>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מגיל 16 עושה קלאי דראג. ההתברגות בסצינה התל אביבית לא הייתה ברורה מאליה לצעיר הירושלמי, למרות שהגיע עם רזומה מסוים בתחום. בזמן לימודי המשחק שלו בניסן נתיב הוא כבר היה חלק מלהקת "פאות קדושות".
איטס טלולה ביטץ'
"זו הייתה תקופה שבה היו המון מלכות דראג בתל אביב. ואנחנו היינו הירושלמיות", הוא מספר, "חלק אמרו שאנחנו היינו סנוביות, שרנו שירים ממחזות זמר. קראו לנו האצולה הירושלמית. כשעברתי לתל אביב היה פתאום חוסר והרבה הפסיקו להופיע. הכרתי את דויד פרל, והתחלתי להופיע בבריטני ביץ וזו הייתה חשיפה לקהל אחר מאשר הקהל באוויטה. הלגיטימציה הגדולה ביותר הייתה שבאותה תקופה שהופענו בלהקה וגם הצטלמנו לסדרה "תמיד אותו חלום" הייתה פתאום התעוררות לנושא והתחילו להופיע מלכות דראג חדשות. עכשיו הגענו למצב שיש כבר בית ספר לדראג."
אחרי 12 שנים של התמקצעות באמנות הדראג, תוך הפיכתה של טלולה בונט לדמות מפתח בחיי הלילה הגאים של תל אביב, הצגת היחיד הזו שעלתה בצוותא מהווה נקודת תפנית משמעותית. בהזדמנות הזו, לטלולה ולטל ניתנת הזדמנות לבחון לעומק את משמעות החיים ולהציג ביקורת ותובנה על העולם שמסביב.
באחד מהמשפטים הפותחים של המופע מציינת הדמות שעל הבמה ש"מסובך להיות טלולה". האם זה באמת כך?
"מסובך להיות כל אחד, אני חושב, וגם טלולה זה מסובך להיות, במיוחד טלולה שכזאת. האיפור, השיער, ההתארגנות. ההצגה היא לא ביוגרפית. ההסתכלות שם על הדמות היא מעין רווקה תל אביבית שמנסה להצליח בתעשייה, באהבה. היום זה נורא פופולרי כי כולם מאוד רוצים להצליח ולעשות את זה. מציירים את זה כאילו להיות כתבת שטח זו הגשמת החלום התל אביבי. כאן לקחנו איזושהי דמות מייצגת."
חייב להיות משהו ביוגרפי.
"ברור. הדס בשן כתבה את זה מעצמה, אבל בשבילי. בכוונה רצינו ללכת על כיוון של אישה רגילה - ולא להתייחס אליה כדראג. סיפור אחד של מישהי שהייתה הכל, אבל לא הייתה שום דבר. יש בזה כמובן קווים משיקים לחיים שלי ושל אחרים. תמיד קל יותר להסתכל איך זה דומה לאחרים ולא אלי."
"תרבות הכמעט"
טלולה בונט, ב"מלכת הכמעט" מביאה ביקורת נוקבת על התרבות העכשווית, תרבות "הכמעט" ובביקורת זו היא מצליחה לשים את הכל בפרספרקטיבה אחרת, מציאותית יותר. ההומור שבביקורת העצמית משובח ולעיתים כואב ומרגש. אז איפה הקווים המשיקים לטלולה בביקורת הזו?
"בהסתכלות על החיים – החיים הם קרקס אחד גדול, העולם נוצר על מנת שנשתשעשע בו, שהכל קל וזורם. וזה הכל בכאילו. היום אנחנו במציאות שהיא נורא אחרת ואנחנו קצת תוצר של איך שהעולם והחיים פה מתנהלים. אנחנו כל הזמן בסוג של מרדף. בגלל זה קוראים לזה "מלכת הכמעט" – כולנו זה כמעט אחד גדול."
הצגת היחיד הזו, שנכתבה על ידי הדס בשן ולקח לה זמן רב להתבשל עד העלאתה לבמה, שופעת בעיבודים קומיים מבריקים בעברית לקלאסיקות מלודיות כגון You're so vain של קרלי סיימון וNew York, New York של פרנק סינטרה. בנוסף, היא מלאה במשפטי מחץ כגון "הזית הכי נכון במרטיני הכי יבש", שמגיעים בתזמונים קומיים מבריקים של קלאי.
"התחברתי להדס בשן דרך חברה משותפת מזמן ומאוד אהבתי את הציניות והביקורתיות החריפה שלה", אומר קלאי, |אמרתי לה בואי נעשה לטלולה ערב קברטי. היא כתבה את זה ממש מהר, אבל לי לקח המון זמן להוציא את זה לפועל. קצת פחדתי, כל הזמן מצאתי תירוצים לדחות את זה. עד שבסוף אמרתי לעצמי יאללה. הבמאי, עידן עמית, פנה אלי כדי לעשות משהו אחר לגמרי ואז אמרתי לו שכבר יש לי משהו בבית. זה בעצם ישב במגרה מעל 3 שנים ועבר שינויים עם הזמן."
למרות שזהו אינו סיפור המבוסס על מציאות, נותר רק לתהות עד כמה המסע האוטוביוגרפי הזה הינו של טל או של טלולה? והאם בעצם יש הבדל?
"טלולה נכנסת אצלי תחת הקטגוריה של משחק. זה מצחיק כי לפעמים אני אומר שטלולה זה המלצרות שלי, כמו שלכל שחקן יש את העבודה הקבועה שמכניסה לו כסף. תמיד דאגתי שלצד הדראג יהיה גם עיסוק בתיאטרון ומשחק."
אז טלולה היא דמות או אלטר אגו שלך?
"זה פחות אלטר אגו, זו יותר דמות. מה ששונה כאן זו העובדה שבהצגה רגילה אתה עושה דמות 20-30 פעם ואז זה נגמר. במקרה הזה, הדמות הזו מלווה אותי כבר שנים. אז אולי זה כן קצת אלטר אגו. כשיש עליך מסיכה אתה מרשה לעצמך יותר."
תיאטרלית ורסטילית
בעולם שבו אמנות הדראג התעצמה כל כך, לעיתים נראה כי ההגדרה הבסיסית למהותה של מלכת הדראג התערפל במקצת.
"יש דראג קווין, יש דראגיסטיות ויש בנים שמתלבשים בשמלה. טלולה זה דראג קווין. יש כאלו ששרות בלייב, יש כאלו שעושות ליפסינק. יש המון ז'אנרים בתחום הזה וכל אחד מוצא את המקום שמתאים לו."
בקליקה הדראגיסטית יש ביקורת ותחרותיות?
"זה מאוד קטן, אבל אני חושב שיש פרגון גדול מאוד בין כולן. אין מקום לתחרות, אנחנו מתייחסים לזה כמקצוע. לכל אחת יש את הייחוד שלה. אנחנו לא יושבים על אותה משבצת. ציונה פטריוט למשל סטנדאפיסטית בחסד עליון, יש לך את קיי לונג שהיא מלכת אופנה ויוצרת לעצמה שפה אומנותית ומובילה את ה-FFF, יש את עושרי ששר בקול שלו והלוק שלו מאוד ייחודי."
ואיפה טלולה?
"איפשהו באמצע. היא כנראה יותר תיאטרלית ורסטילית. נעה בין הצחוק של ימי שלישי באוויטה לבין הדמות של הפאג שהיא יותר מוזרה ויש את טלולה של ה'בריטני' שהיא כזאת שמחה ופופית. מין זיקית שכזו."
כלומר, יש כמה טלולות?
"גם בתוך זה יש משחק. העיר הזו מאפשרת אופציה למצוא את הנישה לכל אחד. אין תחרותיות כי כל אחד בזאנר שלו."
העולם של הדראג קווין נראה נורא זוהר, אבל זה לא זוהר בכלל.
"נכון, החיים לא נוצצים. זה מצחיק אותי כשאנשים ניגשים אלי ומתייחסים אלי כ'סלב' – זו תרבות הכמעט."
עד מתי תמשיך עם זה?
"יש דברים שמתאימים לתקופה מסויימת. אם לא הייתי כל פעם מחדש לעצמי ומאתגר את עצמי והייתי צריך להמשיך במישור של האיפור וההופעות, הייתי כנראה פורש כבר. אבל יש דברים מאוד מעניינים כמו הופעת היחיד הזו וההצגה בתיאטרון גשר, "פרימדונה" ששם הדרכתי את סשה דמידוב ועכשיו סיימתי להצטלם לסרט קולנוע של אדם קלדרון. זה סרט מאוד אלמודוברי וזה היה חלום שלי. אם לא היו קורים כל הדברים האלו בדרך, אז אני חושב שהייתי מפסיק עם זה. אני אמשיך לעשות את זה כל עוד שזה יעניין אותי."
הצגת היחיד של קלאי זוכה לשבחים מקיר לקיר בקהילה גאה ומחוצה לה. ובכל זאת, לא נראה לי שהוא מבין את גודל ההצלחה.
פה אמרתי שאפשר לחבר בין טלולה לאהבה הגדולה שלי שזה התיאטרון – פוטנציאל שרציתי לממש אותו בצורה גדולה יותר ממה שעשיתי עד היום. מה שמדהים פה זה האפקט שהרבה אנשים רואים את עצמם בדמות הזו. זה מופע שכל אחד יכול למצוא את עצמו מזדהה."
"מלכת הכמעט" הינו מונולוג קומי וביקורתי של שעה מהפנטת וישנם גם רגעים של עצב וכאב. ההצגה מדברת על כל הכמעט הזה וגורמת להבין שזה בעצם כלום. בשלב כלשהו בהצגה אומרת טלולה: "אני לא רוצה להיות יותר מפורסמת ממה שאני". ואז היא מורידה מעליה את הדבר האחרון שנאחזה בו – את הדמות.
טל קלאי הוא חיית מסיבות פרועה, וירטואוז וגם דראג קווין מהפנט אבל לפני הכל הוא שחקן. שם נחשפות היכולות הבלתי נתפסות של הפנים שמאחורי טלולה בונט.
כתבה – הדס בשן
בימוי – עידן עמית
ניהול מוסיקלי – דודו יצחקי
תלבושות – יוני מייזלר
ההופעות הבאות, צוותא 2: 6.1, 23.1. ולאחר מכן, 2 הופעות כל חודש.
רוצו לראות!