"מדוזות" הוא הרכב של ארבע מלכות דראג חביבות שמופיעות ברחבי הארץ לקהל הרחב. אבל חבר נוסף ומפתיע בהרכב הוא נועם, בנו בן ה-16 של ירון, שאחראי על האיפור של אביו והפיכתו למלכת הדראג "חילבה בת סלוף" מאז היה בן 12.

"זה התחיל כשעשינו חזרות אצלי בבית", משחזר האבא ירון, "בהופעות הראשונות הוא היה מאפר אותי בעיקר לקראת הופעות בפני קהל של סטרייטים, כי שם מתלהבים מכל איפור, גם אם הוא פחות מוצלח, ובהמשך באופן קבוע, כשהוא נוסע איתנו להופעות ומייעץ לכולם מאחורי הקלעים בנושא האיפור".

"מלבד הייעוץ בנושא האיפור, אנחנו סומכים עליו גם עם דעה אומנותית", מוסיף זהר, חבר נוסף בהרכב הכולל גם את אסף ועדי, "אם אנחנו לא מסכימים על משהו אז המילה של נועם עוזרת לנו להחליט".

ההצגה
מופיעות גם בבת מצוות. "המדוזות"|צילום: רפי אלמלם

"בגלל שגדלתי בבית מתירני וראיתי סביבי טרנסג'נדרים כשגדלתי, ההתעסקות במגדר לא נראית לי מוזרה", מודה נועם בבגרות, "מה שנראה לי מוזר זה שלאנשים יש בעיה עם זה".

ואיך זה מרגיש לאפר את אבא ולהפוך אותו לדמות נשית?

"אני אוהב לצייר ולאפר, כך שזה לא מוזר לי לאפר את אבא שלי, אלוהים יודע שהוא זקוק לעזרה בקטע הזה".

שקלת פעם לעשות דראג בעצמך?

"אישית, זה לא מעניין אותי לעשות דראג. ציור וריקוד יותר מעניינים אותי. הכנתי ריקוד לסיום בית הספר ו"המדוזות" ראו והתלהבו וביקשו שאופיע איתם, והריקוד הפך לנאמבר הפתיחה של המופע".

מפריכים את הדימוי הבוטה שיש לדראג

הדמויות המרכיבות את המדוזות הן דיקסי (אסף) הקלילה וטובת הלב, אך לא הכי חכמה, זהרה פלטניום (זהר) הדעתנית והפוליטית שבחבורה, עדינה (עדי) חביבת הקהל והיפה מבין הארבע, וחילבה בת סלוף (ירון) השחורה והחמה, המשמשת גם כמבוגר האחראי.

את שמן בחרו "המדוזות" בהשראת מדוזה מהמיתולוגיה היוונית, המקפיאה את כל מי שמביט בעיניה. אך בניגוד להשראות המקפיאות והעוקצניות, "המדוזות" ממיסות את לבו של הקונצנזוס הישראלי ומחברות אותו לאמנות הדראג, כך שהקהל יוצא בתחושה של "נצרבתי ואהבתי".

"הופענו בבת מצווה בקרית מוצקין, בה האמא של ילדת בת המצווה התעקשה שהמופע יהיה הפתעה", מספר זהר, "עלינו לנאמבר הראשון, וכל הקהל היה בהלם, הסתכלו עלינו בעיניים פעורות ולסת שמוטה. אף אחד לא חייך ולא מחא כפיים. אבל כשעלינו בנאמבר השני הם כבר הריעו. זה משהו שקורה הרבה פעמים, בעיקר אצל קהל שנפגש בפעם הראשונה עם הז'אנר. לוקח זמן להתחמם ולהיכנס לקטע".

ההצגה
"המדוזות"|צילום: רפי אלמלם

"באותה בת מצווה הייתה ילדה בת 9 שראתה אותנו והחליטה שהיא רוצה אותנו גם בבת מצווה שלה", מוסיף ירון, "היא חיכתה שלוש שנים וכשהגיעה בת המצווה שלה היא הזמינה את כל האורחים שלה לראות מופע שלם שלנו".

איך אתם מסבירים את זה שהורים סטרייטים מזמינים דראג לבת מצווה?

"רוב המופעים שלנו נמכרים כמופע פרטי לקהל ספציפי, בין אם זה ועדי עובדים, חגיגות משפחתיות או אירועים כמו יום האישה בקיבוץ, ואנחנו מקפידים להתאים את המופע לאירוע ולאנשים", מסביר ירון, "בבת מצווה אנחנו מבררים איזו מוזיקה אוהבת הילדה, לאילו חוגים היא הולכת. אנחנו מתאימים לה תלבושת, עושים איתה חזרות ומעלים אותה לבמה, וזה מחבר את המופע לקהל. כך גם במופעים לוועדי עובדים, אנחנו נשב ונבין במה הם מתעסקים, נלמד על דמויות מפתח בחברה ואת ההומור הפנימי, ונבנה מופע שמדבר בשפה שלהם. זה נוגע בהם כי זה חלק מהחיים שלהם, ואי אפשר שלא להתחבר".

"הרבה אנשים שומעים דראג ומצפים למשהו פרובוקטיבי, מיני, טראשי במידה מסוימת, אבל אצלנו זה לא נמצא", מוסיף עדי, "דראג זה סוג של אמנות ואנחנו לא מחפשים לעשות פרובוקציות, אבל כן מעניין אותו שזה יהיה  מצחיק ופאן".

"לפעמים לוקח לקהל זמן בהופעה להשתחרר מהלחץ שזה הולך להיות מיני וגס, וכשהם מתחברים להומור ולמופע החששות מתפוגגים", אומר אסף, "המון פעמים שמענו 'לא ידעתי למה לצפות' או 'חששתי שזה יהיה גס אבל היה מעולה'".

מאיפה מגיע הדימוי הבוטה? הרי רוב הסטרייטים לא מסתובבים במועדוני גייז ולא מכירים דראג, אלא אם כן זה מהטלוויזיה.

"מספיק 30 שניות של צילום בחדשות מצעד הגאווה, כדי לקבע דימוי כזה", מסביר זהר, "הם רואים גבר בשמלה, ומבחינתם כולם 'קוקסינלים'".

"יש אנשים שלא מבינים שאנחנו עושים את זה רק להופעה, וחושבים שאנחנו מסתובבים ככה ביום יום", מוסיף ירון, "הייתה לנו הופעה באשדוד שבסיומה הלכנו לאכול במסעדה בעיר, ונשארנו עם האיפור עלינו. כולם במסעדה היו דתיים, ובשולחן לידינו שלוש בנות שכל הזמן מתלחששות, בסוף אחת פנתה אלינו ושאלה, סליחה, מי איפר אותך? עניתי לה שאני. התחלנו לדבר על איפור ואז היא שאלה 'תגידו, תמיד כשאתם יוצאים אתם ככה משקיעים באיפור?'".

רק גבר אמיתי יכול לעשות דראג

בנוסף לדימוי הקיים אצל החברה ההטרוסקסואלית, גם בקהילה הגאה יש סטיגמות על גברים שעושים דראג.

"יש המון הומופוביה פנימית בקהילה", אומר עדי, "של גברים שמחפשים גבר גברי, וכשרואים אותך מפזז על הבמה בשמלה ועקבים זה קצת מתנגש עם המקום הזה. כשאני הסתכלתי על עצמי במראה בפעם הראשונה שהייתי בלבוש דראג מלא, לא ראיתי מולי אישה אלא גבר. עד אז היה לי קשה לי להשתמש במילה גבר כלפי עצמי, כי גבר נתפס לי כמשהו גדול כזה, והרגשתי קצת ילד, אבל הדראג חיבר אותי לגבריות שלי".

ההצגה
"המדוזות"|צילום: רפי אלמלם

"אני אישית לא חושב שיש גבר שלא אוהב להתחפש לאישה", אומר זהר, "גם סטרייטים. תראו מה קורה בפורים. לצערי הרבה פעמים זה לאישה מחופצנת, אבל זה כבר דיון אחר. אני חושב שדווקא הדיאלוג של גברים סטרייטים עם האישה הפנימית שלהם מאוד משחרר וגורם להם להגדיר את הגבריות שלהם בצורה יותר עשירה".

"מבחינתי רק מי שמספיק בטוח בגבריות שלו יוכל לעשות דראג, אומר אסף, "חוץ מזה שזו עבודה קשה, וצריך המון אומץ כדי לעלות לבמה בצורה כזו, במיוחד בפעם הראשונה".

יש חשש לספר לדייטים על הדראג?

"בקהילה ההומואית יש הרבה התעסקות בגברי ונשי", מסביר ירון, "יש מקרים שבהם אני נפגש עם מישהו ויש חשש. מצד שני אם זה מישהו שזו דרך המחשבה שלו אז אני לא רוצה להיות איתו. לא יקרה מצב שיעלה הנושא ואני אסתיר את זה, אבל זה כמו הרבה דברים אחרים שאתה מחליט אם לספר ומתי".

"אני אוהב להיפגש עם בחורים, ולספר להם שאני עושה דראג רק אחרי כמה דייטים, כשהם כבר גיבשו דעה לגביי", אומר זהר, "ואז להראות להם איך התפיסה שלהם אותי יכולה להשתנות. כל העניין של נשיות וגבריות בא פה לידי ביטוי מאוד והתגובות מצחיקות אותי כל פעם מחדש".

"אני רוצה שיכירו אותי קודם", אומר אסף, "כדי שגם אם יש להם בעיה עם הדראג, יבינו שיש להם משהו להפסיד ולא ישר יפסלו בגלל הדראג. היו לי כמה דייטים שלא כל כך התלהבתי מהבחור, ואז סיפרתי לו שאני עושה דראג כדי שיירד לו קצת ממני, ודווקא אז הוא התלהב בטירוף".

"מי שרוצה אותך זה כבר לא מוריד לו", מוסיף עדי, "היום גם אם יש מישהו שיחליט לפסול אותי כי אני עושה דראג וזה פוגע לו באימג' של הגבר, זה חלק ממני, כיף לי עם זה ולא מתאים לי להגדיר את המיקום שלי על הסקאלה בין גבריות לנשיות. מגדר זה משהו שנתון להחלטתנו והוא לא שחור או לבן".

אתם מתארים את זה כסוג של יציאה מהארון.

"זה לגמרי עוד סוג של יציאה מהארון", אומר אסף, "כשסיפרתי לאמא שלי והראיתי לה תמונות שלי בדראג חששתי מהתגובה שלה. היא הייתה מופתעת אבל קיבלה בהבנה והיום היא נורא נהנית לראות אותי מופיע, ולהופעה האחרונה אפילו הביאה את אבא שלי".

"גם למשפחה שלי לקח זמן עד שהם קיבלו את הרעיון", מודה ירון, "במופע האחרון אמא שלי הגיעה ומאוד נהנתה, ושני האחים שלי שהיו נגד זה שאלו למה לא הזמנתי אותם, ושהם רוצים לבוא למופע הבא".

במוצאי שבת הקרובה יחרגו "המדוזות" מהרגלן ויקיימו מופע לקהל הרחב, בו יציגו את מיטב הנאמברים שלהן. גם המופע הקרוב יפתח עם קטע הריקוד של נועם, כאשר הפעם יצטרף אליו גם רוני שוקרון עם שתי דמויות הדראג המוכרות שלו נונה שלאנט ורזית כפרה. "הכרתי את המדוזות בבית הספר לדראג של גיל נווה וראיתי את כל התהליך שלהם מאז ועד היום", אומר רוני שוקרון, "כשהגעתי למופע הראשון התרגשתי עד דמעות, לראות את החזון המשותף שלהם מתגשם. כך גם הכרתי את נועם שכבר אז הבנו שהוא מאוד מוכשר. הוא היה רק בן 14 וכבר ראו בו את הניצוץ".