כשבעלי אלירן ואני התחלנו את הליך הפונדקאות עשינו זאת עם אופטימיות זהירה, כשברקע נעשו לא מעט צעדים חיוביים כלפי הקהילה הגאה, ובראשם האישור להליך בישראל. אבל עכשיו, כשאנחנו כבר עמוק בפנים, מתחילים להישמע קולות מפחידים שמעמידים בסימן שאלה את העתיד שלנו כאן, ולנו רק נותר לקוות שעד שהוא יבוא לעולם ירשו לנו לגדל אותו כזוג נשוי במדינת ישראל, או לכל הפחות יסכימו לנו לקנות טיטולים בסופר למרות שאנחנו הומואים. 

יש אנשים שיבינו את החשש הזה ויש כאלה שיגלגלו עיניים, אבל אני באמת ובתמים מפחד כאזרחי ישראלי גאה, תרתי משמע. גם אלירן וגם אני מגיעים מבתים דתיים. אנחנו מאמינים, שומרים מסורת וגם הולכים לעיתים לבית הכנסת השכונתי (האורתודוקסי) שלנו בימי שישי, ושם לאף אחד אין בעיה שאנחנו הומואים. אנחנו כבר לא יכולים לחכות להביא את הילד שלנו לשם, בתקווה שעד אז לא נהפוך להונגריה, איראן, רוסיה או דובאי. בסוף, אנחנו רוצים לגדל אותו ממש כאן - בישראל שאנחנו כל כך אוהבים.

בינתיים, אנחנו מתקרבים צעד אחד נוסף להגשמת החלום. הכסף כבר נמצא בחשבון נאמנות בארה"ב, החוזה סוף סוף חתום, ועכשיו אנחנו באמת יכולים לשבת ולהכיר את היילי, הפונדקאית האמריקאית איתה יצאנו למסע משותף, מרגש ומופלא. ובמקרה או שלא, גם היא רקדנית בדיוק כמוני, גדלה בתוך סטודיו, השתתפה בתחרויות וזכתה לטייל במדינות רבות ואפילו להופיע בדיסנילנד. 

חיים פרשטיין ובן זוגו אלירן (צילום: באדיבות המצולמים)
חיים פרשטיין ובן זוגו אלירן|צילום: באדיבות המצולמים

אבל המלאכית החדשה בחיינו היא כל כך הרבה מעבר לזה. היא נולדה בוושינגטון, גדלה באיידהו מגיל 10 ובילדות הייתה רוכבת על סוסים. היא הפכה לאמא בפעם הראשונה בגיל 19 ושנתיים לאחר מכן הגיע לעולם בנה השני. אחר כך היא החליטה שמספיק ואפילו קשרה את החצוצרות, אבל זמן מה לאחר מכן היא התחילה להימשך לרעיון של פונדקאות. 

"אני לא זוכרת בוודאות איפה נחשפתי לזה לראשונה, אבל הרגשתי שזה משהו שאני יכולה לעשות ונכון עבורי", סיפרה לנו היילי בשיחה אינטימית שקיימנו איתה בזום, במטרה להכיר טוב יותר את האישה שעומדת לשנות את חיינו מקצה אל קצה. "ידעתי שאני לא רוצה עוד ילדים, לכן לא דאגתי להיקשר לתינוק עד רמה שיהיה לי קשה לשחרר אותו למשפחתו. אבל באותה תקופה זה לא התאים בחיים שלי. הייתי אמא יחידנית שעבדה בשלוש עבודות כדי להחזיק את המשפחה, לא היה לי זמן להתמסר". 

"כשאת בייביסיטר את יודעת שהילד שלך לזמן מוגדר ואז הוא חוזר להורים. אני כמו 'בייביסיטר מפוארת'. אל תגרמו לפונדקאיות להרגיש רע עם עצמן - הן לא 'מוסרות' את הילד, הן רק שומרות על ילד של מישהו אחר. תברכו אותה, תנו לה כיף"

לימים היילי הכירה את מי שהיום הוא בעלה, ואחרי שנה של זוגיות הם נישאו. גם הוא הגיע לקשר עם שני ילדים משלו, אז כבר בשלב ההוא היה ברור שהם לא מתכננים להביא ילדים משותפים. כשהיילי סיפרה לו שהיא שוקלת להרות עבור משפחה אחרת הוא תמך בה לחלוטין, ואחרי ארבע שנות נישואים היילי יצאה לדרך בפעם הראשונה. 

"יש כל כך הרבה זוגות שלא יכולים להביא ילדים בזכות עצמם, ועכשיו כשאני נשואה ונהנית כל כך מהילדים של בעלי ושלי, אני מרגישה שזה לא הוגן שיש אנשים שרוצים את זה כל כך ולא יכולים רק בגלל נסיבות טכניות", היא הסבירה לנו את נקודת המבט שלה. "אני מרגישה שכל אחד שרוצה בכך צריך לקבל את האושר הזה, ואני רוצה להיות זו שמאפשרת". 

והיילי אכן אפשרה זאת לעוד משפחה אחת לפנינו, ובת הפונדקאות הראשונה שלה חוגגת בימים אלו שנתיים, יחד עם שני אבותיה שאינם אמריקאיים. "יש להם המשפחה מדהימה, הם כל הזמן שולחים לי תמונות ואנחנו בקשר טוב", היא מספרת לנו ומרגיעה שגם אנחנו נשמור על קשר צמוד גם לאחר הלידה. "זו חוויה מדהימה לראות אותם מגדלים אותה. היו לנו הרבה שיחות טובות וכיף לנו לבלות יחד, ואני מצפה לחוויה מעולה לא פחות איתכם". 

כששאלנו אותה לגבי התגובות של הסביבה הרחוקה והקרובה שלה, היילי משתפת אותנו בשעשוע. "טוב, האמת היא שאני מאוד נהנית להיות בהריון עם תינוק לא שלי", היא מודה. "זה כל כך מצחיק כששואלים אותנו מתי הלידה ומברכים את בעלי, אז הוא עונה 'זה לא התינוק שלי'. לרוב זה שובר את הקרח, אבל אני לא מספקת יותר מדי פרטים ורק מספרת שאני פונדקאית. חלק שואלים מה הקשר שלי עם ההורים וזה פותח שיח שמעורר מודעות, אז אני שמחה לשתף. עבור רוב האנשים, אני הפונדקאית הראשונה שהם פוגשים בחיים". 

"זה לא הוגן שיש אנשים שרוצים את זה כל כך ולא יכולים רק בגלל נסיבות טכניות. אני מרגישה שכל אחד שרוצה צריך לקבל את האושר הזה - ואני רוצה להיות זו שמאפשרת"

"לשים לכם אותו בידיים - זה שווה את הכל" 

היילי בחרה לשמש כאם פונדקאית רק לזוגות גאים והסיפור שעומד מאחורי החלטה זו מתוק במיוחד. "כשדיברתי עם הבת שלי על התהליך בפעם הראשונה היא הייתה בת 10", היא נזכרת. "היא נהייתה סקרנית וקצת חששה להיקשר לתינוק, אבל אני זוכרת שהיא אמרה לי שהדרך היחידה שהיא תהיה בסדר עם זה שאני נושאת ילד של מישהו אחר זה רק אם זה יהיה בשביל זוג גייז". 

פונדקאות היא לא קונצנזוס בחברה ובכל פעם שהנושא עולה לדיון יהיו מי שיטענו שמדובר הלכה למעשה בניצול גופן של נשים. אם זוגות של גבר ואישה נכנסים להליך פונדקאות המעשה נתפס לרוב כמעשה אלטרואיסטי של אישה לאישה, אבל אם זוג הומואים עומדים במרכז יעלו לפתע טענות על קניית תינוקות והשכרת רחם. את הטענות הללו היילי מכירה היטב, וכמי שזו הפעם השנייה שלה כפונדקאית היא גם יודעת בדיוק איך לענות. 

"אני חושבת שזה טיפשי לחשוב ככה וזה בעיקר נובע מבורות", היא אומרת. "אלו הילדים שלכם, הגנטיקה שלכם, לא שלי. אתם עשיתם את כל התהליך הזה כדי להביא אותם לעולם. לשניכם מגיע שיהיה לכם ילד שתוכלו לגדל, לאהוב להדריך אותו לחיים. הילדים שלכם יגדלו בסביבה אוהבת כשהם מוקפים בתמיכה ומשפחה. אני בכל אופן עושה את זה מטוב ליבי, וכך גם הפונדקאיות האחרות שיצא לי להכיר". 

היילי ממשיכה ומספרת בפירוט על החוויה הקודמת שלה כפונדקאית ומתחייבת שמעולם לא חשה ניצול - לא מהמשפחה ולא מהסוכנות. "כפונדקאיות אנחנו מקבלות יחס מעולה וגם בבתי החולים מתייחסים אלינו מדהים", היא מספרת. "זה ברור לי שאני בראש סדר העדיפויות והדאגות שלכם, וזה גם מעוגן בחוזה. אם יש כאן כביכול 'שימוש לא ראוי' ברחם שלי, זו בחירה שלי, ואם הייתי פה רק כמכונה לייצור תינוקות זה היה נראה אחרת לגמרי. אני מקווה שכל מי שחושב אחרת ישוחח עם פונדקאית ואנשים שעברו את התהליך, יחקור את הנושא ויבין קצת איך הדבר הזה עובד לפני שהוא מביע דעה". 

איך את תופסת את עצמך בתהליך הזה?
"אני סוג של 'בייביסיטר מפוארת'. אני שומרת על הילד עבורכם עד לרגע שבו הוא נולד ומוכן להגיע הביתה. אני יודעת שיש תינוק ואני יודעת שהוא לא שלי. אני דואגת לו, מגדלת אותו, אכפת לי ממנו ואני אוהבת אותו, אבל הוא לא שלי, אני לא יכולה להיקשר אליו. הרגע הזה בסוף שאני שמה לכם אותו בידיים זה רגע שמפוצץ את המוח, זה יפהפה. זה שווה את הכל. היכולת לשים לכם אותו בידיים, להעניק לכם אותו, אחרי שאני הייתי איתו כל הזמן הזה, לצפות בכם הופכים לאבות בפעם הראשונה זה מטורף". 

איך היית רוצה שהסביבה תגיב לפונדקאות?
"הרבה אנשים שואלים איך אני מסוגלת למסור את התינוק בסוף התהליך, זו תגובה נפוצה. כשאת בייביסיטר את יודעת שאת עם הילד לזמן מוגדר ואז הוא חוזר להורים שלו, וכמו שאמרתי אני כמו בייביסיטר. אל תגרמו לאמהות פונדקאיות להרגיש רע עם עצמן - הן לא 'מוסרות' את הילד שלהן, הן רק שומרות על ילד של מישהו אחר, אז תברכו אותה, תנו לה כיף. הרבה אנשים גם חושבים שהביצית שבשימוש היא שלי, אבל זה לא נכון. בעבר זה היה נפוץ, אבל היום זה כבר לא ככה. תורמות ביציות הן קדושות בעיניי, אני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה, אז אני מצדיעה ומודה להן, כי בלעדיהן התהליך הזה לא היה יכול לקרות". 

בשיחה אנחנו שמחים לגלות שגם מצידה של היילי החיבור בינינו הוא לא רגעי, אלא לחיים שלמים. זה לא מובן מאליו, שכן יש הורים ופונדקאיות שמעדיפים לשמור על נתק, אבל במקרה הזה נדמה שהרווחנו חברה אמיתית לחיים. "אחד הרגעים הכי מדהימים בתהליך יהיה הסקייפ מהאולטרסאונד הראשון", היא מספרת לנו כמי שעשתה זאת בעבר. "זה רגע מדהים ומרגש כל כך. היכולת לתת לכם ידיעה שיש דופק, שהתינוק נמצא שם וגדל". 

עכשיו, נותר לנו רק לצאת אל המסע המופלא והמרגש הזה ביחד, ולהתפלל שבסופו היילי תעניק לנו את הדבר היחיד שחסר לנו בחיים. בינתיים, היא מבטיחה לנו לא מעט חוויות מופלאות בדרך. "כל החוויות הראשונות שאחרי הלידה - הזחילה, הצעדים הראשונים, יום ההולדת הראשון. להיות חלק מכל הדבר הזה ולחזות בזה - זה נפלא. זה מסע שעובר כל כך מהר, אבל גם כל כך לאט בו זמנית", היא אומרת. "הכל עטוף בסרט אחד כאוטי ויפהפה - זה כל כך שווה את זה".