קונור ג’סאפ מהסדרה החדשה של נטפליקס "המפתחות של משפחת לוק" הוא בן הזוג הנוכחי של השחקן מיילס הייזר מהסדרה "13 סיבות". השניים הפכו את זה לעובדה כשג’סאפ פרסם תמונה של השניים לכבוד יום האהבה, אך באיחור של יום, עם הקדשה מתוקה. “באיחור, אבל אני אוהב אותך, אתה עושה אותי אדם טוב יותר, וולנטיין+1 שמח".

השניים מזמן מופיעים זה בסטוריז של האחר, והשמועות על קשר רומנטי מלווים אותם מזה כמה חודשים. אמנם להייזר זו לא הפעם הראשונה שזה קורה.

ב-2017 הוא נצפה מופיע בסטורי, ולהפך, של שותפו לקאסט בראנדון פלין. אך במקרה ההוא השניים מיהרו לכבות את השמועות ולהצהיר שהם רק חברים.

ג’סאפ מוכר מהופעתו ב”אמריקן סקייז”, ובחודש יוני האחרון פרסם את אחד הפוסטים היותר חמודים של יציאה מהארון שנראו בשנת 2019. “קוויריות היא הפיתרון”, הוא כתב, “אני לא רוצה לצנזר, במודע או שלא, את הדרך בה אני מדבר, יושב, צוחק מתלבש, מספר סיפורים או בדיחות, או את הרפרנסים שלי”.

View this post on Instagram

I knew I was gay when I was thirteen, but I hid it for years. I folded it and slipped it under the rest of my emotional clutter. Not worth the hassle. No one will care anyway. If I can just keep making it smaller, smaller, smaller.... My shame took the form of a shrug, but it was shame. I’m a white, cis man from an upper-middle class liberal family. Acceptance was never a question. But still, suspended in all this privilege, I balked. It took me years. It’s ongoing. I’m saying this now because I have conspicuously not said it before. I’ve been out for years in my private life, but never quite publicly. I’ve played that tedious game. Most painfully, I’ve talked about the gay characters I’ve played from a neutral, almost anthropological distance, as if they were separate from me. These evasions are bizarre and embarrassing to me now, but at the time they were natural. Discretion was default, and it seemed benign. It would be presumptuous to assume anyone would care, yeah? And anyway, why should I have to say anything? What right do strangers have to the intimate details of my life? These and other background whispers––new, softer forms of the same voices from when I was thirteen, fourteen, fifteen.... Shame can come heavy and loud, but it can come quiet too; it can take cover behind comfort and convenience. But it’s always violent. For me, this discretion has become airless. I don’t want to censor––consciously or not––the ways I talk, sit, laugh, or dress, the stories I tell, the jokes I make, my points of reference and connection. I don’t want to be complicit, even peripherally, in the idea that being gay is a problem to be solved or hushed. I’m grateful to be gay. Queerness is a solution. It’s a promise against cliche and solipsism and blandness; it’s a tilted head and an open window. I value more everyday the people, movies, books, and music that open me to it. If you’re gay, bi, trans, two-spirit or questioning, if you’re confused, if you’re in pain or you feel you’re alone, if you aren’t or you don’t: You make the world more surprising and bearable. To all the queers, deviants, misfits, and lovers in my life: I love you. I love you. Happy Pride!

A post shared by Connor Jessup (@connorwjessup) on