"אנשים בטוחים שזאת איזו סצנה של נרקומנים, אבל אני פוגש רופאים, עורכי דין, מפיקים, תסריטאים, הייטקיסטים, מהנדסים, אנשי אקדמיה, אנשי רוח", אומר אדם (שם בדוי), בשנות ה-20 לחייו, על אחת הסצנות הפופולריות בחיי הלילה הגאים בארץ ובעולם - הצ'ילים. "יש אנשים שנגמרים ונופלים מסמים, אבל אלה אנשים שכנראה היו מגזימים גם במסיבה".
"הם בדרך כלל בני 30+, איכותיים, חברותיים ונחמדים", הוא ממשיך ומנסה להסביר מדוע הצ'ילים הופכים, ככל שהזמן עובר, יותר ויותר פופולריים בקרב גייז. "אני לא הולך לשם כדי להתפרק או לאבד את עצמי, אני הולך כי זאת הזדמנות להכיר חברים חדשים, לעשות סקס ופשוט ליהנות. אפשר לקרוא לצ'ילים מרחב קהילתי, כי אין היום באמת מרחב של הקהילה. במסיבה לא שומעים כלום, לערב טאקי במרכז הגאה אתה לא תלך כי מביך, בגריינדר אי אפשר לנהל שיח נורמלי. אז מה נשאר? צ'יל. אתה אולי עירום ודלוק, אבל זה אחד המקומות היחידים שאפשר להכיר בהם".
צ'יל, למי שלא ידע, הוא מונח לא-חדש המתאר מפגש ביתי, לרוב בין גברים הומואים, למטרת סקס בהשפעת סמים, מה שמכונה בעגה המקצועית "כמסקס". זו לא תופעה חדשה ומפגשים שכאלה מתרחשים עשרות שנים, אם לא יותר, גם אצל הטרוסקסואלים, אבל בשנים האחרונות, בעיקר לאחר מגפת הקורונה ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה - הצ'ילים הולכים ומתרבים ככל שהזמן עובר. 
"מאז 7 באוקטובר כולם עושים יותר סמים"
מסיבות שכאלה לא ייחודיות לתל אביב ובטח שלא רק להומואים. המונח "צ'ילאאוט" נטבע כבר ב-2015 ומילון "קולינס" הבריטי מפרש את הביטוי כ"שם קוד למסיבת כמסקס", הקשורה לשימוש בסמים פסיכואקטיביים ויחסי מין. אפילו באתר queerhealth.info שמפרסם מידעונים וירטואליים בנוגע לבריאות הציבור ורפואת להט"ב, פורסם מדריך ל"צ'יל בטוח".
למרות שאורגיות על סמים פסיכואקטיביים היו מנת חלקם של הומואים מאז ימי יוון העתיקה, את המונח 'כמסקס' טבע אקדמית העובד הסוציאלי הבריטי דייוויד סטיוארט בלונדון של תחילת שנות האלפיים כדי לתאר ספציפית מין בין גברים על סמים ממריצים כמו קריסטל-מת'אמפטמין, או טינה בשמה העממי.
עוד לפני התפרצות הקורונה כתב הילו גלזר בעיתון "הארץ" כתבה מקיפה העוסקת בתופעה תחת הכותרת "אנחנו אלה שמסתממים ומזדיינים למוות כל וויקנד". הכתבה סיפרה איך המסיבות הפכו ל"משפך" אל הצ'ילים הביתיים, ואיך צעירים שיוצאים מהארון ומחפשים את דרכם לעיתים הולכים בדרך לאיבוד. גלזר תאר שם היטב את הסצנה והסכנות הטמונות בה. אבל מאז עברו חמש שנים, והקורונה, המלחמה והצטמצמות חיי הלילה הפכו את "הצ'יל" לבילוי נפוץ עוד יותר.
"בדרך כלל יש מוזיקה, תמיד יש סמים, מכירים אחד את השני בביגוד מינימלי או בעירום, ועושים סקס. בממוצע יהיו חמישה בחורים, אבל בימים שאחרי מסיבות זה יכול להיות פי שניים או שלושה", תיארו בערך כל שלושת הגברים שהתראיינו לדבר על סצנת הכמסקס המתרחבת, וציינו שלושה סמים פופולריים במיוחד בקרב גייז: קטמין (קיי), GHB (ג'ינה, ג'י, מוכר גם בשם "סם האונס"), והסם הפופולרי ביותר: MMC (דוקטור, ממסי). "הסמים נוכחים ונגישים, בלעדיהם אין צ'יל, ויש אנשים שלפעמים מגיעים רק בשביל הסמים, וזה לא מפתיע לשמוע מישהו שצועק שהוא מזמין עוד ושואל אם מישהו מצטרף", אומר אבי (שם בדוי), אותו מחזק גם גיא (שם בדוי), שהתחיל ללכת לצ'ילים רק בשנה האחרונה: "תמיד נותנים שם סמים בחינם".
בחסות המלחמה הפך הצ'יל לשחקן עוד יותר מרכזי בחיי הלילה הגאים. "כשהתחילה המלחמה העיר דממה לרגע ואז הצ'ילים התחילו להיכנס חזק למשחק. כמעט כל פרופיל בגריינדר הציג מספר המציין את מספר המשתתפים בצ'יל", אומר אבי, ואדם מציין סיבות נוספות שמובילות רבים להישאב לעולם הממכר של הצ'ילים: "יש הרבה יותר אבטלה ואנשים מחפשים לברוח מהמציאות ולהיות עם אנשים. מאז אוקטובר כולם עושים יותר סמים, לא רק הומואים, כי הם רוצים לברוח מהמציאות. בקהילה הבעיה הייתה ונותרה הנוכחות העצומה של סמים בחיי הלילה. צ'יל זו רק עוד דרך לחגוג עם סמים. בלעדיהם, זאת סתם אורגיה מאוד חברותית".
התמונה הזו יכולה לעורר דאגה, אך אם נסתמך על עדויות שלושת המרואיינים הצעירים נשמע בעיקר על חוויות חיוביות בצ'ילים. עם זאת, הם מדגישים כי הבעיה היא לא במסיבות עצמן, אלא בשימוש מופרז, מוגזם ולא מבוקר של סמים. "תל אביב היא עיר מאוד בודדה, ובזכות הצ'ילים הכרתי חברים ואנשים חדשים. זאת הזדמנות לשבת ולדבר, ולפעמים לעשות גם סקס", אומר אבי. עבור גיא, הכי חשוב לנפץ סטיגמות סביב צ'ילים. "יחשבו שהם מכורים למין, מסוממים או סטוציונרים, אבל בעיקר מדובר באנשים שרוצים להכיר וליהנות". 
"יש מרדף אחרי הדבר הבא, במקום ליהנות מהרגע"
"בימים שהייתי עושה אורגיות וצ'ילים, המטרה הייתה באמת להיפגש עם חברים טובים ולהכיר חברים חדשים. היינו נפגשים, ערומים, תופסים ראש, וכן - מזדיינים. היה בזה משהו מאוד חברתי, הרבה יותר מהרצון להתמסטל או לאבד קשר למציאות", מתאר אלון (שם בדוי), גבר בשנות ה-40 לחייו העוסק בשיווק מתל אביב, את הזיכרון שלו מהימים שבהם היה הולך לצ'ילים לפני מספר שנים לא רב.
למרות הזיכרונות החיוביים שאלון מתאר והקשרים החברתיים שרכש במפגשי הצ'ילים לאורך השנים, הוא מסתייג ומתאר תופעה הולכת וגדלה של מפגשים שגורמים דווקא למועקה נפשית, חוסר חיבור ובדידות, והוא מאשים בכך את השימוש כיום בחומרים שונים מאשר בעבר, המובילים את המשתמשים למצוקה והתנהגות הרסנית. 
"אני זוכר לילה אחד, כשנפגשו בדירת גג של חברים שהיו מארחים קבוע, זה היה בסוף הקיץ, היו מלא תיירים בתל אביב, וגם איתנו על הגג. כולנו היינו על הגג, ערומים, בראש טוב. הבוקר התחיל לעלות והיו ערפל ועננות נמוכה. הרגשנו כולנו שאנחנו עושים סקס בתוך ענן – זו הייתה חוויה מטורפת שכולנו חווינו ביחד. החוויות אז היו יותר משותפות ואת החברים הכי טובים שלי עד היום הכרתי בלי בגדים באירועים האלה. היינו עסוקים אחד בשני, אבל אז גם הסמים היו מקרבים יותר – MDMA ואקסטות. בשנים האחרונות, וגם אולי בגלל שהיום הקהל בעיקר צורך סמים כמו ממסי וג'י, התחושה היא שאנשים נפגשים לצ'ילים וכל מה שהם עושים זה לשבת עם הטלפון ולחפש עוד אנשים לצרף. תמיד יש מרדף אחרי הדבר הבא, הלא מושג, במקום ליהנות מהרגע וממי שכבר פה איתך".
כשהצ'ילים הופכים לבילוי העיקרי וצריכת סמים ממריצים הולכת וגדלה, משתמשים הופכים עם הזמן תלותיים. "המהות של הצ'ילים זה כמסקס, רוב המשתתפים תחת השפעה של סמים שגורמים לניתוק והתנהגות אובססיבית. אני מכיר אנשים שבגלל הצ'ילים נכנסו עמוק לכמסקס וקשה להם לקיים יחסי מין בלי סמים", מספר אדם, ספק בעצב וספק מתוך השלמה עם המצב. "יש אנשים שמרוב שהם התרגלו לסקס עם סמים הם לא מסוגלים ולא רוצים בלי", מוסיף גיא מתוך החוויה האישית שלו, וגם אבי מצטרף: "הם לא יכולים לקיים יחסי מין בלי כל העזרים והאוויר". 
את המכורים לכמסקס מכנים המרואיינים "צ'ילרות" - כינוי גנאי לאנשים שתמצאו באופן קבוע בצ'ילים, אך אף אחד מהנשאלים לא הודה כי השימוש בסמים השפיע בצורה מסוימת על האונות שלו, או על היכולת שלו לקיים יחסי מין בלעדיהם. "יש אנשים שמכורים לצ'יל עצמו. מישהו סיפר לי פעם שהוא יוצא למסיבות רק כדי 'לגייס' אנשים לצ'יל של אחרי המסיבה. מבחינתו המסיבה 'היא רק מסדרון לצ'יל'".
הצ'ילים עצמם הם לא בעיה, אלא רק אריזה חברתית לריק שנוצר בעקבות היעלמותם של מרחבים מיניים הומוסקסואליים חיוביים (סקס-פוזיטיב), בעקבות המלחמה, הכלכלה והטכנולוגיה. הבעיה הגדולה והלא-זרה היא נוכחותם המשמעותית של סמים בחיי הלילה הגאים. מסיבות כמסקס היו פה בעבר ויהיו פה בעתיד, לא רק אצל גייז, אבל נדמה שהמציאות הקשה, לצד הזמינות הרבה של כימיקלים הרסניים ובורות בנוגע לשימוש בהם מובילה רבים להישאב לצריכת סמים לא מבוקרת - וזו לא בעיה זרה לארגוני הקהילה הגאה. 
אולי הפופולריות של הצ'ילים מעידה על הריק במקומות היכרות להומואים בעלי גישת סקס-פוזיטיב, שבהם ניתן לחוות מין באופן חופשי ומשוחרר ובצורה מכבדת ומודעת. טוב יעשו ארגוני הקהילה אם יכירו בבעיה שמקומות מפגש של הומואים בעלי אופי מיני-חיובי הם עולם הולך ונעלם, ויפעלו כדי לקדם מודעות לקיום של מרחבים שכאלה, זאת לצד הנגשת ידע הנוגע לשימוש בטוח ומבוקר בחומרים פסיכו-אקטיביים שונים וטיבם.
מדיניות "המלחמה בסמים", כפי שניהלו אותה האמריקאים מאז שנות ה-60, לא הוכיחה את עצמה ואף הייתה הרסנית. ייתכן כי מלחמת חורמה כנגד תופעת הצ'ילים והוקעת תופעת השימוש בסמים באופן גורף עלולות להתברר כהחלטה שגויה, בפרט כשהיום מחקרים עדכניים מצביעים על יעילות של מדיניות הפחתת נזק תוך הפצה והנגשה של ידע רלוונטי.