גאווה

"הנאהבים והנעימים": סיפור על תשוקה אסורה

בינתיים רק על הבמה, בהצגה החדשה "הנאהבים והנעימים" שמעלים שחקני שנה ג' בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בבימויו של יאיר מוסל. "זהו לא רק סיפור אהבה מקסים בין נערי ישיבות, אלא סיפור על תשוקה בעולם שבו פשוט אין לה מקום או צורה. לכו לראות". יאיר פרי ממליץ

יאיר פרי | mako | פורסם 07:32 12.12.12 

שנה גודל אות

>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

אין תמונה (צילום: עמרי יוסף עומסי)
אגם רודברג, עמית אפשטיין ושפי מרציאנו
|
צילום: עמרי יוסף עומסי
בעיירה יהודית בפולין שני תלמידי ישיבה מאוהבים. זאת ההתחלה של עלילת ההצגה הנהדרת 'הנאהבים והנעימים' שמעלים בימים אלה תלמידי השנה השלישית של בית הספר למשחק 'יורם לוינשטיין', בהצגה המבוססת על סיפור קצר של יצחק בשביס זינגר ומבויימת על ידי יאיר מוסל.

הופכת את השטייטל לסקסי

כששומעים את שורת העלילה איתה נפתחה הכתבה, עולות שתי הסתייגויות. מחד, יהדות פולין שלפני מלחמת העולם השנייה היא לא דבר נורא סקסי. מנגד, הנרטיב של 'אהבה אסורה בחברה שמרנית' הוא עלול להיות לעוס: שני גברים נפגשים ונדלק ביניהם מתח מיוחד, לרוב אחד מהם יותר בטוח במיניותו מהשני שמושפע יותר ממוסכמות החברה ונתון יותר להומופוביה מופנמת.

אבל 'הנאהבים והנעימים' מצליחה, מצד אחד, להפוך את השטייטל המזרח אירופאי לנגיש ומרגש (גם אם לא נורא סקסי) ומצד שני לתת טוויסט מעניין לסיפור המוכר. בכדי לעשות את שני אלו, השכילו הכותבים והבמאי ללכת בדרך הנאמנה ביותר לסיפור- להציג אותו דרך עיניה של התקופה, מבלי לשפוט או להשוות אותו לימינו.

עזריאל וזיסל, שני תלמידי ישיבה צעירים, בתולים, יפים ומבריקים, חיים בהרמוניה תחת בית המדרש ומוכנים לעשות הכל כדי להשאר זה עם זה לנצח. אלא שהחברה שלהם אינה רואה בעין יפה את הרווקות ובכדי להשאר שם, על השניים לשאת נשים.

אין תמונה (צילום: עמרי יוסף עומסי)
מביאים את הסקס-אפיל לפולין
|
צילום: עמרי יוסף עומסי

כאשר זיסל, בנו של הרב, נאלץ להכנס לחופה עם אסתר הבתולית והיפה, עזריאל מחליט לברוח מהעיירה. זיסל, שבור מהעלמות אהוב ליבו, מחליט לרדוף אחריו ולנטוש את אישתו לאחר ליל כלולות מביך וסיוטי. כעת אנחנו מגיעים לשלב של תקופת האושר בנרטיב המוכר. אלא שבתרבות היהודית אין קטגוריה תרבותית של שני גברים החיים ביחד. אבל מה עושים כששני תלמידי הישיבה בכל זאת רוצים להקים בית ביחד?

בלי הקונספט של 'הומוסקסואל', נותר רק מודל של משפחה יהודית עם תפקידים מגדריים ברורים של גבר ואישה, אפילו הגיבורים עצמם לא מסוגלים בכלל לדמיין אפשרות אחרת, ולא רוצים לצאת נגד חוקי החברה הדתית-יהודית שעל ברכיה התחנכו. יש רק אפשרות אחת שבה חלומם יתגשם- על אחד מהם להפוך לאישה.

סיפור על תשוקה שאין לה מקום

'הנאהבים והנעימים' הוא לא רק סיפור אהבה מקסים בין נערי ישיבות. הוא גם יותר ממרובע האהבה שנוצר כאשר אסתר, אשתו של זיסל נאלצת להתחרות בעזריאל, ורייזלה, אחותו של זיסל המאוהבת בעזריאל, צריכה, מבלי לדעת, להתחרות עם אחיה על ליבו של אהובה.

הוא אפילו יותר עמוק ממכלול הסיפורים ותתי העלילות המאפיינות את יהדות פולין הכוללים את הרב, הרבנית, בדחן העיירה, האלמן, בעל הבית המושחת ואשתו הפטפטנית. 'הנאהבים והנעימים' הוא, קודם כל, סיפור על תשוקה בעולם שבו פשוט אין לה מקום או צורה, אין לה אפילו מילה. המחזה מתרחש בעולם שבו גבולותיה של אהבה חד מינית נעות בין האיסור על 'שני רווקים החולקים טלית אחת' לבין האיסור על אקט משכב זכר.

אין תמונה (צילום: עמרי יוסף עומסי)
סיפור חשוב ומרתק
|
צילום: עמרי יוסף עומסי

בכל מקרה, אף אחד מהאיסורים האלה לא מבהיר מה יש לעשות עם אהבה בין נפשות, כששתיהן גרות בגוף זכרי. בניסיון להשאר נאמנים למצפן הפנימי שלהם (שהוא גם חברתי-דתי-יהודי), הדמויות מחפשות 'סדק' בחומת חוקי האהבה היהודיים ולהתחבר אל המשמעות העליונה והרוחנית שלהם. כמו שאתם מבינים, מבלי להתייחס לאפשרות העכשווית של זוגיות חד מינית (בין אם מקבלים או מתנגדים לה), 'הנאהבים והנעימים' מביא זווית שונה לחלוטין של החיים, האהבה, והתשוקה שלנו היום.

ההצגה סוחפת ומעניינת, וגם אם היא לעיתים נגררת למלודרמטיות קיצונית (וטיפה איטית וחזרתית), היא נותרת אנושית, בעיקר בגלל שמערכת הלחצים שמופעלת על הדמויות מבוססת ואפקטיבית. המבנה של הבמה מזכיר ללא הרף את העיניים המתבוננות בכל מעשה מהצדדים, מעל הדמויות ובעיקר- דרך הארון הגדול המוצב במרכז. הארון, המתפקד לעיתים כארון קודש ולעיתים כארון של חול ממנו יש 'לצאת' (ובתוכו נמצאת השמלה שתהפוך את זיסל לאישה זיסע) הוא דימוי ישיר ואפקטיבי והבמאי משתמש בו לא מעט.

אין תמונה (צילום: עמרי יוסף עומסי)
משחקים במגדר
|
צילום: עמרי יוסף עומסי

למרות התקופה, השפה ועולם המונחים המרוחק, ההצגה נותרת רלוונטית, ואף חתרנית ממש, כשהיא מציגה קריאה קווירית וטרנסג'נדרית לחוקי המדרש- שיעור מאלף גם במין-מגדר-מיניות וערעור ה'טבעיות' של קטגוריות תרבותיות, וגם בתפיסות היהדות.

ולא נשכח ששני השחקנים הראשיים נורא יפים ומקסימים. שפי מרציאנו כזיסל המוצא בנפשו נפש אישה בגוף של גבר הוא מרגש, אמיתי ואנדרוגני בצורה מערערת, הן בבגדיו כנער ישיבה, והן בשמלה ושביס. עמית אפשטיין החתיך כעזריאל, שאוכל את עצמו על החטא הנורא שהוא עושה, קורע את הלב בעודו מתמודד עם הגבריות של עצמו. את השניים עוטפים כמה שחקני משנה נהדרים, ובראשם אדי אלתרמן כרב הכריזמטי, מצפן מוסרי ואישי אמין ומרגש.

אגם רודברג הכל כך יפה מפתיעה בתפקיד תמים, נערי ומכמיר לב של האישה שרק רוצה למלא את תפקיד הרעיה הטובה והאוהבת. אורטל בן ששון כאחות של זיסל המשוכנעת שאהוב ליבו עזריאל הוא השידוך שניתן לה מלמעלה, עקבית ומשכנעת, והסצנה שבה האח והאחות נפגשים בשנית במקווה היא מהמוצלחות במחזה. את האנושיות והקומיות מוסיפים נצר חריט כאלחנן הבדחן המצחיק והפיזי ותום אנטופולסקי הנהדרת כפרומה, אשת בעל הבית הכובשת, החזקה והדעתנית שמאירה את הבמה בכל פעם שהיא עולה אליה.

המוזיקה האותנטית של שי בן יעקב המנגן על פסנתר בצד הבמה הצליחה לרגש גם את חברי הדתל"ש שצפה במחזה בהנאה גדולה.

לכו לראות את 'הנאהבים והנעימים' כל עוד הוא מציג (במהלך השבוע הקרוב ושבוע הבא) לא רק בגלל שההצגה מתעסקת בנושאים הקרובים לליבה של הקהילה שלנו, ולא רק בגלל שהיא מציגה זווית מעניינת של הזהות היהודית שלנו, אלא כי פשוט מדובר במחזה מרגש וחשוב.

באולם המופעים של הסטודיו, רח' חנוך 19 פינת עבאס, ת"א

להזמנת כרטיסים- 03-6886514.

או http://www.studioact.co.il/page.asp?id=136&show=order