וחזרתי בי. היו חששות, אם אני עושה את הדבר הנכון. אם נכון לי בגיל כזה לקחת על עצמי אחריות כזאת גדולה. אבל היה לי אינסטינקט כזה. תחושה שהחיים שלי יהיו יותר טובים כשיהיו לי ילדים. ואכן לאחרונה אני מבין את זה שיותר טוב לי בעבודה ובבית מאז שהם פה".
מה הסדר הראייה ביניכם?
"אני לוקח מהגן בשלישי ושישי, וכל סוף שבוע שני הם אצלי. ראשון וחמישי לסירוגין. לא עוברים יותר מיומיים מבלי שהם רואים אותי או אותה. אני במחשבות לחזור לתל אביב, שם אני עובד ואני קצת נשחק. זה מתחיל להיות קשה. אני חושב המון על איך זה ישנה את הסדרי הראייה כי היא אף פעם לא תעזוב את הקיבוץ".
מה מבחינתך חשוב לדעת כשנכנסים להורות משותפת?
"ממש חשוב לדבר כל הזמן. כשמשהו תקוע בתקשורת דברים מתחילים להתפקשש".